חצי שנה לפרוץ המלחמה, אלפי מפגינים הגיעו הערב (ראשון) לירושלים לעצרת לציון שישה חודשים לטבח.

"חצי שנה שבה 133 חטופות וחטופים עוברים עינויים יום-יום, דקה-דקה, בשבי החמאס״, נאמר בהודעת מטה המשפחות. ״עיניהם של החטופים נשואות בתקווה שמדינת ישראל, המדינה הרואה את ערך החיים כערך עליון, תושיע אותם".

העצרת נפתחה בקטעים מתוך עדותה של עמית סוסנה על התקיפה המינית בשבי. המפגינים, המוחים באזור משכן הכנסת, קוראים "את כולם עכשיו, עסקה עכשיו". על במת הנואמים עומדות קרובות המשפחה של החטופות, בלבוש הזהה לרגע החטיפה. במחאה הקריאות הן להחזרת החטופים – ולא להפלת הממשלה.

אגם גולדשטיין, בת 17 ששוחררה מהשבי: ״חשבתי שם המון מי נלחם עבורי. מי עוסק בשחרור שלי. ואתם האנשים האלה. העיניים עוד רואות את החושך ששם. את ששת המחבלים ששמרו עלי שם. אתם נלחמים גם עלי. על השחרור האמיתי שלי. הם ביקשו ממני אגם אל תתני להם לשכוח אותנו. חיינו שם את הסוף. את הרגעים האחרונים. חיי מתים. הם כבר חצי שנה שם עם מחבלים. 184 ימים שלא נגמרים.

בבוקר השחרור, הגיעו לקחת אותנו והתחבקנו חזק בבכי חונק. העברתם לי מסרים אחרונים למשפחות. אנחנו סופרים ימים. שלא תדעו במה הם מתעסקים שאתם שם. התחושה שהמדינה כבר התקדמה. היום נרעיד את המדינה, אבל מה נעשה מחר? הם לא כואבים רק את המאה יום או את מחצית השנה. הם כואבים יום יום דקה דקה.

חצי שנה מרצח אבא שלי ואחותי אבל איני יכולה להתאבל כמו שצריך כשאתן עדיין שם. הפנים שלכם מלווים אותי ביום ובלילה. אם שכחתם שם למעלה, מי שמקבל החלטות אני אזכיר – באיברים מדממים, גוף מלא גירודים ישבתם על הרצפה ואז צפיתם בנו הולכים לשחרור בלי יכולת לבוא איתנו. נחטפתם ביום חג ועברתם בשבי ט״ו בשבט חנוכה ופורים והנה פסח מגיע ואתם עדיין לא כאן. אני קוראת למנהיגים תביאו אותם לסדר פסח אמיתי בבית. זו תמונת הניצחון״.

עופרי ביבס אחותו של ירדן ביבס, ואביו אלי: אתמול בבוקר נסענו עם הילדים לכנרת הייתי צריכה לתת להם רגע של שפיות. מגיע להם. הם רק ילדים. אבל גם אריאל וכפיר רק ילדים. לא הגיע להם להסגר בממד. להיפרד מאבא שנלחם במחבלים. להיחטף עם אמא. לא מגיע להם חום או קור קיצוני, רעב כזה. געגוע כזה. חצי דנה שלא ראו את אבא. שכל רגע יכול להיות אחרון.

והמחשבות האלה נקטעות עם פרסום הידיעה על אלעד קציר שנחטף חי ונרצח בשבי. חצי שנה שהם בגיהנום. לא יכול להיות שהם עוברים את הגיהנום הזה כדי להירצח בשבי. המילה הפקרה מקבלת משמעות חדשה. בסוף החודש יום ההולדת ה-33 של שירי היינו אמורים לחגוג את ליל הסדר. כפיר אמור לשיר את מה נשתנה. האם נזכה לכך ואם לא מה אומר לילדי? מה נשתנה מאז ה-7 באוקטובר. אין יותר אמון. לא ייתכן שהם עדיין שם ולא עושים הכל כדי להחזיר אותם״.