עד 7 באוקטובר חיו בישראל בערך מיליון אנשים עם מוגבלות תפקודית חמורה. מ-7 באוקטובר עוד 100,000 אזרחים ישראלים הפכו לאנשים עם מוגבלות בגלל המלחמה. מחציתם אזרחים, מחציתם חיילים. רוב המוגבלויות החדשות הן נפשיות, "שקופות", בלתי נראות: הלם קרב ופוסט-טראומה. 

אני מאוד מודאג מהעתיד שצפוי להם במדינה שבה המדיניות מפלה אנשים עם מוגבלות. מדינה שבערך 50% מהאנשים עם מוגבלות שחיים בה – מובטלים. מדינה שיש בה מערכת חוקים מפלה בהגדרה. מדינה לא נגישה לאנשים עם מוגבלות.

שיא האפליה הוא "חוק לרון" והדיסריגארד (טבלאות זכאות לפי אחוזי נכות), שהם החסם הכי גדול לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה: החוק קובע משכורת של 5,700 שקלים, שנכה שמגיע אליה – מתחילים לקחת לו את הקיצבה. החוק הזה למעשה מעניש אנשים עם מוגבלות שעובדים, כי הוא לוקח להם כסף.  

כאשר אנחנו מתחילים לעבוד, אנחנו שואלים כמה נרוויח. כאשר אדם עם מוגבלות מתחיל לעבוד, הוא שואל כמה כסף הוא יפסיד. 

חוק מזעזע נוסף אוסר על עבודה של אנשים עם מוגבלות נפשית (כולל הלומי קרב ופוסט-טראומטיים) בגני ילדים (למה? כי הם מסוכנים לילדים?!). החוק אוסר על העסקת אנשים עם מוגבלות נפשית במעונות לילדים, בכדי למנוע "סכנה" לילדים. הזוי. לפי החוק, 250,000 אזרחים עם מוגבלות נפשית (הלומי קרב, פוסט-טראומטיים) – מסוכנים לילדים. 

בישראל יש חוק הזוי נוסף – חוק שכר מינימום מותאם – שמאפשר לשלם לאנשים עם מוגבלות שכר נמוך יותר, שמותאם למוגבלות שלהם. נניח 60 או 50 אחוז שכר מינימום – בהתאם ליכולת. למעשה, זה חוק שקובע שאנשים עם מוגבלות שווים פחות מכל אחד אחר. האם באמת החוק הישראלי, מדינת ישראל, הגדירו אנשים עם מוגבלות כאנשים נחותים?! 

שערוריה נוספת היא חוק העבדות המודרנית ("שיקום" או "העסקה מוגנת"), שקובע שמותר לשלם לאנשים עם מוגבלות שעובדים במפעלים מוגנים שכר של 3-5 שקלים לשעה, בלי תנאים סוציאליים. זו עבדות מודרנית על מלא. אנשים שמייצרים מוצרים שנמכרים במאות שקלים (תכשיטים ועוד) – מקבלים משכורת של 5 שקלים לשעת עבודה. 

ולא דיברנו על החברה הישראלית, אנחנו, שהיא סטיגמטית, ש-48% מאנשים בה אמרו שלא יסכימו לגור לצד אדם עם מוגבלות נפשית או אוטיזם, וש-61% ממנה לא יסכימו להשכיר להם דירה! ועוד ועוד סקרים איומים.

חייבים לעשות משהו דרמטי. 

צריך לנצל את החוזה החדש ("ניו דיל"), שכולנו נהיה חייבים לכרות, בין המדינה לבין אזרחיה, כך שיתקן את מערכת החוקים שמפלה וחוסמת אנשים עם מוגבלות, כי החוקים הם האויב הגדול ביותר והמפלה הגדול ביותר שלהם. 

נגישות, למשל, משמעותה שוויון – היכולת של אדם עם מוגבלות לבצע פעולות בסיסיות. דוגמה לחוסר נגישות היא המדרכות בתל אביב. הן משוקעות, זה נכון. אבל הן משוקעות לעגלות ילדים. לא לכיסאות גלגלים.  

לתקן את מערכת החוקים שמפלה אנשים עם מוגבלות

71% מהישראלים מועסקים במשק. רק 51% ישראלים עם מוגבלות מועסקים.  

בכדי להבטיח את השתלבותם של מי שספגו מוגבלות במלחמה ובטבח, במסגרת ה"ניו דיל" חובה לעשות ריסטארט ביחס של המדינה והחברה הישראלית לאזרחיה עם מוגבלות: חובה לחוקק, חובה לשלבם בעבודה, לאכוף את החוק שמחייב שילוב 5% עובדים עם מוגבלות בכל גוף ציבורי (שיזמנו ב'סיכוי שווה' ב-2017).  

חובה לבטל ולתקן את מערכת החוקים שמפלה אנשים עם מוגבלות. ליצור חקיקה שתעניש מי שמפלה אנשים עם מוגבלות בגלל מוגבלותם. ליצור מנגנון שיטפל בצרכים המיוחדים שנוצרו אחרי האסון הגדול, על מנת לאפשר לאנשים עם מוגבלות שהצטרפו למעגל המוגבלות, לעבוד, להקים משפחות, להשתלב בחברה, להיות עצמאיים, ולהמשיך בחייהם מהיכן שהשתנו. 

המדינה חייבת להילחם את מלחמתם של אנשים שיש להם מוגבלות לקבל סיכוי שווה להשתלב בעבודה ובחברה. 

• אורן הלמן הוא אבא לילדה עם צרכים מיוחדים, ייסד את מיזם "סיכוי שווה" לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה, והיה סמנכ"ל בחברת החשמל