מלחמת חרבות ברזל טרפה את הקלפים בחיי היום-יום של אזרחי ישראל, והשגרה מ-7 באוקטובר עדיין מחפשת לה פנים. כך גם בכלכלה הישראלית, ובפרט פנימה אל תוך המציאות וסדר היום של החברות והארגונים המובילים בישראל.

כך גם עולה הסוגיה בליבת פעילות החברות, ונחשבת לאחד העוגנים בשנת הפעילות: אירועי חברה, ובראשם נופש חברה. איך בכלל אפשר לדבר על נופש וחופש כש-133 חטופים עדיין מוחזקים בשבי חמאס, במנהרות, בחשכה, ללא מזון או תרופות, יותר מחצי שנה? לא מפליא שחברות וארגונים רבים בחרו לבטל את מסיבות ונופשי החברה, או לצמצם אותם למינימום האפשרי. זה לא הזמן לחגיגות ולמסיבות.

מצד שני, צריך לזכור שאירועי החברה הללו הם הבסיס והדבק שמחבר בין עובדים ותיקים וחדשים, ובין עובדי מחוזות שונים של אותה חברה. יש בכך צורך גם בהיבט הארגוני וגם בהיבט החברתי, בייחוד אם מדובר בחברות וארגונים המונים אלפי עובדים הפזורים בכל רחבי הארץ.

גם אצלנו בפרטנר, כשהסוגייה הזו עלתה, התלבטנו רבות ושקלנו בכובד ראש כיצד נכון לנהוג. דבר אחד היה ברור לנו: יש כאן חיבור בין הערכים החשובים ביותר לנו כחברה וגם כישראלים – המשפחתיות, הלכידות החברתית והסולידריות. החלטנו שהכי נכון יהיה לא לנפוש בחו"ל כמדי שנה, אלא לערוך נופש כחול-לבן בישראל. ראינו לנגד עינינו את התרומה בהחלטה למשק הישראלי ובפרט לענף התיירות, שמלונאים רבים בו שילמו מחיר כבד, בעיקר בשל גדיעת תיירות החוץ. ולא רק הם: בעלי עסקים נוספים, במעטפת השנייה למלונות, ניזוקו גם הם מהירידה הדרמטית במספר התיירים.

בתור ועד עובדים שבוער בו הדי.אן.איי החברתי, מצאנו בהחלטה לנפוש בישראל את תרומתנו הצנועה להנעת גלגלי המשק, ובפרט לחיזוק חוסנו של ענף התיירות הישראלי. כשאנחנו עושים זאת, אנו מבטיחים גם את המשך התעסוקה של העובדים בענפים שנפגעו.
הכותבת היא יו"ר ועד עובדי פרטנר