קהילת ניר עוז, שאחד מכל ארבעה חברים בה נחטף או נרצח ב-7 באוקטובר קיימה היום (חמישי) מסיבת עיתונאים מיוחדת בחדר האוכל של הקיבוץ. באירוע השתתפו חטופים ששרדו את השבי וקרובי חטופים.
ליאת אצילי, ששוחררה משבי החמאס: "בימים שחלפו מאז ה-7.10 הקפדתי לא לכעוס. אביב היה אומר שחוויה היא סיוט שנגמר וככה התייחסתי ל-54 הימים בהם ישבתי בדירה מעופשת בחאן יונס. עם החזרה מהשבי, המשימה הייתה להתמודד עם האבל על מותו של אביב. למצוא עבורי ועבור משפחתי משמעות במוות של אביב"
"אני מורה להיסטוריה ואזרחות. כל ההסברים שלי למצב ולמה הייתי רוצה שיקרה, באו מהמקום הזה. צריך לשחרר את החטופים לא בגלל סבלם בשבי אלא בגלל שזו חובתה המוסרית של המדינה, ההנהגה צריכה לסיים את תפקידה, כי נבחרי ציבור צריכים לקחת אחריות ועוד ועוד נימוקים מהסוג הזה".
"מותם של יותם חיים, אלון שמריז וסאמר טלאלקה סדק את השכנוע הפנימי שלי, מותו של יוסי שרעבי, אביה של יובל תלמידתי, הרחיב את הסדק הזה אבל מותו של אלעד קציר ריסק את מה שנשאר מהיכולת שלי לבנות טיעונים הגיוניים למצב הבלתי נסבל שנקלענו אליו.
על פי עדויות אלעד שהה רוב הזמן בדירה, כמוני. התנאים הפיזיים של השבי שלו לא היו מהקשים ביותר שנחשפנו אליהם. אבל הסיפור שלו הסתיים באופן טראגי. אף אחד מהחטופים אינו בטוח, כל אלה שעדיין בחיים נמצאים בסכנה מתמדת".
"אין להם זמן! אף אחד מהם לא היה צריך למות. הם כולם היו צריכים להיות בבית לפני. וכך כל החטופים. אי אפשר להמשיך ככה יותר. באיזו מציאות מופרעת אנחנו חיים שזה לא ברור? אני לא מבינה איך מתנהל דיון על המחיר של שחרור החטופים. באיזו זכות הרעיון של הקרבת החטופים למען מטרות המלחמה נהיה לגיטימי?".
"אני לא אכנס למה אני חושבת על המלחמה הזאת. איך ייתכן שאנחנו נאלצים להילחם בממשלה שלנו על זכותם של יקירינו לשוב הביתה? לצד גילויי סולידריות והתגייסות אזרחית שנראו פה בחצי השנה האחרונה ואני אסירת תודה עליהם, בולטת עוד יותר פשיטת הרגל המוסרית וההתנערות מאחריות. אנחנו נמצאים היום בקיבוץ ניר עוז, בבית שלי! אני לא אמנה שוב את רשימת הפעלים שמתארת את מה שקרה פה, תסמכו עליי, זו רשימה מחרידה. בשם מה שקרה לנו אני לוקחת לעצמי את הזכות לדרוש מכל מי שעדיין לא איתנו, מי שנותר לו שמץ של מוסר אנושי, להצטרף לקריאה שלנו להשיב את כל החטופים הביתה ללא תנאים".
"פסח, חג החירות בפתח. עבור משפחותיהם של 133 החטופים לא יהיה שום דבר חגיגי בלי יקיריהן. זה בידיים שלכם, עשו את המעשה המוסרי היחיד האפשרי, תחזירו אותם הביתה, בלי תנאים, בלי היסוס, בלי שיקולי כדאיות. אם תחמיצו גם את ההזדמנות הזו כדברי המשורר: 'שום אלוהים שראה אתכם לא ייתן לכם מחילה'".
עופרי ביבס-לוי אחותו של ירדן, שנחטף עם אשתו שירי וילדיהם כפיר ואריאל: "הם הילדים האחרונים שנשארו בשבי. בשבת האחרונה ציינו חצי שנה מאז שנחטפו באכזריות מביתם. חצי שנה וזה מרגיש ששכחו שהם שם. חצי שנה שכל רגע שלהם יכול להיות האחרון, ואולי הוא כבר היה. חצי שנה שאנחנו לא יודעים דבר על גורלם. הגורל הזה, שאף אחד מלבדם לא יודע בדיוק איך הוא נראה, אם הם סובלים קור או חום קיצוני, רעב או צמא, אלימות".
"לא מגיע להם פחד כזה, חוסר אונים כזה, כאב כזה", הוסיפה ביבס-לוי. "לפני שבוע, פורסמה הידיעה על מותו בשבי של אלעד קציר ז"ל, שהיה אחד החטופים מניר עוז. הוא נחטף חי ונרצח בשבי. נחטף בחיים, כמו אריאל וכפיר ושירי וירדן ועוד רבים; וסבל גורל שאני יכולה רק להתפלל שלא פקד עוד אחרים שם. חצי שנה עברה, חצי שנה שהם שם בגיהינום. לא יכול להיות שהם עוברים גיהינום רק כדי להירצח בשבי. חייבת להיות תקווה".
באירוע השתתפו ליאת אצילי, ששוחררה משבי חמאס לאחר 54 ימים, וקיבלה את הבשורה על כך שבעלה אביב ז"ל נחטף ונרצח בשבי, וגופתו עדיין מוחזקת על ידי חמאס; אסנת פרי, רעייתו של החטוף חיים פרי. במהלך החטיפה, חיים הציל את חייה של אסנת בכך שיצא להתעמת עם המחבלים בעוד היא מסתתרת במקלט.
יעל אדר, אמו של תמיר אדר ז"ל שנרצח וגופתו מוחזקת בידי החמאס: ״עד עתה לא שמענו שתי מילים- סליחה ותודה. סליחה על ההפקרה. תודה שהיית שם במקומנו. בתום חצי שנה הגיע העת לתיקונים. הראשון – השבת החטופים כולם, כולם-עד האחרון שבהם. השני – ליווי מלא לשורדים".
"אני מריחה את ריח האביב, ולא יכולה לחשוב על כך שכבר רבים מניר עוז לא יריחו זאת שוב. לא בני, לא חבריו, לא חבריי שהופקרו ונרצחו. אני חושבת על ארבל ואריאל, דוד וסשה, אלכס ואיציק ועוד צעירי וותיקי ניר עוז שהחירות נשללה מהם. השנה אני לא צריכה לשאול מה נשתנה הלילה הזה… מדינת ישראל הפקירה את הגבולות, הפקירה את החוגגים במסיבה, הפקירה את אזרחי המדינה, הפקירה את ניר עוז והיכולת לשנות את הלילה הזה הוא בהשבת כל החטופים- כולם".
עמיר אלפסה, אחיינה של מיה גורן ז"ל שנרצחה וגופתה מוחזקת בידי החמאס: ״בני הדודים שלי איבדו את הוריהם בגיל צעיר כל כך, והם אפילו לא יכולים לתת לאמא שלהם את הכבוד האחרון של קבורה בישראל לצד בעלה. אני רוצה שתסתכלו למשפחה הזאת בעיניים. כמו הרבה אנשים בקיבוץ הזה, הם איבדו כל כך הרבה. מדובר באנשים צנועים שרק רוצים להחזיר את מי שעוד יש סיכוי להחזיר אותם לפני שיהיה מאוחר מדי – לפני שהסוף שלהם יהיה כמו של מיה ואבנר. שרק רוצים לתת את הכבוד האחרון של קבורה יהודית לחטופים הנרצחים שעדיין שם, לאנשים שמהם המחבלים לקחו כל כבוד אנושי בסיסי״.
נועם פרי, בתו של החטוף חיים פרי: ״אדוני ראש הממשלה, חברי הקבינט – אבא שלי, תמיר אדר, אביב אצילי, משפחת ביבס, מיה גורן וכל אנשי ניר עוז עשו את הכי טוב שהם יכולים בכוחות עצמם. עכשיו תורכם!"
"עכשיו תורכם לעשות את מה שנכון, את מה שראוי ולהביא אותם הביתה. לכל אדם, לכל יהודי לכל ישראלי מגיעה החירות שלו. לכל אדם מגיעה הזכות לנשום אוויר צלול, לראות אור יום, לשבת עם המשפחה שלו בפסח. זה הזמן להחזיר להם, לנו ולכל עם ישראל את חירותנו״.
