ענף הסלולר בישראל הגיע לשיא צמיחתו בעשור הראשון של המאה עם מספר שיא של עובדים בחברות, שהגיע לכ־5,000 עובדים בכל חברה, עם רווחי עתק שנסקו אל מעבר למיליארד שקלים בשנה בכל חברה, עם שכר בכירים מנקר עיניים ופריחה חסרת תקדים במשק. באותן שנות שגשוג, השכר והתנאים של העובדים עוד היו חלומיים. "מי חשב אז שצריך ועד עובדים?" אומר מנחם לוין, שמשלים בימים אלה 27 שנים בענף – תקופה אותה החל כמהנדס רדיו בסלקום, לאחר מכן בחברת מירס, שעברה מיתוג מחדש והפכה להוט מובייל וכיום בעבודתו הנוכחית בחברת PHI, החברה המשותפת לתשתיות הסלולר של הוט מובייל ופרטנר. "החברות דאגו אז גם לרווחת העובד", הוא אומר בערגה מסוימת.
ימי הזוהר, טרום מהלכי ההתארגנות
את תקופת הזוהר של החברות זוכר היטב גם דני ואזנה, אז עדיין מהנדס צעיר האמון על פיתוח הרשת, שמשלים כיום 24 שנות עבודה כמהנדס רדיו בחברה. את החגיגה הגדולה גדעה סדרת משברים כלכליים גלובליים שהשלכותיהם ניכרו היטב גם בישראל; החל מהתפוצצות בועת ההייטק בראשית המילניום ועד למשבר הסאבפריים בשלהי העשור, משברים שהשפיעו באופן ישיר וחריף על תנאי העסקה של העובדים.
״יצאתי מזועזע כי באותה תקופה החברים הכי טובים שלי פוטרו. אנשים יצאו בוכים מהחברה, בעלי משפחות נכנסו למשברים קשים, אחרים נאלצו לעשות הסבת מקצוע כי כל השוק נכנס להקפאה. והוא, אותו סמנכ"ל, ראה בהם אוויר. זה המחיש לי יותר מכל את הזלזול באנשים וביציבות התעסוקתית שלהם"
רווחיהן של החברות, על אף המשבר, אומנם הוסיפו לנסוק, אך את מחיר החשש מפני שחיקה ברווחיות שילמו העובדים, שהתקשו להבין מדוע מכים בהם גלי הפיטורים שעה שחגיגת הרווחים בחברה הייתה בעיצומה. "יום אחד הגעתי לשיחה פתוחה עם המנכ"ל", נזכר ואזנה. "שיחה בפורום מצומצם שאליה זומנו נציגים בודדים מכל חטיבה. כשהגיע תורי לדבר, העזתי לשאול את המנכ"ל איך יכול להיות שבזמן שהרווחים כל כך גבוהים, הם מפטרים כל הזמן עובדים. להפתעתי, אחד הסמנכ"לים התפרץ ואמר לי – 'אתה מכיר אקורדיון? עניתי 'בוודאי שאני מכיר'. ואז הוא אמר משפט שעד היום מהדהד אצלי. הוא אמר: 'כשאתה מרחיב ומכווץ את האקורדיון יוצאת ממנו מנגינה שמשמחת את כולם, זה מה שאנחנו עושים פה, מכווצים ומרחיבים את כוח האדם כדי להמריץ את הדם ולחדש, כך שהחברה תנשום ותהיה שמחה – הייתי בהלם. זה מה שהוא חשב על גלי הפיטורים. יצאתי מזועזע כי באותה תקופה החברים הכי טובים שלי פוטרו. אנשים יצאו בוכים מהחברה, בעלי משפחות נכנסו למשברים קשים, אחרים נאלצו לעשות הסבת מקצוע כי כל השוק נכנס להקפאה. והוא, אותו סמנכ"ל, ראה בהם אוויר. זה המחיש לי יותר מכל את הזלזול באנשים וביציבות התעסוקתית שלהם".
עם תחילת העשור השני, הגיעו הצרות גם לפתחם של ההנהלות. זה החל בתקופת כהונתו של השר אריאל אטיאס כשר התקשורת, שיזם סדרת שינויים רגולטוריים שהכאיבו לחברות ופגעו בהן, והגיע לשיאו ברפורמה הדרמטית שהנהיג שר התקשורת לשעבר משה כחלון – רפורמה המכונה על שמו, "רפורמת כחלון". כניסתן של חברות סלולר נוספות לשוק, רובן בתצורת "מפעילים וירטואליים", הביאה אומנם בשורה גדולה לציבור הלקוחות עם מחירים מוזלים, אך פגעה באופן קשה ברווחיות של החברות, שהחלו "להדק את החגורה". "אין ספק שבעבר היה פה סוג של חזירות, אי אפשר להתעלם מזה", מודה טוויג, מהנדס רדיו בחברת סלקום, הוותיק בחבורה, שהשלים זה מכבר 27 שנות עבודה בענף. "אבל משם הגענו לקיצוניות הפוכה. ההכנסות ירדו, חלו המון שינויי רגולציה ורפורמות שפגעו בשלוש החברות הוותיקות, שעברו מרווחים אדירים להפסדים. זה גרם גם לירידה בהשקעות".
התארגנויות בענף הסלולר – תחילתו של מפנה בעולם העבודה המאורגנת
בתפר הזה בדיוק, שעה שהנהלות החברות עוד ליקקו את פצעיהן מנחת זרועה של הרפורמה העמוקה והיו עסוקות בחישוב מסלול מחדש, הבינו עובדי החברות שעליהם לקחת את עתידם התעסוקתי בידיהם. הראשונים לעשות זאת היו עובדי חברת פלאפון, שפתחו במהלך התארגנות סוער, שהשפיע על נוף התאגדות העובדים בישראל, ואף הוביל לפסיקה תקדימית של בית הדין הארצי לעבודה, בראשות נשיאת בית הדין השופטת נילי ארד, שקבעה גבולות ברורים לחופש הביטוי של המעסיק בעת התארגנות ראשונית. זמן קצר לאחר החתימה על ההסכם הקיבוצי הראשון בחברה, בשנת 2013, התאגדו גם עובדי חברת סלקום, ששחזרו את ההצלחה בענף וכבר בתחילת שנת 2015 חתמו על הסכם קיבוצי ראשון בחברה.
סחף ההתארגנויות בענף לא פסח גם על חברת פרטנר, שעובדיה התאגדו בתחילת שנת 2014 ותוך כשנתיים, במרץ 2016, חתמו על ההסכם הקיבוצי הראשון בחברה. לאחר מכן, שטף גל ההתארגנויות בענף גם את קבוצת הוט, בבעלות פטריק דרהי. בכולן ניהלו ההנהלות מאבקים קשים ומרים לסיכול מהלכי ההתארגנות. בכולן ניצחו העובדים. "המשמעות של התאגדות היא קודם כול שההנהלה לא יכולה לעשות מה שהיא רוצה", מבהיר טוויג. "יש חיץ בין ההנהלה לעובדים. ברור שגם ועד העובדים רוצה שהחברה תצליח, אבל שגם נקבל את מה שמגיע לנו. בתקופות קשות, ברור שאי אפשר לקבל הכל, אבל בימים יותר טובים, צריך לתת. מעבר לתנאים מסביב, הכי חשוב לי זה הביטחון התעסוקתי".
הקמת הוועדים שינתה אומנם את מערכות יחסי העבודה בחברות, אבל האיומים על עתידם התעסוקתי של העובדים לא פסקו. מרביתם הגיעו מצד הרגולטור, משרד התקשורת, שהוסיף לרקום מהלכים להגברת התחרות, שטלטלו את הענף. בדומה לחברת PHI שהוקמה בשנת 2015 כתאגיד האחראי לרשת המשותפת של חברות פרטנר והוט מובייל, כך עמדו גם עובדי חברות פלאפון וסלקום תחת איום דומה של הוצאת הרשתות למיקור חוץ בתאגיד חיצוני שיוקם, זאת על פי מסמך המדיניות שפרסם המשרד בעניין שיתוף הרשתות, והאיחוד הצפוי עם חברות סלולר חדשות אותן פטר הרגולטור מחובת הקמת רשת עצמאית – מהלך שעלול היה להוביל לפיטוריהם של מאות עובדים. אלא שכעת, לא רק שהחברות היו מאוגדות עם ועדים חזקים, אלא שהם החליטו לשתף פעולה ולצאת למאבק משותף לשינוי החלטת משרד התקשורת.
"אנחנו אומנם חברה קטנה של 120 עובדים, אבל מחזיקים רשת של מיליוני לקוחות. אם לא היינו תחת חסות ההסתדרות, המצב שלנו היום היה גרוע מאוד. בלי ועדים לא היו קיימות היום חטיבות הנדסה ולא מערכות מידע – כל הפעילות הזאת הייתה יוצאת למיקור חוץ״
"הרעיון להוציא את עובדי ההנדסה למיקור חוץ בצורת מיזם משותף עם גולן טלקום נולד רק כי משרד התקשורת רצה," אומר טוויג. "את המאבק הזה שהוועד עשה נגד המהלך אני לא אשכח לעולם. הייתי בהפגנות, בדיונים בכנסת, בכיכר הבימה ובירושלים. "הנדסה היא הליבה של סלקום. מהנדס אומנם לא מניב לחברה הכנסות ישירות כמו איש שיווק, אבל אני זה שנותן לאנשי המכירות את התנאים ואת כיסוי הרדיו כדי שהם יוכלו למכור. לא יכול להיות שחברה תוציא את הנדסה למיקור חוץ ותאבד את הליבה שלה – אגף הנדסה זה האגף הכי ותיק בארגון".
הייחודיות של המאבק, כך מציין ואזנה, הוא בשיתוף הפעולה הטבעי שנרקם בין הוועדים באיגוד במהלך למניעת ההחלטה. "הגזירה של שיתוף רשתות הונחתה ממשרד התקשורת ופורטה במסמך מדיניות בחתימת השר", הוא אומר. "זו הנחתה מלמעלה, מהרגולטור. הוא קובע לא רק שהחברות נדרשות להקים מיזם חיצוני במקרה של איחוד רשתות, אלא שעובדי החברות לא יוכלו להיות חלק מהפעילות של התאגיד החדש ללא תקופת צינון משמעותית בשל פגיעה אפשרית בתחרות. זה אומר שכולם היו הולכים הביתה".
לאור האיום המוחשי, יצאו הוועדים למהלך רגולטורי משותף. השותפות הזו בין הוועדים, שהיא יוצאת דופן וחשובה, כללה מאבק בכל החזיתות בהובלת האיגוד, שבסופו של דבר הצליח לכופף ולשנות את החלטת משרד התקשורת, שהסתפק בתאגיד ניהולי מצומצם בלבד, כשהפעילות ההנדסית כולה נשמרה בחברות עצמן. "זה לא קרה רק בגלל מאבק אירגוני", מסביר ואזנה. "אלא בעבודת שטח חכמה, בפעילות רגולטורית שבה הצלחנו להסביר יחד את הנזק האדיר שעלול המהלך לגרום לא רק לעובדים, אלא לאיכות הרשת, לתחרות, לביטחון ולציבור הלקוחות. רתמנו גורמי ממשל וחברי כנסת, שתמכו בנו ונאבקו יחד איתנו כנגד ההחלטה השגויה, הופענו בוועדת הכלכלה ובפורומים שונים, הסברנו ושכנענו את כולם – ככה מתנהלים ועדים חכמים".
"אם בעבר הדימוי של ועדי העובדים היה של שורפי צמיגים, שמנסים להציל עצמם רק אחרי שהגרזן כבר נחת עליהם, הרי שהיום הוועדים מאוד מקצועיים ואנחנו לא מחכים שיפתיעו אותנו", מוסיף ואזנה. "ועד עובדים צריך לפעול בחוכמה ובכל הזירות כדי למנוע פגיעה, אם זה רגולטורית מול גורמי ממשל ואם זה מול אנשי ציבור – ואם יוצאים למאבק הוא צריך להיות קודם כול מנומק, מתוכנן אסטרטגית, מתוך ידע ורתימת גורמים תומכים, לצד העוצמה הדרושה כמובן. זה מה שעשינו תמיד, שילבנו כוחות והצלחנו למנוע גם את המכה הזאת".
במרחק השנים התברר כי תאגיד חיצוני, כפי שהקימו פרטנר והוט מובייל, כאשר הוא מאוגד תחת ארגון עובדים חזק, עשוי להיות קרקע יציבה עבור העובדים שתנאי העסקתם מעוגנים בהסכם קיבוצי, כפי שקורה בחברת PHI. "אנחנו אומנם חברה קטנה של 120 עובדים, אבל מחזיקים רשת של מיליוני לקוחות", מציין לוין. "אם לא היינו תחת חסות ההסתדרות, המצב שלנו היום היה גרוע מאוד. בלי ועדים לא היו קיימות היום חטיבות הנדסה ולא מערכות מידע – כל הפעילות הזאת הייתה יוצאת למיקור חוץ. היו כמה ניסיונות של השתלטות על תשתיות הסלולר, ולכן חד משמעית – ההקמה של הוועדים נתנה פרנסה לכל עובדי ההנדסה בחברות עד היום, ובעזרת השם עד הפנסיה".
"החברות בישראל נחשבות לטובות בעולם מבחינת רמת השירות וזה לא מובן מאליו. כיום, במחיר של מנת שווארמה, הלקוח מקבל טכנולוגיה שעולה מיליונים ואנשים לא מבינים את זה"
המאבק על הרשת לא הסתיים שם, עם הדרישה להקמת תאגיד. מאז חלפו להם עוד כמה עננים קודרים מעל ראשיהם של המהנדסים. היו אלה תוכניות לשת"פ פסיבי בכל רחבי הארץ, לשת"פ אקטיבי בפריפריה, וניסיון של בעלי הון להשתלט על הבעלות על תשתיות הסלולר במתכונת של חכירת אתרי השידור ברשתות לתקופה ממושכת בת 20 שנה. הרקע לניסיונות אלו הוא היכולת המוגבלת של החברות לעמוד בהיקף ההשקעות הנדרשות לפיתוח הרשתות כאשר מחירי החבילות כה נמוכים.
מנתוני משרד התקשורת עולה כי בעשור שבין השנים 2008 ל־2018 הגיעה הירידה בהכנסות של כל הענף ל־50% – צניחה חופשית שסופה לא ידוע. אם לא די בכך, פקדו את החברות בזה אחר זה משברים נוספים, ובהם זה שנחת עליהן בשנת 2020, עם הפסקה כמעט מוחלטת בטיסות לחו"ל בשל מגפת הקורונה, וזו העכשווית ברבעון האחרון מאותה הסיבה בדיוק בצל המלחמה. אף על פי כן, יש לציין כי מגמת התאוששות של החברות נמשכה כל העת.
כיום חזרו החברות להרוויח ולהתפתח לתחומים נוספים, בהם התקשורת הקווית ושירותי הטלוויזיה, והעובדים המאוגדים עצמם הוסיפו ליהנות מהסכמים חזקים ומשלל הטבות ותנאים מהטובים במשק. "החברות בישראל נחשבות לטובות בעולם מבחינת רמת השירות וזה לא מובן מאליו", אומר לוין. "כיום, במחיר של מנת שווארמה, הלקוח מקבל טכנולוגיה שעולה מיליונים ואנשים לא מבינים את זה".
אתם חברים באיגוד עובדי הסלולר, האינטרנט וההייטק. ענף הסלולר זה הייטק?
טוויג: "מבחינת השכלה ואיכות האנשים – אנחנו אנשי טכנולוגיה ברמה הכי גבוהה שיש. מנחם לדוגמא, הוא בוגר הטכניון בהנדסה, כולנו מהנדסים. נכון, החברה לא נחשבת חברת הייטק, אבל חטיבות ההנדסה הן ברמה של הייטק".
לוין: "בהוט מובייל היינו חברים ב'היי-טק זון', שזה מועדון לקוחות של עובדי ההייטק, אבל עם הזמן זה בוטל. החברה לא רצתה להמשיך לשלם. אנחנו מהנדסים ועוסקים בקדמת הטכנולוגיה בתחום הסלולר, אבל אם אתה בוחן את השכר שלנו, זה לא דומה להייטק".
תשתיות הסלולר בחירום ומלחמה
הלחצים החוזרים ונשנים מצד גורמים שונים, ובהם משרד התקשורת, לקדם מהלכים של מיקור חוץ בעבודה על תשתיות הסלולר, מתעלמים מיתרון אחד חשוב ובולט שקיים בשמירה על הרשתות בידיהם הנאמנות של עובדי החברות המסורים – יתרון שמורגש ביתר שאת דווקא בימים אלה של מלחמה כמעט בכל החזיתות. "תשתית הסלולר צריכה להיות מוגדרת כתשתית לאומית, בדיוק כמו תשתית של חברת חשמל ומקורות", אומר טוויג. "אנחנו מפעל חיוני וככה המדינה צריכה להתייחס אלינו. צריך להבין שאם לוקחים את הרשת שלנו ומעביר אותה לקבלנים, אנחנו נאבד שליטה. לך תחפש אנשים שיגיבו ויטפלו לך באתרים בשעת חירום, אבל כשהרשת בידיים שלנו, האחריות מוטלת עלינו".
האתגר הכי קשה מבחינת רשתות הסלולר, התרחש בימים הראשונים של הלחימה, בעיקר בגזרת הדרום. "פתאום הגיעו כוחות מאוד גדולים לאזורים שבשגרה היו מאוכלסים עם מעט מאוד תושבים וקצת צבא", מוסיף טוויג. "זה קרה בשטחי כינוס, בבסיסים צבאיים ובמוקדים נוספים ברחבי הארץ. במצב כזה העומס על הרשת עולה בצורה דרמטית והפיזור של הלקוחות השתנה. את התושבים שפונו מנחל עוז לקריית גת, החליפו כוחות צבא שהתמקמו במקומם, זה יצר מצב חדש שבו בשכונה שלמה אין די קיבולת ברשת ואין קווים נייחים בבתים".טוויג: "בתחילת הלחימה, נוצר מצב שבכל הגזרה הדרומית נפלו אתרי שידור. זה קרה גם בגלל כמה פגיעות ישירות של טילים בתרנים, וגם בגלל היעדר אספקת החשמל לאתרים לאחר שהתשתיות של חברת חשמל נפלו. יש לנו גיבוי של מצברים לכמה שעות, אבל זה לא מספיק. אתרי שידור מחוברים כמו שרשרת. מספיק שאחד נופל כדי להפיל כמה אתרים אחרים. זה חייב אותנו להוציא צוות של טכנאים, שטיפלו בתקלות תחת מטחי טילים".
לוין: "אנחנו הוצאנו לשטח אתרי סלולר ניידים. פעלנו מהר, הרמנו אתר חדש בעין גדי תוך שבוע. כל החברות היו צריכות לפעול מהר מאוד ובהשקעות גדולות לשיקום הרשת ולהקמת אתרים חדשים".
טוויג: "באגף הנדסה אנחנו קצת יותר מבוגרים, כך שאין לנו הרבה עובדים שגויסו למילואים, אבל עבדנו סביב השעון ונתנו מענה לצבא, שהוא לקוח גדול שלנו. עשינו פשוט מהפכה לטובת הצבא כדי לעמוד בדרישות. זה לא רק העומסים שהיינו צריכים לטפל בהם, אלא גם חוסר הכיסוי במקומות מסוימים. אתה לא מביא אתרים לתוך רצועת עזה, אבל רדיוס הכיסוי של כל אתר הרבה יותר גדול – יש עליו יותר תנועה והוא מכסה יותר מרחוק. אם אתר כזה נופל, כל הרשת יוצאת מאיזון, כי העומס עובר לאתרים אחרים. זו האחריות שלנו כמהנדסי רדיו לדאוג לכך שזה לא יקרה".
ואזנה: "צריך להבין, הפעילות הזאת של העובדים מתבצעת תחת סיכון. שני טכנאים שלנו יצאו לטפל באתרים בעוטף וזה כמעט הסתיים באסון. בתוך הכאוס שהיה על גבול הרצועה בימים הראשונים, כוחות הביטחון חשבו בטעות שהם מחבלים ורק בנס וברגע האחרון הם הבינו שהם עובדי פלאפון ולא ירו עליהם. בשבועות האחרונים הוצאנו מכתבים לכל גורמי הממשל על ההזנחה המתמשכת שלהם בנושא תשתיות הסלולר, שבאה לידי ביטוי במלחמה. אנשים בעוטף, במקומות כינוס של הצבא ובגבול הצפון, נשארו זמן רב ללא קליטה – זו הזנחה של שנים מצד משרד התקשורת והמדינה, שקידמו במשך שנים תוכניות חסרות תכלית של שת"פ ופתיחת השוק לתחרות במקום להיכנס תחת האלונקה ולסייע באמת לחברות בפיתוח הרשת למען המדינה".
איך המדינה יכולה לעזור?
"משרד התקשורת ראה את החברות גוססות מבחינת היכולת שלהן להשקיע בתשתיות ולא עשה דבר כדי לסייע להן," אומר ואזנה. "חברה בסדר גודל כזה, שמחויבת להגיע לכיסוי כמעט מלא של כל שטח המדינה ולהטמיע טכנולוגיות מתקדמות וציוד חדש, לא יכולה להשקיע רבע מיליון שקל על כל אתר סלולרי, כשמחיר החבילה הממוצע של הלקוח מגיע בקושי ל־50 שקלים. הזהרנו לאורך השנים על ההשלכות של ההזנחה הזאת, גם על ההשלכות הביטחוניות החריפות. אני מקווה שעכשיו במשרד התקשורת יהיו יותר קשובים להצעות שלנו, שאותן הגשנו להם בימים האחרונים".
זה מאבק של החברה מול משרד התקשורת. איך זה קשור לוועד?
ואזנה: "החברה זה העובדים. אם החברה תיפול, העובדים ייפלו יחד איתה, וההיפך. לכן כל היבט בפעילות החברה קשור לוועד העובדים. בין היתר, ועד צריך להיות מעורה ברגולציה כדי להשפיע ולמנוע מהלכים מצד המדינה שיפגעו בעובדים או לקדם מהלכים שיקדמו את החברה ואת העובדים, לא פעם יש זהות אינטרסים".
אתגרים לעתיד
טוויג: "כמהנדס אני רוצה שנהיה הכי טובים בכל מקום, אבל יש המון אילוצים, בעיקר כספיים. זה האתגר הגדול – לפרוס רשת דור 5 אמיתית, שהקמתה מחייבת השקעה בעלויות גדולות, למרות שהתפוקה ממהלך כזה מבחינת ההכנסות היא מאוד נמוכה".
יכול להיות שזה המלכוד של כל הענף?
טוויג: "דור 5 נועד לדברים מסוימים – תחבורה חכמה, רפואה חכמה, אבל זה ביצה ותרנגולת – אם תיתן שירות, יש חברות הזנק שיציעו שירותים על הרשת הזו. זה מזין אחד את השני. התדרים של דור 5 הם יותר בעייתיים, צריך להקים יותר אתרים, יש יותר רעש ברשת וצריך יותר כוונון שלה. זה העבודה של מהנדס רדיו – כיוונון אופטימלי זה עבודה שלעולם לא נגמרת"."אנחנו מתמודדים גם עם אתרים שמתבטלים", מוסיף טוויג. "כשבניין בעל קומה אחת עובר תמ"א וצומח לעשר קומות, ומולו יש אנטנה – אז אני חייב לכבות אותה וצריך לשבור את הראש איך לכסות את המקום בלעדיה".
״מהנדס רדיו זה מקצוע מושך וגם מרתיע – אני גם עובד במשרד מול מחשב בתכנון הרשת וגם יוצא לעבודה בשטח. זה תפקיד שבו אף יום לא דומה ליום שקדם לו. לי זה כיף, אני לא בא לעבודה בשביל להעביר כרטיס, אנשים באים בחדוות יצירה ובאים כדי לתת"
עבור משקיעים ובעלי הון שלוטשים את עיניהם לענף, אתגרי הפריסה של דור 5 מהווים הזדמנות למיקור חוץ. בדיוק בצוהר הזה הופיע אורי יוגב, מנהל קרן ההשקעות 'אלומה', שהציעה לסלקום ולפלאפון לתפוס את מקומן בניהול הפעילות של אתרי השידור, לרבות הקמת מתקני שידור חדשים.ואזנה: "אלומה היא בכלל קרן נדל"ן, שלא קשורה לסלולר, אבל בגלל שאתרי השידור נמצאים על נדל"ן והחברות משלמות שכירות, היא מציגה את הפרויקט כפעילות הקשורה לעסקי נדל"ן, אבל כמובן שמדובר בלקיחת בעלות על תשתיות הסלולר של החברות, בלי מכרז, בלי תשלום על אגרת תדרים, ובלי אחריות כלשהי מתוקף רישיון רט"ן, שאין לה".
ואיפה זה עומד היום?
ואזנה: "נכון להיום, הצלחנו למנוע את המהלך. עיגנו את זה בהסכם הקיבוצי הנוכחי בסעיף שקובע שהרשת נשארת בבעלות החברה".
טוויג: "החברות משלמות היום למדינה אגרות תדרים בסכום של מאות מיליוני שקלים. משרד התקשורת ויתר על ההנחות באגרות. נכון, יש מלחמה וכולם נפגעו, אבל ישר הלכו לקחת מחברות הסלולר עוד מיליוני שקלים על אגרות התדרים, למרות שהן שכבו מתחת לאלונקה במצב הקשה הזה. צריך לטפל בזה".
בסך הכל מעניין אצלכם
טוויג: "מהנדס רדיו זה מקצוע מושך וגם מרתיע – אני גם עובד במשרד מול מחשב בתכנון הרשת וגם יוצא לעבודה בשטח. זה תפקיד שבו אף יום לא דומה ליום שקדם לו. לי זה כיף, אני לא בא לעבודה בשביל להעביר כרטיס, ואת זה ההנהלה צריכה להבין. אני לא היחיד. אנשים באים בחדוות יצירה ובאים כדי לתת".
כשאתם מסתכלים קדימה, מה אתם רואים?
ואזנה: "יש חברות לוויין, למשל סטארלינק של אילון מאסק, שמציעות היום לחברות הסלולר כיסוי מלא לאזורים דלילי אוכלוסין. התחזיות מדברות על כך שהטכנולוגיה עצמה תבשיל לכיסוי בפריסה ארצית בקצבים גבוהים עד שנת 2030. כיום אין בכלל רגולציה לתחום הזה בישראל. זה איום שצריך להתמודד איתו".
טוויג: "העובדה שעלינו יש רגולציה כבדה ועל אחרים אין, זה איום גדול. אנחנו קיבלנו רישיון לספק שירותי סלולר, אבל בדור 5 הרגולציה שונה – כל גוף יכול להקים רשת פרטית, כמו עירייה או בית חולים, שאין להם בכלל תדרים משלהם, ולהשכיר את הרשת שלהם לחברה שלי".
