אם לא תפנית יוצאת דופן וחריגה, יוכרז בקרוב רשמית על מינויו של רן בן שמעון למאמן נבחרת ישראל בכדורגל. ההכרזה מחכה לסיום העונה בקפריסין, שם מתמודד בימים אלה רב"ש על אליפות המדינה עם קבוצה שמעולם לא זכתה שם באליפות, א.א.ק. לרנקה. לכאורה, אין במינוי כזה או אחר להציל את נבחרת ישראל ממצבה העגמומי – נבחרת חבוטה, חסרת סיכוי במפעלים הקרובים, כזו שמסתירה בצורה מגושמת את תחלואי הכדורגל הישראלי שמסתתרים מאחוריה.
לא רן בן שמעון ישנה מהקצה לקצה את מעמדה של הנבחרת באירופה, גם לא ברק בכר שהיה המועמד המועדף לפניו. הנבחרת תחת רן בן שמעון לא תעפיל לחצי גמר ליגת האומות, ספק אם לא תסיים אחרונה בסתיו הקרוב בבית שכולל את צרפת, בלגיה ואיטליה. היא גם לא תימנה על 16 הנבחרות שיעפילו למונדיאל. לא בגלגול הזה.
ועדיין, יש בכוחות של רן בן שמעון לשנות את תדמיתה של נבחרת ישראל בעיני הציבור. זה יכול לקרות על ידי שלושה מרכיבים עיקריים: 1. סגנון משחק. 2. התנהלות מאמן. 3. תוצאות. כלומר, גם אם מרכיב התוצאה הוא בערך הדבר היחיד שקובע, חשוב שהיא תגיע לצד דרך שתתבטא היטב בסגנון המשחק והדרך שבא ינהל בן שמעון את הרכב הסגל שלו, את הסגל עצמו, ואת התקשורת עם הציבור.
ולרן בן שמעון יש את הפוטנציאל להיות כזה. ראשית, הוא מתאים יותר מבכר לאימון נבחרת ישראל. בכר הוא בוודאי מאמן מוכח יותר, אבל אין לו ניסיון באימון נבחרת, הוא גם לא שיחק בנבחרת. כל ההווי סביב הנבחרת זר לו. בן שמעון שיחק בכל הנבחרות, אימן את נבחרת קפריסין – גם אם לא בהצלחה רבה – והוא זכה בתארים/הצלחות עם קבוצות קטנות משמעותית מאלה שזכה איתן ברק בכר. נגיד זאת כך: בכר מתאים מבן שמעון לאמן את נבחרת גרמניה, בן שמעון מתאים מבכר לאמן את נבחרת ישראל.
***
אבל מה שעל הנייר, לא קרוב למציאות. בן שמעון מקבל נבחרת בשלהי ואולי אחרי עידן ערן זהבי, נבחרת שהייתה בנויה סביבו. הוא מקבל נבחרת שבמשחק האחרון שלה, שיחקה עם שני לגיונרים בלבד בהרכב, אחד מהם שוער. הוא מקבל נבחרת שכמות הכוכבים הפורשים והמוקצים גדולה מכמות הכוכבים שלובשים את מדיה. בנבחרת ישראל לא נכללים מואנס דאבור, דיא סבע, עומר אצילי, שון וייסמן, ירדן שועה וגם מנור סולומון וכולם מסיבות כאלה ואחרות, מוצדקות פחות או יותר.
אי אפשר לאמן את נבחרת ישראל בלי שכל השחקנים הטובים בישראל יהיו בה.
לבן שמעון, האדם, יש את הכישורים לנהל את האירוע הזה טוב יותר מקודמיו. אין לו קווים אדומים, לפחות לא כאלה שאנחנו יודעים עליהם. ההתייחסות שלו לעניין החדר של ערן זהבי, מסבירה את הכל. אצלו זהבי יכול גם לישון על מיטת פאקיר, אם זה עוזר לו להכין טוב יותר את עצמו למשחק. אצלו זהבי יכול להמשיך ולשחק, גם בגיל 37 פלוס. ההתייחסות שלו היא עניינית, פחות עקרונית.
***
בינואר 2011 קיבלתי את הזכות ללוות את הפועל קריית שמונה לקראת גמר גביע הטוטו מול מכבי פ"ת. היא שהתה אז במלון כפר המכבייה, ובן שמעון הכניס אותי לאסיפה המסכמת לפני המשחק ונתן לי לשהות עם הקבוצה בארוחת הצהריים. זה היה שיעור מאלף. בן שמעון – שהיה לי הזכות להכירו בגיל 17, כשעלה לבוגרים של מכבי פ"ת – התגלה כאיש שנון, בעל ידע נרחב שלא קשור בהכרח לכדורגל אבל כזה שהשתמש בו, וכמי שהכין את עצמו לאסיפה בצורה מושלמת. היסודיות שלו היא תכונת זהב לתפקיד שמחייב הכנה מדוקדקת.
בן שמעון יצר את הרושם של שליטה מוחלטת בשחקנים, יכולת תקשורת מושלמת, והבנה מעולה של מי שבסגל שלו. זה היה שיעור מרתק על מאמן שנחשב בעת ההיא למאמן הכי טוב בישראל. לקחת אליפות עם עירוני קריית שמונה היה כמו להגיע לרבע גמר המונדיאל עם נבחרת ישראל. לכן הוא מתאים.
כי הכדורגל של בן שמעון מתחכם כמעט כמוהו. האיש שמתנסח מעולה, בזהירות, בציניות, בחוכמה רבה, משחק ככה את הכדורגל שלו. בעוד שקבוצות נוטות להיפתח כמניפה כשהן משיגות את הכדור, בן שמעון מתכווץ עם הכדור, מייצר יתרון במרכז המגרש, פועל דרך הצפיפות. יותר מאשר זה מבריק, זה בעיקר מאתגר את פעילות הקבוצות היריבות, בוודאי העדיפות.
מה שעושה בן שמעון בקפריסין בימים האלה עם א.א.ק לרנקה הצנועה, רק מראה ששום דבר מכל אלה לא נשכח. מי שחושב שבן שמעון יגיע לשני הטורנירים הקרובים – ליגת האומות דרג א' בין ספטמבר לנובמבר הקרובים ולמוקדמות המונדיאל (בין מרץ לנובמבר 2025) – כשהוא מוותר עליהם מראש ורק כדי להכין נבחרת למוקדמות יורו 2028, טועה בענק. בן שמעון ידוע כמי שלא מכיר את המונח הפסד בכבוד וינסה – בדרכו – לנצח את המשחקים.
***
יש שיגידו שבן שמעון הוא אחד מתלמידיו של אברם גרנט. יתכן וזה היה נכון לשנותיו של בן שמעון כשחקן, כשני פתח תקוואים לשעבר, אבל זה ממש רחוק מהמציאות בזמנם כמאמנים. בעוד גרנט נחשב למאמן קליל, שיכול להגיע לאימון דקה לפני שיתחיל, או להתחיל את האימון מאוחר מכפי שנקבע, בן שמעון הוא ההפך הגמור מכך. הוא יגיע לפני השחקנים ויעזוב אחריהם. הרצינות שלו – למרות חיתוך הדיבור המתחכם – היא תהומית. הוא לוקח את עצמו ואת הסובבים אותו מאוד ברצינות.
אבל רגע, זה לא מדאיג שמאמן שלא הצליח בשלוש ההזדמנויות שניתנו לו במועדונים גדולים, מקבל את נבחרת ישראל? תלוי למי קראתם מועדונים גדולים. מכבי ת"א בעונת 2008/9, הפועל ת"א בעונת 2013/14 ובית"ר ירושלים בעונת 2016/17, היו בתקופות האלה אולי מועדונים עם פרופיל תקשורתי גבוה, אבל ספק אם מקצועית, היה להם מה למכור כמועדון גדול. במקום שאין שקט – וזו אולי תכונה פחות מוצלחת אצלו – בן שמעון יתקשה להיות הוא. לעבוד בתקופת חיים רמון בהפועל ת"א או בתקופת אלי טביב בבית"ר ירושלים היה סיוט, לא רק לו.
לא יודע לאן ילך הרומן של הכדורגל הישראלי עם רב"ש. הוא בגיל המתאים (53), הוא אחרי כברת דרך כמאמן בארץ ובחו"ל, הוא התחיל לשחק בנבחרות כשהן נכנסו לעידן האירופי, הוא עשה עם נבחרת קפריסין יותר ממה שאחרים עשו, הוא לקח אליפות במקום שלא יקחו בו אליפות עוד 100 שנה. אם לא ברק בכר, סביר שהיה מתואר כמאמן הישראלי הטוב בעולם (כן, גם כשגרנט עדיין מאמן).
אז למה לא בעצם?
