כבר תשע שנים שאלי כהן (49), יו"ר ועד הוט מובייל, מתנדב לשירות מילואים כקשר מג"ד. כיוצא פלחה"ן גבעתי, המשרת בסיירת של חטיבה 5 המוזנת מלוחמי נחל וגבעתי, גם הוא לא שיער שאת שנת ההתנדבות הנוכחית הוא יעביר כלוחם באחת המלחמות הקשות שידעה מדינת ישראל. "בבוקר של ה־7 באוקטובר התעוררנו לאזעקות וכשפתחנו טלוויזיה ראיתי בטלוויזיה שהכתבים מכווינים את צה"ל", משחזר כהן, תושב רמת גן, נשוי לסופי ואב לארבעה ילדים, איתן אילון ליבי ובועז. "התקשרתי מיד למג"ד שלי, שהיה בנופש משפחות מהצבא, והוא אמר לי שהם בדיוק מתארגנים. תוך שעה כבר ארגנתי תיק ויצאתי, כעבור שעתיים כבר היינו בימ"ח והתארגנו על ציוד. למחרת כבר ירדנו לכיוון הדרום".

את הריח והמראות הקשים שנגלו לנגד עיניו עם הגעתו יחד עם חבריו ליחידה באזור עוטף עזה, לא ישכח לעולם. "נכנסנו לאזור מלחמה", הוא משחזר. "ראינו גופות בכל מקום, רכבים שרופים. בהתחלה ביצענו משימות דחופות, כמו השבת גופות מעבר לגדר אל שטח ישראל, משימות חשובות וערכיות, שעבור משפחות רבות מביאות לסגירת מעגל, ועבור אחרות מצמצמות את חוסר הידיעה על מה שקרה ליקיר שלהם".

"אני מרגיש שאני נותן פה דוגמא אישית לצעירים, לוחמים אחרים, שרואים מישהו בגיל 49, בגיל של האבות שלהם, כמעט כפול מהגיל שלהם, נכנס ללחימה ועושה את הדברים האלה. אני גם מביא איתי ניסיון רב, הייתי כבר בעזה, הייתי בתוך רצועת הביטחון בלבנון, כך שאני תורם לצעירים מהידע שלי"

לאחר ביצוע המשימות הראשונות, שהתמקדו בעיקר בהגנה על המרחב וחילוץ הגופות, הגיעה ההתקפה והכניסה הקרקעית לעומקה של עזה. "נכנסנו להתקפה בתוך עזה", משחזר כהן. "אם זה בבית חאנון ואם זה בחירבת אחזעה. עברנו מבית לבית, השמדנו תשתיות אויב, חיפשנו מחבלים, אמל"ח, מודיעין ופרטים על שבויים ונעדרים. אספנו מידע רב, אם זה מידע מודיעיני, אם זה מידע על נעדרים. נתקלנו בפירים של מנהרות והשמדנו אותן. היינו למעשה הכוח הראשון באזור שמצא מנהרה, זה קרה עוד לפני שנכנסנו להתקפה, באזור מחסום ארז".

בזמן שרוב חטיבות המילואים השתחררו כבר, הגדוד של כהן עדיין נמצא בשטח. "חטיבה 5 ברובה כבר השתחררה, אבל אנחנו הגדוד האחרון שנשאר – אנחנו די האחרונים. הכוחות שלנו חטפו פחות. ניסו להטמין לנו מטען, אבל החיילים שמו לב, ירו לכיוונו של המחבל, שקפץ לתוך המנהרה, ואחר כך טיפלנו במנהרה האת בעזרת כוחות הנדסה".

איך נראים חודשי המילואים? הייתם בעזה ברצף?
"נכנסים לעזה לשבועיים-שלושה בערך ויוצאים. בהתחלה לא יצאנו הביתה בכלל, היינו פה. היו לנו הרבה משימות, כולל טיהור ישובים בגזרה רחבה מאוד, בנתיב העשרה, בכפר עזה ובמקומות נוספים".

מה מניע אותך להתנדב למילואים בגיל 49?
"הרבה סיבות. אחת מהן זו דוגמא אישית לילדים שלי. כל עוד אפשר לתרום צריך לעשות את זה. אני מרגיש שאני נותן פה דוגמא אישית לצעירים, לוחמים אחרים, שרואים מישהו בגיל 49, בגיל של האבות שלהם, כמעט כפול מהגיל שלהם, נכנס ללחימה ועושה את הדברים האלה. אני גם מביא איתי ניסיון רב, הייתי כבר בעזה, הייתי בתוך רצועת הביטחון בלבנון, כך שאני תורם לצעירים מהידע שלי – איך נכון ללכת אחרי הטנק, איך לא לעלות על מטען, דברים כאלה. זה מתחיל בדוגמא אישית לילדי וללוחמים שלצידי , אלה הערכים שגדלתי עליהם".

(צילום: דובר צה"ל)

איך שירות המילואים השפיע על המשפחה?
"קשה מאוד. השארתי את המשפחה במצב של חוסר ודאות. הקושי הוא לא רק שלי, אלא גם של סופי אשתי, שנפלו עליה המון משימות שהיא לא עושה ביום יום. זה לא קל, אבל בני משפחתי מבינים את מה שאני עושה ומאוד מעריכים, זה הדבר הכי חשוב. היו תקופות בתחילת המלחמה שבהן לא התראינו במשך חודש וחצי, אבל לאט לאט זה ירד לתדירות של כל שלושה שבועות".

מלבד המרחק מהמשפחה נאלץ כהן להניח מאחור גם את פעילותו הענפה כיו"ר ועד העובדים בחברת הוט מובייל, לטובת המאמץ המלחמתי ושירות צבאי התנדבותי למען המדינה בשעתה הקשה. את דרכו בוועד העובדים החל כהן כחבר ועד, יחד עם ארבעה חברים נוספים, אליהם הצטרף בשנת 2015 לפני החתימה על ההסכם הקיבוצי הראשון בחברה בשנת 2016. כעבור שלוש שנים, לאחר שנבחר בבחירות לתפקיד יו"ר ועד העובדים, עשה את הקפיצה קדימה לקדמת הבמה, לתפקיד החשוב אותו הוא ממלא זו הקדנציה השנייה במלוא המרץ.

"קשה מאוד להיות רחוק מהעבודה, אבל יש לי צוות של חברי ועד שאני יכול לסמוך עליהם בעיניים עצומות ויכול רק לטפוח להם על השכם. אני דוגל בגישה שבה הדעות של חברי הוועד נשמעות. את ההחלטות אני מקבל בשיתוף עם כל חברי הוועד שלי. יחד אנחנו מקבלים החלטה לפי מה שהכי טוב לעובדים."

"קשה מאוד להיות רחוק ממה שקורה, אבל יש לי צוות של חברי ועד שאני יכול לסמוך עליהם בעיניים עצומות ויכול רק לטפוח להם על השכם", אומר כהן. "אני דוגל בגישה שבה הדעות של חברי הוועד נשמעות. את ההחלטות אני מקבל בשיתוף עם כל חברי הוועד. אני מקשיב לדעות של כולם, ויחד אנחנו עושים סיעור מוחות ומקבלים החלטה לפי מה שהכי טוב לעובדים. אנחנו ועד מאוד אקטיבי, שדואג לכל הפעילויות ולרווחתם של העובדים, כולל עובדי קבלן".

אפשר להניח שהמילואים השפיעו גם על העבודה שלך כיו"ר ועד?
"השתדלתי להיות כל הזמן עם היד על הדופק. הכנסתי טלפון "טיפש" לעזה, כך שגם משם הייתי בשיחות עם העבודה והתנהלתי. אין יום שעובר בלי שאני נמצא בתקשורת עם העבודה".

והחברה עצמה גם התחשבה?
"כן, החברה הבינה את המצב, ומיד נרתמה לסייע לחיילים. החברה תרמה ציוד לחיילים, מטענים ניידים לטלפונים, כבלי הטענה, קווי סלולר ועוד. דברים שסייעו רבות להמון חיילים בכל רחבי הארץ. פרט אליי, גויסו עוד עובדי הוט מובייל שרובם כבר שוחררו. אנחנו ממש בודדים שנשארנו במילואים. החברה מבינה את המצב ותורמת לקהילה.".
לצד הסיפוק מתפקודה של חברת הוט מובייל ביחסה לחיילים, מביע כהן דאגה מהיחס למשרתי מילואים בכלל המשק. "החשש שלי הוא שחברות יעסיקו פחות מילואימניקים, כי הם יודעים שבשנתיים הקרובות הם ידרשו לצאת למילואים ויתכן שבגלל זה לא יעסיקו אותם מלכתחילה. אני מקווה שההסתדרות תמצא דרך להתמודד עם המצוקה שעלולה להתרחש, וממצב שבו החברות כבר קלטו עובדים אחרים במקום המילואימניקים ובעוד חודש חודשיים לאחר חזרתם לעבודה יפטרו את המילואימניקים שחזרו משטחי לחימה. מצד אחד המילואימניקים גיבורים, אבל מצד שני תעסוקתית יתכן שהם יפגעו, אסור שדבר כזה יקרה".

איך היו התנאים?
"זה משתנה מאוד. ההרגשה היא שכל יום במילואים הוא כמו ארבעה ימים באזרחות, עשינו כל כך הרבה משימות מגוונות. כשאתה בהתקפה בתוך עזה, ומתקדמים מבית לבית, כובשים עוד יעד, עושים סריקות בעוד בתים, הולכים לפי מידע מודיעיני, אז ההתנהלות היא אחרת. במשך כל תקופת המילואים (כחמישה חודשים), ביצענו הרבה משימות ועברנו הרבה.
אני חייב להגיד שאולי הצבא לא היה ערוך עם מנות קרב, אבל קיבלנו המון תרומות ואוכל ממשפחות שהתנדבו ומתורמים שונים, אני יכול רק לפרגן".

"לקח זמן להבין את גודל השעה", מוסיף כהן. "אבל הצבא התעשת די מהר והעורף עטף וחיבק ונרתם למאמץ. התמיכה הזאת עזרה מאוד גם מוראלית. המטרה שלנו במאמץ שאנחנו עושים כאן ובשהות שלנו פה היא שהחיים יחזרו לשגרה. לצערי, אנחנו יוצאים מפה לפני שהתושבים חזרו לביתם ולפני שכל החטופים שבו הביתה, אבל המשימה עוד ארוכה, זה יכול לקחת שנה וגם שנתיים".

(צילום: דובר צה"ל)

עם השחרור הצפוי בחודש מרץ, חמישה חודשים לאחר שעלה על מדים והוזעק דרומה, זומן כהן מראש לסבב מילואים נוסף בהתנדבות שיתקיים באוקטובר הקרוב, הפעם לגזרה הצפונית – מועד גמיש למילואים שעוד עלולים להקדים את זמנם עם כל התפתחות צבאית בצפון. "מבחינתי, המשימות היו מאוד חשובות", מסכם כהן את הפרק החשוב והמשמעותי במלחמה. "הסיפוק הזה שאתה מתמלא כשאתה מוצא אמל"ח, מודיעין ודברים כאלה, הוא אדיר. כשאתה מוצא פריטים או מידע על שבויים ונעדרים, אתה מרגיש שיש משמעות לעובדה שאנחנו פה. מצד אחד משמידים פירים ומנהרות, אבל הסיפור של החטופים והשבויים זה הסיפור, זה מאוד מאוד משמעותי, זאת המטרה העיקרית שלנו בסופו של דבר".