גרשון הרטוב (48), שמתמודד עם ניוון שרירים ונעזר בהליכון, נקלט כמתכנת בחברת פרטנר לפני 16 שנה, ומאז הוא עוסק בכל התוכנות הקשורות לניהול הפנים של החברה בתחומים מגוונים, ובהם רכש, כוח אדם, ניהול צי רכב וניהול פנאי. "ניוון השרירים שלי התחיל בגיל 16 והתגלה בגיל יותר מאוחר", הוא מספר. "ההידרדרות החלה בגיל 30, ומאז אני נעזר ברולטור (סוג של הליכון)".
"כשהתחלתי לעבוד בפרטנר הייתה בחניון רק חניית נכים אחת", הוא מספר. "היום יש הרבה יותר, ברמה שאני כבר לא סופר. באופן עקרוני, חניון החברה אצלנו מיועד רק לרכבי החברה, אבל עובדים עם מוגבלות בניידות חונים בו גם אם אין להם רכב חברה. יש כיום מודעות לנושא, זה עוזר ומסיר מכשולים שעומדים בפני אדם עם מוגבלות. לא מדובר רק על חניה, אלא על דברים נוספים; יש שירותי נכים בכל מקום בחברה, יש לכבדי שמיעה את כל אמצעי העזר מהרגע שהם נכנסים לבניין, כמעט כל המקומות בבניין מונגשים עבורי. החברה עושה מאמצים גדולים בנושא הזה".
לפני כשנתיים חלה הרטוב בסרטן, ומאז החלים ונמצא כעת בשלבי הטיפול האחרונים. "גם לאבא שלי היה ניוון שרירים והוא היה עובד עם מוגבלות", מספר הרטוב. "יום אחד חברת הביטוח שבה הוא עבד עברה למקום אחר והוא נאלץ לעבור מבניין שהיה בו מעלית לבניין אחר ללא מעלית. בהתחלה, בגלל שהוא לא יכול היה לעלות את המדרגות, היה מישהו שעזר לו, אבל כשאותו אדם יצא לפנסיה, זה עלה לאבא שלי בעבודה שלו. פשוט לא הייתה לו אפשרות להמשיך לעבוד במקום הזה. לא בגלל שהוא לא יכול היה לעשות את העבודה שלו, אלא בגלל ששמו לו חסם שלא איפשר לו להגיע למקום העבודה שלו".
החוויה של הרטוב, לעומת זו המתסכלת שחווה אביו, היא אחרת לגמרי. "לפני שנה וחצי יצאנו לטיול מטעם החברה למדריד. כבר בשדה התעופה קיבלתי מונית נגישה מטעם החברה. המונית הייתה צמודה אליי בכל מקום, כולל בטיול לטולדו שהיה מחוץ לעיר ובכל ערב כשיצאנו למסעדה. לא הייתי היחיד שקיבל את זה, כל אדם שיש לו מוגבלות כלשהי ויצא לטיול קיבל את מה שהוא צריך. שילמתי תשלום מלא על הטיול, אבל החברה השקיעה מעל ומעבר כדי שאוכל להשתתף. זה נותן לך תחושה אחרת, תחושה שאתה חשוב, שאין טיול בלעדיך ושהם יעשו כל מה שצריך כדי שתבוא. אין דבר כזה שלא תצא לטיול כי יש לך מוגבלות".
תשומת הלב שמקדישה החברה לצרכים של עובדים עם מוגבלות, כפי שמעיד הרטוב, מורגשת היטב בכל אירוע שמקיימת החברה, קטן כגדול, בשעות העבודה או מעבר להן. "תמיד דואגים לכך שהמקום יהיה מונגש, שיהיו מוניות שמביאות ומחזירות אנשים עם מוגבלויות, שכל העזרים הדרושים יהיו קיימים, למשל מתורגמן לעובדים עם מוגבלות בשמיעה. באירוע האחרון של העובדים, למשל, המתורגמן לשפת הסימנים תרגם אפילו את השיר של טונה", אומר הרטוב ומתבדח: "מסכן, בטח היו לו כאבי ידיים אחר כך".
"ברגע שנותנים סיכוי, רואים שאנשים עם מוגבלות הם הרבה פעמים חזקים יותר"
בדומה למקומות עבודה נוספים, זרעי השינוי בפרטנר נשתלו לפני 9 שנים, עם חתימתו של הסכם קיבוצי היסטורי עליו חתמה ההסתדרות לקידום העסקת אנשים עם מוגבלות. ההסכם, שנחתם לאחר מאבק עיקש והורחב מהר מאוד לכלל המשק בצו הרחבה, מחייב את מעסיקים לקלוט עובדים עם מוגבלויות פיזיות ונפשיות בחברות המעסיקות לפחות 100 עובדים, בהיקף של לפחות 3% מכוח האדם בחברה הפועלת במגזר הפרטי ו־5% בחברות במגזר הציבורי והממשלתי.
עם חתימת ההסכם מונה גיא שמחי לתפקיד חדש בהסתדרות – הממונה על תעסוקת אנשים עם מוגבלות בלשכת יו"ר ההסתדרות. כמעט עשור חלף מאז ובלשכתו, מעל שולחן העבודה, ממוסגרים אחר כבוד ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה. למרות ששמחי עצמו, שמתמודד כבר 20 שנה עם עיוורון, אינו יכול לראותו את התעודות – הן נמצאות תמיד מעל ראשו ובליבו.
מיד עם כניסתו לתפקיד החל שמחי לפעול במרץ לפיתוח מודל רשותי-מקומי, שנועד להסיר חסמים לתעסוקה העומדים בפני אנשים עם מוגבלות. בנוסף, שקד שמחי על יצירת שיתופי פעולה עם חברות במגזר הפרטי. "כתנועה חברתית אנחנו רוצים ליצור את התנועה הזו לא רק בתוך האיגוד המקצועי, אלא גם בהזרמה של אנשים מחוץ לארגון אל תוך שוק העבודה. המודל הזה בא לתת פתרון להרבה מאוד מהחסמים הקיימים, בעיקר סביב תכלול הגורמים שעוסקים בנושא החשוב הזה במשק הישראלי".
"ארנון בר-דוד וראשי המעסיקים מאוד תומכים. גם מהסיבה שקיים מחסור בכוח אדם וגם מהסיבה שכולם כבר מבינים שלאנשים עם מוגבלות יש יכולות והעסקתם, עם הרצון הגדול, המענים הנכונים וההתאמות הנכונות, מניבה תוצאות ותוצרים. מעסיקים כיום רואים יותר ויותר את הפוטנציאל שקיים באוכלוסייה הזו".
ב-2019 יזם שמחי יריד תעסוקה לעובדים עם מוגבלות, אליו הגיעו מעל 1,500 מעסיקים ומעל 3,000 עובדים פוטנציאליים. "זה אדיר לראות כזו זרימה של אנשים וכזו היענות מצד מעסיקים, אבל עדיין, יש 830 אלף אנשים עם מוגבלות בגיל העבודה בישראל ורק 53% מהם עובדים, זו טיפה בים".
"אני פוגש את החסמים ואת החששות של המעסיקים", מעיד שמחי. "יש מעסיקים שחוששים מנושא הפיטורים, יש מעסיקים שחוששים מהעלויות של הנגשה, ויש כאלה שחוששים שעובדים עם מוגבלות לא יצליחו להשתלב. אני מבין, אבל זו רק סטיגמה. אין ממה לחשוש. בסוף, זה לא שונה מכל עובד אחר שיכול לא להתאים או לא להשתלב. ברגע שנותנים סיכוי, רואים שאנשים עם מוגבלות הם גם הרבה פעמים חזקים יותר".
"לא משאירים אף אחד מאחור"
בפרטנר כבר מזמן עברו את היעד הקבוע בהסכם הקיבוצי לשילוב אנשים עם מוגבלויות. "מבחינתי, גם כשהייתי מגייסת, זה אף פעם לא היה עניין", מספרת מורן שי, מנהלת משאבי אנוש בפרטנר, שבשנה האחרונה קיבלה על עצמה את התפקיד של הממונה על תעסוקת אנשים עם מוגבלויות וגיוון תעסוקתי בחברה. "לא הסתכלנו בכלל על המספרים, כמה אחוז של אנשים עם מוגבלות צריך לקלוט לפי ההסכם, הכישורים הם אלה שדיברו. מה שכן, ההסכם נתן את הדחיפה הראשונה, והחברה הבינה מאוד מהר שהיא רק מרוויחה מזה".
לדבריה, הנגשה היא החלק הקל בתהליך. "כשיש הבנה של הפוטנציאל, מוצאים את הדרכים", היא אומרת ומוסיפה שגם השילוב בין הוועד להנהלה מאוד משמעותי. "יש אצלנו, למשל, צוות שלם של כבדי שמיעה, שכולם עובדים על הצ'אט ועל מערכות שמונגשות להם. יש תמיד פתרונות. גם כשהיו רק שתי עובדות חרשות בחברה, הבאנו מתורגמן. זה נותן ערך לכל העובדים ולארגון, זה טוב לכולם. חשוב לי מאוד שחברות נוספות ידעו שהעסקת אנשים עם מוגבלות היא באמת טובה לכולם, אין בה שום חיסרון".
״שילמתי תשלום מלא על הטיול, אבל החברה השקיעה מעל ומעבר כדי שאוכל להשתתף. זה נותן לך תחושה אחרת, תחושה שאתה חשוב, שאין טיול בלעדיך ושהם יעשו כל מה שצריך כדי שתבוא. אין דבר כזה שלא תצא לטיול כי יש לך מוגבלות"
הרטוב, כעובד ותיק בחברה, מרגיש גם הוא את השינוי. "לפני הטיול לחו"ל באו אליי חברים מהאגף וסיפרו שיש אדם מאגף אחר שמתנייד בכיסא גלגלים ולא רוצה לצאת לטיול. ביקשו ממני לשכנע אותו לצאת ואחרי שסיפרתי לו מה החברה נותנת הוא יצא. אותו עובד סיפר לי, כבדרך אגב, שקשה לו ללכת לחדר האוכל. דקה אחרי שהצפתי את הנושא דאגו שכל יום יגיע מגש עד אליו. האווירה היא שבפרטנר אין בעיה שאין לה פתרון, ושלא משאירים אף אחד מאחור".
"זה שינוי תודעתי מאוד גדול. כל מה שצריך לעשות זה את ההתאמות הנדרשות כדי שאותו אדם יוכל לעשות הכל, גם ברמת העבודה וגם ברמת הפנאי", אומר הרטוב ומוסיף שבזמנו הפנוי הוא פועל בהתנדבות בדף הפייסבוק "סיכוי שווה", שעוזר לעובדים עם מוגבלות למצוא עבודה ומסייע למעסיקים להעסיק אנשים עם מוגבלות. "גם שם, פרטנר הייתה החברה הראשונה שיצרה איתנו שיתוף פעולה מלא וישר שלחו לנו המון משרות. זה עזר, העברתי המון קורות חיים, כל מה שמתאים, והם חוזרים לכל אחד".
משפיע גם על הלקוחות
דבר נוסף ששי הבחינה בו בשנה האחרונה, הוא העבודה שככל שיש יותר עובדים עם מוגבלות בארגון, כך בפרטנר יודעים לספק ללקוחות עם מוגבלות שירות טוב יותר. "לצד הקליטה השקנו לא מעט שירותים, הנגשנו את האתר ואת הטלוויזיה שלנו, השקנו שירות לקוחות שנותן מענה בשפת הסימנים באמצעות שיחת וידאו, קיימנו קורס נגישות לכל העובדים שלנו, שאליו הגיע גם המנכ"ל. זה מאפשר לנו להיות חברה יותר טובה גם עבור הלקוחות שלנו. ברגע שהדבר הזה נמצא במודעות, כשכולם בחברה לומדים את העולם הזה, כשיש עובדים שיודעים להציף את הצרכים, אז החברה מספקת שירותים הרבה יותר טובים להרבה יותר אנשים".
"אין מה להשוות בכלל בין מה שקורה היום ביחס לאנשים עם מוגבלויות לבין מה שהיה לפני 20 שנה ואפילו לפני 10 שנים", אומר שמחי. "אלה קודם כל ערכים אחרים, גם בחברה הישראלית וגם בעולם. בעשור האחרון חל בישראל שינוי מאוד גדול הן בחקיקה, ברמה של הנגישות בסביבה הפיזית, בחברה ובמקומות העבודה.
"לנו כתנועה חברתית יש כוח אדיר. כשיושבת ראש ועד עובדים שמה את הנושא הזה באג'נדה של ועד העובדים, לא משנה איזו הנהלה תעמוד מולה, היא תהפוך ארגון שלם ותצליח. לכן, התפקיד שלנו כארגון עובדים הוא קריטי. הדרך היא לא רק באכיפה של החוק, אלא בחינוך, בהליכה יד ביד, בהתגברות על מכשולים. ברגע שחברה מבינה את הפוטנציאל היא לא צריכה אכיפה, היא פועלת לבד ומעסיקה אפילו שיעור גבוה יותר של אנשים עם מוגבלויות מעבר למה שהחוק מחייב. אף אחד לא אכף את החוק על פרטנר, להיפך, ועד העובדים הלך עם ההנהלה וייצר שיתופי פעולה. גם ברמה הכלכלית – יותר אנשים עובדים. כל המחקרים אומרים שחברה מגוונת יותר היא חברה מצליחה יותר עם תוצר גבוה יותר. חברות עסקיות הבינו את זה מזמן".
למחקרים ולנתונים המשקפים את חשיבות העסקתם של אנשים עם מוגבלות, ניתן להוסיף את דו"ח מבקר המדינה, שקבע כי המשק מפסיד כששה מיליארד שקל בשנה בשל אי העסקת אנשים עם מוגבלות. "אדם שמרוויח יותר גם מוציא יותר", מציין הרטוב. "לעבוד זה לא רק להרוויח כסף. מקום עבודה מספק עוד המון דברים מסביב. זה חברה, זה לצאת מהבית, לצאת מארבע הקירות של התודעה הזו שאתה לא יצרני ולא פעיל, זה להציב בפניך אתגרים, זה חלק משמעותי מהזהות שלך. עבודה זה דבר שנותן לאדם המון דברים, שלאנשים שלא עובדים אין אותם. כשאנשים עם מוגבלות לא עובדים, זה הרבה פעמים מוביל להידרדרות משמעותית ועולה בבריאות, הן פיזית והן נפשית".
בדף הפייסבוק שהוא מפעיל, כך מעיד הרטוב, חל שינוי משמעותי מאז החתימה על הסכם שעיגן את עבודתם של אנשים בעלי מוגבלויות. השינוי ניכר בעיקר בהיקף של מחפשי העבודה. "יש הרבה יותר פניות, גם מצד המעסיקים ובעיקר מצד עובדים. זה מעלה גם את המוטיבציה של האנשים לצאת לעבודה. אנשים יוצאים יותר מהארון. פחות מפחדים. הרבה יותר אנשים היום אומרים 'אני אדם עם מוגבלות', זו יכולה להיות מוגבלות פיזית שלא רואים, מוגבלות נפשית או מוגבלות קוגניטיבית. החברה מתייגת את כולנו, והתיוג הזה סוגר על כולנו, על אנשים עם מוגבלות ועל אלה שבלי מוגבלות. היום אנחנו מסירים לאט לאט את התיוגים האלה, וזה משנה חיים".
בענף ההייטק, לדבריו, קיים פוטנציאל רב לשילוב העובדים והצלחתם ורואים זאת היטב בשטח. "זה חוד החנית של השוק מהבחינה הזו. מהרגע שהגעתי לפרטנר ועד היום אני רואה את התהליכים שקרו. בוא ניקח את חדר האוכל שלנו כמיקרוקוסמוס של שוק העבודה. אם לפני 16 שנה הייתי פחות או יותר לבד בחדר אוכל, היום אפשר לראות מגוון של אנשים, חלקם עם כיסאות גלגלים, חלקם עם הליכונים ואחרים עם מכשירי שמיעה, בדיוק כמו שרואים אנשים בכל הצורות והצבעים והדתות. זה דבר מאוד יפה בעיניי".
"דווקא עכשיו, הרבה מאוד אנשים חוזרים עם פגיעות פיזיות ונפשיות לחברה שלנו ולשוק העבודה"
למרות השינוי החיובי, קיימת הסכמה רחבה מצד הרטוב, שי ושמחי, שיש עוד כברת דרך ארוכה לעשות בתחום. "כדי שנוכל להיות חלק, צריך שהחברה תהיה נגישה אלינו," אומר שמחי. "זה תלוי ברשויות, במקומות העבודה, אבל גם בכל אחד ואחד מהפרטים. וגם אנחנו צריכים לעשות את הצעדים קדימה ולהתגבר על מכשולים". בנוסף, מדגיש שמחי, כי דווקא בתקופה זו של מלחמה הנושא הזה רלוונטי מתמיד. "מי שלפני רגע היה הגיבור הגדול והלוחם בקומנדו, יכול מחר לשכב במחלקת שיקום, להזדקק לכיסא גלגלים או להיות עם מוגבלות נפשית בעקבות פוסט טראומה. גיבורים אלו שהפכו לאנשים עם מוגבלות הינם עדיין אותם גיבורים.
"בדיוק בגלל המלחמה, ומאז הטבח, אנחנו חייבים כמדינה לעשות קפיצה אדירה קדימה בנושא של הכלת אנשים עם מוגבלות. דווקא עכשיו, הרבה מאוד אנשים חוזרים עם פגיעות פיזיות ונפשיות לחברה שלנו ולשוק העבודה. נכון להיום יש לנו אלפי פצועים, ואלה רק המוכרים כפצועים באופן רשמי, ללא אלה שעדיין לא התפרצה אצלם הפוסט טראומה ויתר ההשלכות. אנחנו צריכים להיות מוכנים לקלוט אותם אלינו לבתי הספר, לאקדמיה, למקומות העבודה, לכל מקום".
הרטוב טוען שהכל מתחיל בחינוך. "הרבה אנשים עם מוגבלות עוד לומדים בבית ספר 'מיוחד', שבו הלמידה מתמקדת בעיקר ב'כישורי חיים' ורבים מסיימים ללא תעודת בגרות. בגלל זה מוסדות להשכלה גבוהה גם מתנערים מהם. איזה סיכוי יכול להיות להם בשוק העבודה? זה שאין הנגשה בחינוך זה דבר נגרר שיוצר פערים ובסופו של דבר מונע מאנשים לממש את הפוטנציאל שלהם. זה גם יכול לעלות בחיים ובאיכות חיים. ילד צריך ללכת לבית הספר בשכונה שלו כמו כל ילד אחר, אלא אם כן הוא צריך משהו אחר כמובן. אבל זה שמישהו יושב על כיסא גלגלים זה לא אומר שהוא צריך תכנית לימודים אחרת. הוא צריך שתהיה לו את היכולת להגיע לבית הספר ולשבת בכיתה כמו כל ילד אחר. אין שום סיבה שזה לא יקרה".
"בישראל ישנם מיליון ושמונה מאות אלף אנשים עם מוגבלות. אני רוצה לראות את כולם, אנשים עם כל המוגבלויות הקיימות כחלק מהחברה – בבתי הספר, במקומות העבודה, בבתי הקפה, במסעדות, בקניונים, בחוגים, במועדונים, בהופעות ובכל מקום – לכל אורכה ורוחבה של המדינה"
במבט לעתיד שלושתם מלאי נחישות להמשיך לפרוץ גבולות. "הייתי רוצה לראות אותנו פותחים עוד ועוד חסמים, מרחיבים יותר את שיתופי הפעולה עם המעסיקים ועם הרשויות המקומיות, ויוצרים מענים מתוכללים", אומר שמחי, שמאמין שבעוד 10 עד 15 שנים נהיה במקום אחר, ומוסיף: "כשהתשתיות האלה יוקמו, נוכל לייצר מאזן של חיבור בין ההיצע לביקוש הרבה יותר טוב".
"בישראל ישנם מיליון ושמונה מאות אלף אנשים עם מוגבלות. אני רוצה לראות את כולם, אנשים עם כל המוגבלויות הקיימות כחלק מהחברה– בבתי הספר, במקומות העבודה, בבתי הקפה, במסעדות, בקניונים, בחוגים, במועדונים, בהופעות ובכל מקום – לכל אורכה ורוחבה של המדינה".
מלבד זאת, הרטוב רואה חשיבות רבה בעידוד היציאה לתעסוקה, וכמובן לתעסוקה איכותית. "צריך להתחיל עם הדיסריגארד (סכום ההכנסה ממנו מתחילים להפחית את הקצבאות) ברף הרבה יותר גבוה – זה יגרום לאנשים לצאת החוצה ולא לשבת בבית, אין סיבה לתת תגמול על ישיבה בבית. להיפך, אדם עם מוגבלות לא צריך לפחד להתפתח, לצאת, להתקדם בעבודה ולהגיע להישגים ולשכר יותר טוב, מחשש שייקחו לו את הקצבה שאותה הוא צריך לתרופות, לטיפולים או למכשירים שבהם הוא נעזר".
"הייתי רוצה לראות יותר אנשים עם מוגבלות בתפקידים בכירים יותר", מוסיף הרטוב. "בדומה לנשים, גם כשמדובר באנשים עם מוגבלות, יש משמעות אדירה לקידום שלהם. צריך לראות רבים מהם מטפסים ומגיעים לתפקידים בכירים. אני זוכר איך התרגשתי לראות את מנכ"ל בנק הפועלים, אריק פינטו, שהוא אדם עם מוגבלות, בתפקיד בכיר כל כך או כשראיתי בכנסת הקודמת שרה על כיסא גלגלים כמו קארין אלהרר וח"כית כבדת שמיעה כמו שירלי פינטו, או כשאני פותח את הטלוויזיה ורואה כתב עם ניוון שרירים כמו משה נוסבאום – זה גורם לך להאמין שאתה יכול לשאוף ולהגיע לכל מקום".
