את הטריגר שהוביל להתארגנות העובדים בחברת נס טכנולוגיות בשנת 2014, מיכה וינברגר זוכר היטב. זה קרה כשהחברה נקלעה, לטענתה, לקשיים כלכליים, והחלה לנקוט בשורת של מהלכים שהרעו את תנאי העובדים. "יום אחד המנהלים שלי מנס הגיעו לאתר שלנו והודיעו לנו מהרגע להרגע שהם מתכוונים לנכות מכל עובד ארבעה ימים מתוך יתרת ימי החופשה שלו", אומר וינברגר. "בנוסף לכך, גם ימי המחלה ירדו למינימום ההכרחי על פי חוק, שזאת הרעה משמעותית בנורמה של ימי המחלה שהייתה נהוגה עד אז".
וינברגר, עובד חברת הקבלן שמעסיקה חלק מעובדיה במשרד החברה ואחרים באתרי הלקוחות ברחבי הארץ, הועסק אז מטעמה בחברת בפרטנר והתקומם כנגד ההחלטה, אך לא מצא כתובת לפנות אליה. "כמוני יש עוד אלפי עבדים שמשובצים לאתרי העבודה של חברות שונות. מצד אחד אנחנו מקבלים את תלוש השכר מחברת נס, מצד שני אנחנו נמצאים במקום העבודה שמנוהל בפועל על ידי חברה אחרת. זה מצב ייחודי שבו אנחנו כעובדי קבלן נופלים בין הכיסאות. אין לנו ממש למי לפנות, אנחנו לא פה ולא שם".

להרגיש חלק מהחברה

תחושה דומה לזו שמתאר וינברגר חווה גם גיל לוי (52), שהועסק מרבית שנותיו בשוק העבודה כעובד קבלן בחברת נס. אחרי 16 שנים של העסקה עקיפה, שבהן עבד כתף אל כתף לצד עובדי פרטנר המאוגדים, הגיעה בשורת העבודה המאורגנת גם לפתחו כשנקלט במסגרת ההסכם הקיבוצי להעסקה ישירה בחברת פרטנר. ארבע שנים חלפו מאז ואין מאושר ממנו.

את דרכו המקצועית החל גיל לוי, אב לשלושה ילדים מחדרה, עוד בצבא, שם שירת בחיל הנדסה. עם שחרורו סיים בהצלחה שורה של קורסים שונים בניהול רשתות ושרתים, שסללו את דרכו מעבודתו בחנות מחשבים צנועה לחברת נס הגדולה. אז, בתחילת המילניום, בשיאה של התפשטות תופעת מיקור החוץ בשוק העבודה בארץ על צורותיה השונות, רק מעטים הצליחו לזהות בצורת העסקה המעורפלת הזאת, שצמחה וגלשה גם לענפי הטכנולוגיה, את מגרעותיה.

״החוויה היא אחרת לגמרי, פשוט כיף לקום בבוקר וללכת לעבודה. העבודה היא לא רק מה שאתה עושה, דבר שתמיד אהבתי ואליו תמיד חשתי חיבור, אלא גם עם מי אתה נפגש, מה הזהות שלך, איך מתייחסים אליך ומה רמת הביטחון שלך. כשעובדים בחברה יציבה שמעריכה את העובדים שלה, ההרגשה היא הרבה יותר טובה.״

תחילה נקלט לוי כעובד נס בחברת התרופות GSK, שם שימש בתפקיד ניהול שרתים ותמיכה בשרתים, וכעבור שלוש שנים כבר הוצב בחברת פרטנר, אז עוד תחת המותג 'אורנג'. בהתארגנות העובדים שפרצה בחברה בשנת 2014 הוא נאלץ לצפות מהצד, כך גם בשלל ההטבות והתנאים המשופרים שהביאו עמם ההסכמים הקיבוציים שנחתמו מאז בחברה, אך המפנה המיוחל עבורו הגיע בספטמבר 2019 כשנקלט כעובד מן המניין בחברה במסגרת ההסכם הקיבוצי שנחתם בחברה.

דרכו של לוי, המשמש כיום כראש צוות טכנאים, לחוויה המשמעותית אותה הוא חווה כיום כעובד היתה ארוכה. היא כללה שנים של עבודה קבלנית ללא תחושת התקדמות וללא יציבות.

מהו ההבדל המהותי עבורך בין עבודה קבלנית להעסקה ישירה?
"בפרטנר אנחנו מרגישים חלק מהחברה. בנס לא היה לנו קשר עם עובדים אחרים באתרים נוספים וגם לא עם ההנהלה. מדי פעם היה מגיע אלינו מנהל האתר לזמן קצר וזהו. ההרגשה שלי ושל החברים שלי היתה שאנחנו עובדים בחברה ללא זהות, שלא מייצרת אווירה חברתית ומשמעות, שלא לדבר על התקדמות. זה מוריד מהערך שלך בעיני עצמך, ומהערך של החברה שבה אתה עובד".

עובדי נס טכנולוגיה בשביתה (באדיבות איגוד הסלולר האינטרנט וההיי טק)

מפרספקטיבה של זמן, מה הרווחת במעבר הזה?
"חלק גדול מהאנשים שעובדים איתי היום הם מהעובדים הוותיקים של נס שנקלטו לפרטנר, ואני יכול לומר שכולם מרגישים שאיכות העבודה שלהם שונה לגמרי וההתפתחות הרבה יותר משמעותית. מבחינה מקצועית לא היה אצלי שינוי גדול, אני עדיין באותו תחום, אבל החוויה היא אחרת לגמרי, פשוט כיף לקום בבוקר וללכת לעבודה. העבודה היא לא רק מה שאתה עושה, דבר שתמיד אהבתי ואליו תמיד חשתי חיבור, אלא גם עם מי אתה נפגש, מה הזהות שלך, איך מתייחסים אליך ומה רמת הביטחון שלך. כשעובדים בחברה יציבה שמעריכה את העובדים שלה, ההרגשה היא הרבה יותר טובה. החברות בהסתדרות מוסיפה גם בהיבטים של רווחה וחברה וכמובן גם בכל תנאי ההסכם הקיבוצי."

"להיות עובד קבלן זו תחושה נחותה, שמורידה את הערך שלך לא רק כעובד, אלא כאדם"

את מצבם הפגיע של עובדי נס ניצלה הנהלת נס כשקידמה ללא התנגדות שורה של הפרות זכויות עובדים, כשהם חסרי הגנה תעסוקתית. "הודיעו לנו שמי שלא מוכן לתנאים החדשים יכול להתפטר והציגו לנו ערימה של מכתבי התפטרות", אומר וינברגר. זה מאוד הכעיס אותנו. פתאום האסימון נפל לנו והבנו עד כמה אנחנו חסרי ביטחון בעבודה. ראינו שאפשר בוקר אחד פשוט לבוא ולשנות את תנאי ההעסקה שלנו ולהשאיר אותנו בלי חלופות".

תוך זמן קצר פנתה קבוצת עובדים מהחברה להסתדרות בבקשה לסייע להם להקים ועד עובדים במטרה לשנות את מצבם התעסוקתי הרעוע. אחד האתגרים המשמעותיים שעמדו בפניהם היה להגיע לכל אחד מאלפי העובדים הפזורים בחברות שונות ברחבי הארץ ולצרפם להתארגנות. "נס זו חברה שמעסיקה עובדים באתרים שנמצאים בכל רחבי הארץ", מסביר וינברגר. "אנחנו לא מכירים את כולם וזאת הייתה נקודת חולשה ואתגר גדול עבורנו. הקמנו חמ"ל טלפונים כדי לאסוף חתימות ולהגיע ליציגות של שליש מהעובדים. כל יום רביעי, יחד עם חברי ועדים אחרים באיגוד הסלולר וההייטק, שהצטרפו והגיעו לסייע לנו בחמ"לים, היינו מתקשרים למאות עובדים עד שהגענו ליעד והגשנו להנהלה יציגות. בהתחלה הם לא קיבלו את זה, זלזלו בנו כעובדים, ובעיקר בכוח שלנו להילחם על מה שמגיע לנו".

"הודיעו לנו שמי שלא מוכן לתנאים החדשים יכול להתפטר והציגו לנו ערימה של מכתבי התפטרות", אומר וינברגר. זה מאוד הכעיס אותנו. פתאום האסימון נפל לנו והבנו עד כמה אנחנו חסרי ביטחון בעבודה. ראינו שאפשר בוקר אחד פשוט לבוא ולשנות את תנאי ההעסקה שלנו ולהשאיר אותנו בלי חלופות.״

את עבודתו בחברת נס טכנולוגיות, חברת שירותים בבעלות חילן טק, שמנוהלת על ידי המנכ"ל והבעלים שחר אפעל, החל וינברגר בשנת 2006. מטה החברה ממוקם בקריית עתידים בתל אביב, ומועסקים בה אלפי עובדים. אופן העסקת העובדים הוא במתכונת קבלנית – כלומר, העובדים מועסקים על ידי נס טכנולוגיות, אך עובדים כספקי IT עבור חברות אחרות. "כשאני אומר שהתחלתי לעבוד בחברת נס, זה לא שהייתה לי קבלת פנים חגיגית או תהליך מתקדם של היכרות עם החברה עצמה. הלכה למעשה התחלתי לעבוד בחברת פרטנר", מעיד וינברגר, שבמהלך שנות עבודתו בחברת הסלולר עבד כנציג תמיכה, טכנאי ובתפקידו האחרון שימש כסמכות מקצועית ותומך בכיר. "את מי שראיתי יום־יום בעבודה זה את עובדי פרטנר. בחברת נס כמעט שלא הכרתי אף אחד".

מהם הקשיים שחווית כעובד בהעסקה הקבלנית?
"זו תחושה נחותה, שמורידה את הערך שלך לא רק כעובד, אלא כאדם. כשעובדי פרטנר היו יוצאים לנופש חברה, אני בתור עובד קבלן לא הייתי יכול להצטרף לנופש, למרות שהייתי אחד מהעובדים בשטח. כשהעובדים של חברת פרטנר היו מקבלים בונוס, אני כעובד קבלן לא הייתי מקבל, לא משנה כמה טוב הייתי ומה היו ההישגים שלי בעבודה. גם מנס לא הייתי מקבל כלום, רק את השכר ואת התלוש וזהו. זו תחושה שאין לך לאן להתקדם ושאתה לא חלק אמיתי ממשהו. בפרטנר עבדתי במשך 14 שנים, מתוכן עשר שנים בהעסקה קבלנית ושלוש שנים בהעסקה ישירה".

איך הגיבה ההנהלה להתארגנות שלכם?
"הקו הזה של ההנהלה, לא לקבל את מה שאנחנו מבקשים ולא להכיר בצורך של העובדים בביטחון תעסוקתי ובשיפור הזכויות, היה קיים כל הזמן. אפשר היה לראות את זה כל פעם בטקטיקה אחרת שבה הם נקטו. בתגובה להתנהלות הזאת, פנינו יחד עם ההסתדרות לבית הדין לעבודה ועשינו כל מה שצריך כדי שיכירו בהתארגנות ולא ויתרנו. בסופו של דבר, הם כן הכירו בוועד ונכנסו איתנו למשא ומתן, שגם הוא לא היה פשוט, כי גם כשהגענו להסכמות הן טורפדו לאחר מכן".

אסיפת עובדים בנס טכנולוגיות לקראת העיצומים בביה"ח הדסה (דוברות ההסתדרות)

אני מבין שאת תפקיד יו"ר הוועד לקחת על עצמך רק בהמשך המאבק
"נכון, לאורך הזמן חברי ועד התחילו להתחלף, כי זו עבודה עם תחלופה יחסית גבוהה. יש הרבה אנשים צעירים שמגיעים לתקופה קצרה וממשיכים לעבודה הבאה שלהם. נשארנו מעט אנשים בוועד, ואלון בן הרוש עמד בראשו. יום אחד קיבלתי ממנו שיחת טלפון שבה הוא הודיע לי שהוא עוזב את נס ומעביר אליי את תפקיד יו"ר הוועד. זה לא היה צפוי. קיבלתי את התפקיד בעל כורחי, רוצה או לא רוצה, מוכשר או לא מוכשר לתפקיד, הבנתי שעכשיו זה עליי. הרגשתי שרובצת על כתפיי אחריות רבה, וידעתי שהמשך המאבק לא יהיה קל. זה לא תפקיד נוצץ".

הסתערת מיד על השטח?
"גייסתי חברים חדשים לוועד, נסעתי לאתרים שונים וקיימתי שיחות עם העובדים במאמץ לגייס נציגי ועד בכמה שיותר אתרים. רציתי לייצר שוב חבורה שיחד איתה נמשיך להנהיג את המאבק. למדתי להכיר עובדים נוספים של נס וזה חיזק את הכוח שלנו. עובדי החברה לא מכירים עובדים מאתרים אחרים, אין אחוות עובדים או קשר בין כלל העובדים, וזה לא סתם כך. זה חלק מהרעיון של השיטה הקבלנית, ליצור מעין אנונימיות כזו, אפילו תחושה של זמניות."

״הרבה עובדים פחדו לבוא לפגישה איתנו, כי ההנהלה נתנה להם תחושה שזה לא לגיטימי. מזה הבנתי איך אפשר לגרום להתאגדות להיראות לא לגיטימית. כאילו שאסור להתאגד ביחד כדי לשפר את התנאים בעבודה ולחזק את הביטחון התעסוקתי. ההנהלה יצרה רושם שהפגישה היא נגד טובת החברה – או שאתה עובד טוב או שאתה הולך לפגישה על הזכויות שלך בעבודה. תבחר איזה עובד אתה רוצה להיות״

"אחד האירועים שזכורים לי קרה באחד הבנקים בלוד. קבענו בשעה מוקדמת בבוקר פגישת היכרות עם העובדים, כשזה נודע למנהלים שלהם הם הודיעו להם שמי שהולך לפגישה צריך להחתים כרטיס יציאה מהעבודה. הרבה עובדים פחדו לבוא לפגישה איתנו, כי ההנהלה נתנה להם תחושה שזה לא לגיטימי. מזה הבנתי איך אפשר לגרום להתאגדות להיראות לא לגיטימית. כאילו שאסור להתאגד ביחד כדי לשפר את התנאים בעבודה ולחזק את הביטחון התעסוקתי. ההנהלה יצרה רושם שהפגישה היא נגד טובת החברה – או שאתה עובד טוב או שאתה הולך לפגישה על הזכויות שלך בעבודה. תבחר איזה עובד אתה רוצה להיות".

"בכל יום רביעי הייתי נוסע להסתדרות ומקים שם חמ"ל טלפונים. שם, יחד עם ועדים נוספים שהגיעו לסייע ולנו ולתת כתף, היינו מתקשרים לעובדים, מספרים להם מה קורה ומפרטים על המהלך של הוועד".

"מאבק עובדים טוב משאיר גם לעובדים העתידיים מציאות טובה יותר"

לאורך תקופה ארוכה ניסתה חברת נס בכל כוחה לטרפד את מהלך ההתארגנות, למשוך זמן ולערער על היציגות. כל הניסיונות נבלמו גם בבית הדין לעבודה בתל אביב וגם בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, אך הנהלת החברה המשיכה לפגוע כל העת בהתארגנות.
שעה שההנהלה נקטה באמצעים שונים למנוע מהעובדים את זכותם החוקית להתארגן, תוך ניצול הקשר הרופף הקיים בין העובדים הפזורים על פני מקומות עבודה רבים, החליטו באיגוד עובדי הסלולר, האינטרנט וההייטק, לשנות כיוון ולנקוט בגישה חדשה, לפיה פריצת דרך אפשרית תגיעה באמצעות התייחסות למוקדים שונים של החברה כקבוצות מיקוח.

"באותו הזמן עבדו בחברה כ־2,500 עובדים, שהיו מפוזרים בין אתרי הלקוח של החברה מבלי שהיה ממש קשר ביניהם", משחזרת הדר סלוקי, מזכירת האיגוד ומי שליוותה והובילה את מהלך ההתארגנות מראשיתו. "עובד באתר של קופת חולים כללית הרגיש וראה עצמו כעובד הכללית הרבה יותר מאשר כעובד נס. אחרי שנתיים של משא ומתן ומאבקים שלא הובילו להסכם, הכרזנו על סכסוך עבודה. בתגובה, החברה החליטה לערר על היציגות שלנו. בסופו של דבר הוכחנו מחדש את היציגות בבית הדין, אבל היה ברור לנו שאנחנו צריכים לחשוב על דרכים יצירתיות כדי לפרוץ את הדרך. החלטנו לשנות גישה, הבנו שכדי לפרוץ אנחנו צריכים להתמקד במוקדים השונים של החברה ולראות בהם קבוצות מיקוח. בחרנו להתחיל בשני מוקדים, עובדי נס בעיריית ירושלים ועובדי נס בבית החולים הדסה".

למה בחרתם דווקא בהם? מה היה הטריגר?
"העובדים בבית החולים הדסה גילו ביום בהיר אחד שהם הפכו מעובדים בהעסקה ישירה לעובדי קבלן דרך חברת נס, כחלק מתוכנית ההבראה של בית החולים – זה היה אירוע מאוד דרמטי עבורם. לגבי העובדים של נס בעיריית ירושלים, הם עבדו בסוג של מרתף בעירייה בתנאים לא ראויים. בשני המקרים המצוקה תורגמה למעשים והגענו עד למצב של שביתות והפגנות מול ביתו של מנכ"ל החברה. הדרמה התעצמה כשהנהלת בית החולים הדסה הביאה עובדי קבלן להחליף את עובדי הקבלן השובתים, דבר שאסור על פי החוק".

"בהתחלה הייתי עוד תמים, אבל בשלב של השביתות והניסיונות הברורים שלהם לפגוע בעובדים, הבנתי שהסיכוי שנגיע להסכם מול הנהלת נס הוא נמוך. הבנתי שהם פשוט לא מעוניינים לראות בנו אנשים עם זכויות, אנשים שרוצים להרגיש טוב בעבודה שלהם".

היה קשה לרתום את עובדי קבלן למאבק?
סלוקי: "כשעובדים מפגינים מול הבית של המנכ"ל ברור שמדובר בעובדים חזקים ומאוחדים שמאמינים בצדקת דרכם. הם הגיעו בלי פחד ועשו לו השכמות בוקר. זה אמצעי אפקטיבי מאוד, שבו אנחנו עומדים מול ביתו של המנכ"ל, מעירים אותו ואת כל הרחוב שבו הוא מתגורר, כדי להשמיע את קולנו – שיידע שהעובדים לא מתכוונים לשתוק על העוול שנעשה להם. זה מחזק מאוד, זה מחזק את האמונה של העובדים שהמאבק צודק ונותן להם תקווה שאם יקשיבו להם יכול להיות עתיד טוב יותר למקום העבודה שלהם".
וינברגר: "ההפגנות מחוץ לבית של מנכ"ל החברה הראו לו שיש לו עסק עם עובדים לא פראיירים, שבכל זאת חוברים ביחד, נגד כל הסיכויים. עשינו לו השכמות בוקר, שיידע שהעובדים לא עבדים ושאנחנו לא נוותר על הזכויות שלנו. רצינו לשפר את כל התנאים שלנו, מרמת תיקון העוול של ימי החופשה, דרך טיפול בקרנות השתלמות ועד הצורך בקורסי הכשרה. רצינו להיות עובדים שרואים עתיד במקום העבודה שלהם".

במקרים רבים זה מאבק מתיש מאוד, איך העובדים עמדו בזה?
סלוקי: "נכון, זה היה מאבק ארוך, סוער וקשה. צעדנו קדימה, לפעמים גם אחורה, אבל לא ויתרנו. בהמשך, כשראינו שהדרך להסכם בחברת נס עצמה עדיין רחוקה, מיקדנו את כל כוחנו כאיגוד בפעילות להעסקה ישירה של עובדי נס. אם בתחילת ההתארגנות המטרה הייתה שיפור תנאי העסקה, אז בהמשך, בגלל הסירוב העיקש של החברה והקושי שנבע מהפיזור הגדול של העובדים, האתגר הממשי היה במאבק על העברת כמה שיותר עובדים להעסקה ישירה. ובאמת, בזכות הנחישות והאמונה בצדקת הדרך, הגישה הזאת הובילה להעברת עובדים בפרטנר ובמקומות נוספים להעסקה ישירה".
וינברגר: "בהתחלה הייתי עוד תמים, אבל בשלב של השביתות והניסיונות הברורים שלהם לפגוע בעובדים, הבנתי שהסיכוי שנגיע להסכם מול הנהלת נס הוא נמוך. הבנתי שהם פשוט לא מעוניינים לראות בנו אנשים עם זכויות, אנשים שרוצים להרגיש טוב בעבודה שלהם".

איך הייתה החוויה של המעבר להעסקה ישירה?
וינברגר: "אני לא אשכח את היום שבו קראו לנו לשיחה עם הנהלת פרטנר, שבה נכחה גם מנהלת עובדי נס באתר, והודיעו לנו שאנחנו נקלטים להעסקה ישירה כעובדי חברה בפרטנר. שמחנו, היינו בעננים. הרגשנו ששנים של מאבק הגיעו למקום טוב, למציאות הרצויה".

"המשכורת השתנתה, התנאים השתנו, היחס שלי כלפי עצמי ושל אחרים כלפיי השתנה. קמתי בבוקר ואמרתי לעצמי 'אני עובד חברה מן המניין, אני לא סוג ב'. בנס נציגי משאבי אנוש היו מגיעים פעם בשנה לשיחה עם העובדים, היום משאבי אנוש של פרטנר לידי, זמינים הרבה יותר, לא צריך לנסוע כדי להיפגש איתם, זה כבר לא משהו שאתה מרגיש שהוא מעבר להרי החושך. ההרגשה היא שיש כתובת".

"אחרי הקליטה שלנו להעסקה ישירה כעובדי חברה, עובדי פרטנר שרצו לעבור לתפקידים אחרים יכלו להגיש מועמדות לתפקידים במחלקה שלי לשעבר, שהייתה ברובה מחלקה של עובדי קבלן. כשעזבתי את פרטנר, החליף אותי בתפקיד עובד פרטנר, ואני רואה בכך הישג משמעותי לא פחות מההישג האישי שלי. זו המשמעות של מאבק עובדים, שהוא משאיר גם לעובדים העתידיים מציאות טובה יותר".