עד לפני עשור התאגדות עובדים בענף ההייטק נשמעה כמו אוקסימורון. הענף הזוהר, ספינת הדגל של כלכלת השוק החופשי, שהחל להתפתח בישראל מאמצע שנות התשעים, הציע שפע של הזדמנויות בשוק תחרותי ותובעני, לצד מערכת יחסי העבודה שהתבססה על חוזים אישיים בתנאים מפליגים, שעות עבודה מרובות והחלפה תדירה של מקומות עבודה. התפוצצות בועת ההייטק בראשית שנות האלפיים ומשבר הסאבפריים שהופיע בשלהי העשור, טלטלו את הענף ועוררו בעובדיו לראשונה ניצני מחשבות סמויות על הצורך ביציבות תעסוקתית, אך לא הובילה לשינוי כלשהו.
רק בעשור שחלף, בהשפעת המחאה החברתית של 2011 ומהפכת התאגדויות העובדים שפרצה, בין היתר, בענפים טכנולוגיים, בהם ענף הסלולר וענפי צווארון לבן כמו ענף הפיננסים והביטוח, חל השינוי שהוביל להתאגדויות עובדים פורצות דרך גם בענף ההייטק, ולהקמת איגוד עובדי הסלולר, האינטרנט וההייטק בהסתדרות. "לפני עשור כשאמרו לי 'הסתדרות', חשבתי על מורים", אומרת שרון דסה מחברת SAP. "היו לי חברות שעבדו כמורות, שהשתייכו לארגונים שנשמעו לי תמיד, איך לומר, ארגונים שהם לא הייטק. לכן כשההתארגנות הגיעה ל־SAP זה היה מאוד מפתיע".
שאול מנשה, ECI: "מעבר לביטחון התעסוקתי של העובדים, הוועד אצלנו תמיד רואה לנגד עיניו את טובת החברה ורוצה שהיא תצליח, כי גם הוא מבין שאם החברה נופלת – העובדים נופלים יחד איתה."
"גם אצלי עבודה מאורגנת נקשרה בעיקר למפעלים, לנמלים ולבלגן", אומר שאול מנשה מחברת ECI. "אישתי עובדת כמורה והכרתי באמת רק את הסתדרות המורים, אבל בכלל לא קישרתי את זה להייטק. החיבור הזה נראה לי לגמרי מופרך. כל זה היה לפני שהתחילו לפטר אצלנו בכל רבעון 50 ולפעמים 100 עובדים. תנאי העבודה אז היו מצוינים, ואי אפשר היה באמת להשוות אותם למורים שקונים לעצמם את הנס קפה. אז אמרתי לעצמי, או קיי, אתה עובד בהייטק, לא צריך, אבל כשהמצב השתנה זה עשה את שלו".
דסה מספרת על הימים הראשונים של ההתאגדות. "היינו במשרדים ופתאום חילקו לנו טפסים לחתימה על הצטרפות להסתדרות. היו התלחששויות, אנשים שאלו מה עושים? היה פחד שיתנכלו לנו, אבל תחושת הבטן הייתה שזה הדבר הנכון לעשות. האמת היא ששאלתי את עצמי למה צריך את זה בהייטק, אבל מה שהניע את ההתאגדות אצלנו היה שסגרו את הסניף בכרמיאל ביום בהיר אחד. 40 עובדים הלכו הביתה בלי שום הודעה מוקדמת, וזה הדליק נורה אדומה ומחשבה שאולי צריך לעשות מעשה".
"מה שהפריע לנו היה שלמרות שהחברה רווחית ומצליחה כלכלית, היא מחליטה לצמצם – לא כי הדו"חות לא טובים, אלא פשוט בגלל שהיא רוצה להרוויח יותר, 'לרענן את כוח האדם', 'להביא מוחות טריים יותר, לקלוט עובדים צעירים יותר'".
לדברי דסה, בחברת SAP העולמית היו כבר שני מוקדים מאורגנים, בגרמניה ובצרפת, ובכל סבב 'התייעלות' הם נשארו מחוץ לקיצוצים. "אמרנו לעצמנו למה שזה לא יהיה המצב גם אצלנו? בהייטק, ככל שאתה מתבגר, אתה מרגיש שלמרות הניסיון והעבודה הטובה שלך אתה פחות מוגן. לפני הקמת הוועד ההנהלה יכלה להחליט על פיטורים של 10% מהעובדים בבת אחת, ובדרך כלל אלה היו העובדים המבוגרים".
עבור אסף דמרי, מגפן דקל טכנולוגיות, התאגדות עובדים דווקא לא הייתה דבר חדש. "אבא שלי עבד בחברת החשמל, ואחי הוא יו"ר ועד עובדי משרד הפנים, ככה שזה בא אצלי מהבית", אומר דמרי. "לפני שהתחלתי לעבוד בגפן דקל עבדתי כבמאי חדשות בהוט, בערוץ 1 ובערוץ 10. כשהיו קיצוצים וסגרו את מהדורת החדשות שעבדתי בה, החלטנו להתאגד. 160 עיתונאים מחמש מהדורות שמשודרות במקביל הצטרפו להתארגנות ומשם נולד בהמשך ארגון העיתונאים בהסתדרות. נלחמנו יחד והצלחנו, ככה גם הכרתי כבר את הגב של ההסתדרות. בשעתו לא הייתי חלק מוועד הפעולה שהוביל את ההתארגנות, אבל אלה דברים שהבאתי איתי לגפן דקל".
חברת גפן דקל נרכשה לפני כשנה על ידי קרן גידור אמריקנית – מהלך שעורר חשש בקרב העובדים. "אנחנו חברה משפחתית מאוד, ואחד הצעדים הראשונים שקרו אחרי הרכישה היה שפיטרו את אחד מהמקימים. זה עורר חשש גדול שיפטרו את הדור הוותיק של העובדים. יש אצלנו אנשים שעובדים בחברה מאז שהיא הוקמה כסטארטאפ הראשון בבאר שבע בשנת 1992. דיברנו בינינו וחשבנו מה לעשות, היינו רק כמה חבר'ה. אחד מהם, בחור חדש, אמר לנו שזה בדיוק מה שקרה בחברה הקודמת שבה הוא עבד, והחלטנו לפנות להסתדרות ולהקים ועד".
היו חששות? בכל זאת, בהייטק השכר והתנאים טובים
"אישתי קצת חששה, אבל האמת היא שאמרתי לעצמי 'מה הכי נורא שיקרה? יפטרו אותי? תמיד יש הצעות עבודה'. כשהחבר'ה מההסתדרות הגיעו לדבר איתנו, הם שאלו 'למה אתם צריכים את זה? למה לכם להילחם על מקום העבודה?' התשובה שלנו הייתה ברורה – בגלל שאנחנו חברים. אנשים הולכים לאירועים אחד של השני, ורצינו להילחם אחד בשביל השני. ובאמת, תוך שעה יותר מ־90% מהעובדים חתמו על הצטרפות, ואפילו מנהלים בכירים בחברה שאלו אם הם יכולים להצטרף. עכשיו אנחנו באמת משפחה אחת גדולה, וההסתדרות מגינה לנו עליה".
שרון דסה, SAP ,40: עובדים הלכו הביתה בלי שום הודעה מוקדמת, וזה הדליק נורה אדומה שאולי צריך לעשות מעשה.
האתגר הראשון הגיע זמן קצר לאחר ההתאגדות, כשהנהלת החברה ניסתה להוביל לפיטוריהם של 26 עובדים. "יצאנו לסכסוך עבודה", מסביר דמרי. "ישבנו למשא ומתן מנובמבר עד ינואר, כל ערב במשך שלוש ארבע שעות בליווי עורכי הדין של ההסתדרות ועורכי הדין הכי יקרים בארץ מטעם ההנהלה. אמרנו כל הזמן – זה לא יקרה. לא ככה. בסוף הצלחנו גם לצמצם את מספר המפוטרים ל־14 וגם להגדיל משמעותית את הפיצויים שהם קיבלו".
"הביטחון התעסוקתי שלנו גדל לאין שיעור"
"גם אצלנו היו שביתות קשות בעקבות מהלכי 'התייעלות' שהובילו ההנהלות", משחזר מנשה את הקשיים שבהם נתקלו עובדי ECI, ומזכיר שבשיא המאבק בחברה, ההנהלה אף שכרה חברת "שמירה" בניסיון למנוע בכוח מאנשי הוועד להיכנס לבניין. "בסופו של דבר, הפיטורים הרבעוניים שקרו לפני הקמת הוועד, פסקו. גם אם יש מדי פעם קיצוצים – אין מה להשוות למה שהיה בעבר, זה נראה אחרת. פעם עובדים היו מוזמנים לשימוע ובזה הכול נגמר. היום יש תהליך מוסדר עם מעורבות של הוועד, שבו מנסים למצוא פתרונות וחלופות לפיטורי עובדים".
"רק בחודש שעבר, במקום לפטר מחלקה שלמה, פיזרו אותה בין מחלקות אחרות", מוסיף מנשה. "יש גם ערבות הדדית. בנקודה מסוימת הוועד החליט שעושים יום חל"ת בחודש, שזה שווה ערך ל־5% מהשכר, ותורמים אותו כדי לייצר תזרים שיאפשר לצמצם את מספר המפוטרים. זה אומר שהאנשים הטובים נשארים בחברה והידע לא הולך לאיבוד. זה גם יוצר את התחושה שיש לנו גב וועד שדואג לנו. אנחנו גם יודעים שלא את כל המלחמות הם בוחרים לדברר, אבל אנחנו מרגישים הכל. הביטחון התעסוקתי שלנו גדל לאין שיעור".
דסה מציינת שהתאגדות בהייטק לא פורצת בגלל שכר. "הסיבה שאנשים מתאגדים בהייטק היא הרצון ביציבות. אתה לא רוצה להפוך ביום בהיר אחד לסתם מספר. אתה רוצה הכרה ביכולות ובמיומנויות שלך. כשאתה רואה איך בחברות הכי גדולות כמו אמזון וגוגל אנשים נזרקים תוך כמה שעות – פשוט מוחקים להם את שם המשתמש במחשב וחוסמים את הגישה שלהם למערכת – זה מעורר כעס. אלה בסופו של דבר העובדים שייצרו את הערך לחברה".
"הוועד הוא מנוע לשיפור התנאים של העובדים"
הדרישה לפיטורים לא פסחה גם על חברת SAP, כשבשנת 2018 ביקשה הנהלת החברה לפטר קרוב ל־100 עובדים, אך בניגוד לפיטורים שהובילו בעבר לפני הקמת הוועד, המהלך נבלם כעת בזכות מאבק שניהל הוועד – השותף החדש במערכת יחסי העבודה בחברה. "זו הייתה הפעם הראשונה שהוועד נדרש להוכיח את עצמו", אומרת דסה. "ובאמת, הם הצליחו להביא הישג משמעותי: אפס מפוטרים ותוכנית פרישה מרצון ל־47 עובדים בתנאים מצוינים. בתהליך הזה, כל עובד יכול להגיש בקשה לפרישה, וההנהלה מחליטה אם לאשר או לא. אנשים מחליטים בעצמם אם הם רוצים לסיים או להמשיך במקום העבודה, במקום שיגידו להם 'קום ולך'. זה בסופו של דבר משפיע גם על תחושת הביטחון והשייכות לחברה".
אחרי תקופה של צמיחה בענף צפויה האטה, איך זה יכול להשפיע על מגמת ההתארגנות?
דמרי: "עד לא מזמן המחסור במהנדסי תוכנה יצר הרבה מאוד הצעות לכל עובד ונתן כוח גדול לעובדים גם בלי התאגדויות, אבל עכשיו אני רואה יותר ויותר עובדים בענף שמתקשים למצוא עבודה, ואני מבין שהשוק הזה השתנה. אני חושב שהפוטנציאל הגדול להתאגדות הוא בקרב חברות שיש בהן הרבה עובדים שנושקים לגיל 40 וחוששים לעתידם בענף".
"אני בטוח שגם היום עדיין יש הרבה אנשים שחושבים שעבודה מאורגנת זה 'לא הייטק'", מוסיף מנשה. "אבל האמת היא שהאנשים מההסתדרות שליוו אותנו היו מקצוענים אמיתיים. מעבר לביטחון התעסוקתי של העובדים, הוועד אצלנו תמיד רואה לנגד עיניו את טובת החברה ורוצה שהיא תצליח, כי גם הוא מבין שאם החברה נופלת – העובדים נופלים יחד איתה".
אסף דמרי, גפן דקל: "שאלו 'למה אתם צריכים את זה? למה לכם להילחם על מקום העבודה?' התשובה שלנו הייתה ברורה – בגלל שאנחנו חברים"
מנשה ודמרי מצביעים על כך שהמעבר לעבודה היברידית (מהבית ומהמשרד לסירוגין) מציב אתגרים חדשים בפני העבודה המאורגנת והתארגנויות חדשות. "אנשים עובדים יותר מהבית ומכירים פחות האחד את השני. יש עובדים חדשים שבקושי הגיעו למשרד. זה מפחית את הקשר של העובדים למקום העבודה", אומר מנשה ומוסיף. "התאגדות דורשת אנשים שמכירים זה את זה באופן אישי, לא רק דרך המייל או פגישות וירטואליות. ההיכרות האישית מאוד חשובה. צריך מישהו שאתה סומך עליו, וגם מישהו שמוכן לקחת עליו את האתגר הזה בשביל החברים שלו. אם אתה עובד מרחוק ומהבית זה יותר קשה".
דסה לא חושבת שנראה בעתיד הקרוב את ענף ההייטק מאוגד באופן גורף כמו בענפי הסלולר והביטוח. "אבל אני חושבת שהתאגדויות בענף שלנו זה דבר מבורך, ואין ממה לפחד. צריך את הפוש הראשוני ולרוץ קדימה. כבר יש חברות מאוגדות בענף וצריך לקחת מהן דוגמה. אפשר לראות את התוצאות הטובות של ההתארגנויות. הנה, אצלנו היה השנה נופש חברה ראשון בחו"ל. אלה דברים שלא היו קודם לכן. הוועד בסופו של דבר הוא מנוע לשיפור התנאים של העובדים".
אחרי עשרות שנים שבהן ענף ההייטק בארה"ב נותר רובו ככולו מחוץ לעולם העבודה המאורגנת, נראה שלאחרונה חל שינוי מפתיע בענף. זה לא קורה רק בשולי עמק הסיליקון, אלא בתאגידים הגדולים והמוכרים ביותר בעולם. התאגדות העובדים המשמעותית הראשונה פרצה בחברת קיקסטארטר יונייטד, פלטפורמת מימון ההמונים, אך זו הייתה רק הסנונית הראשונה. אחריה הופיעו התארגנויות בחברות נוספות, בהן אפל הענקית וההתארגנות המתוקשרת מכולן, במחסן הגדול ביותר של אמזון באלבמה שבארה"ב.
זה לא דבר של מה בכך. כשזה מתרחש באמזון, חברה המונה כ־1.5 מיליון עובדים ברחבי העולם, זה כבר אירוע יוצא דופן ומעורר תקוות. ההתארגנות, שהפכה לאחד המאבקים התקדימיים וההיסטוריים בתחום העבודה המאורגנת במדינה, פרצה במחסן החברה, כשאלפי עובדים שהועסקו בתנאי עבודה קשים ותחת ניצול מחפיר, יצאו לראשונה להיאבק על זכותם להתאגד והשיגו את מטרתם אל מול ההנהלה כוחנית שפעלה לסכל בכוח את ההתארגנות.
אומנם עדיין לא מדובר במהפכה של ממש, אבל כשזה קורה באמריקה הגדולה, בירת הקפיטליזם העולמי, מדינה שבה שיעור העובדים המאורגנים עומד על 10.8% בלבד, ובענפים נוספים, ובהם תעשיית הרכב האימתנית, זו בהחלט בשורה מרעננת שעשויה להצביע על תחילתה של מגמה מעוררת תקווה.
מי שמחפש את סיבות למפנה המתפתח תולה אותם ודאי בהשפעת המשברים הכלכליים האחרונים המטלטלים את ספינת ההייטק העולמית. בשונה ממשברים קודמים שפקדו את הענף בתחילת המילניום, ובהם התפוצצות בועת ההייטק בתחילת שנות האלפיים ומשבר הסאבפריים בשלהי אותו עשור, שלא הביאו להתעוררות משמעותית ביחסם של עובדי הענף להתאגדות, נראה שהפעם פני הדברים שונים – רצף המשברים שהופיעו מתחילת העשור, החל ממשבר הקורונה, שאותו היא צלחה באופן מרשים, דרך המלחמה באוקראינה ועד למיתון האחרון בארה"ב, הצליח בכל זאת לשנות את תפיסת העולם וסדרי העדיפויות של העובדים בענף.
לצד שחיקה ביציבות התעסוקתית, בכוח המיקוח ובתנאים החלומיים להם הורגלו; אופציות, דיבידנדים ופינוקים שונים, החלו עובדי ההייטק לעלות מעל פני השטח תביעות לערכים, לסולידריות חברתית, לאחריות בעלי ההון בענף להשלכות של פעילות החברות על החברה והאנושות ולמודעות פוליטית רחבה. אומנם הרקע ליוזמות שונות של לכידות העובדים והתארגנות המקומיות נבע לרוב מביקורת כלפי מדיניות החברות וערכיהן ולאו דווקא עקב תנאי העסקה ירודים, אך המגמה מלמדת ללא ספק על הלך הרוח החדש שדוחף את ההתארגנויות החדשות, המאופיין במעורבות חברתית ואידיאולוגיה – מילים שכמעט נכחדו ונרמסו תחת תרבות השפע והתחרות במדינה.
דוגמאות ישנן למכביר. ראינו זאת היטב ומקרוב במחאה האחרונה בישראל, ואפשר לראות זאת גם הרחק מעבר לים בקרב מאות אלפי עובדים ברחבי ארה"ב, בהם עובדי מיקרוסופט ופייסבוק, ודרישותיהם כלפי הנהלותיהם לחדול מקידום פרויקטים בלתי מוסריים בעלי השפעה שלילית על החברה – כל אלה מובילים בהכרח להתפכחות ולחשיבה יצירתית על מהלכים שכמותם לא ידע הענף – ובכללם ההתאגדויות עובדים שמתחילות להופיע בזו אחר זו.
קשה שלא להפריז בגודל החשיבות של האירוע אחרי עשורים ארוכים של דעיכת האיגוד האמריקאי, במיוחד כאשר המגמה המעודדת זוכה לאהדת הציבור ולתמיכת מנהיגי המדינה, ובראשם לא אחר מהנשיא ג'ו ביידן. כעת נותר לראות האם גל ההתארגנות והסולידריות שמפגינים עובדי ההייטק בארה"ב יגלוש אל מעבר לגבולות היבשת ויתר חברות ההייטק בשוק העבודה הישראלי שטרם התאגדו.
