"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" – ובדורנו אנו, 133 חטופים עדיין מוחזקים בשבי חמאס בעזה, ומשוועים לחירות. "מרכז הטקסים", יוזמה של קבוצת ארגוני יהדות מתחדשת אורתוכסית, קונסרבטיבית, רפורמית וחילונית, איגד רעיונות וטקסטים שניתן להוסיף לשולחן הסדר בשנה מאתגרת זו, בלי לפגוע בפן ההלכתי שלו.

פתיחה: כמו לנסות למזוג יין לכוס שבורה

"לחגוג את ליל הסדר השנה, זה כמו לנסות למזוג יין לתוך כוס שבורה (אולי מחרס). איך אפשר להתחיל למזוג יין כשהחרסים מפוזרים, הכאבים חשופים והלבבות זועקים?", כותבת עלית כץ מקיבוץ גבעת חיים מאוחד. היא מציעה דרכים להעז ולקיים את הסדר, לאט, ברגישות, ומתוך אמונה שכל טיפה של קריאה, כל מזיגה של שיר, יכולים לאחות את השבר ולרפא את הכאב.

המקום מחכה

כדי לציין ולסמל את היעדרם של החטופות והחטופים, ניתן להוסיף כיסא ריק, מנהג שרווח גם בתקופת המאבק למען שחרור יהודי ברית המועצות, שנכלאו בשל היותם יהודים. על הכיסא הריק אפשר להניח תמונות, טקסטים או שירים הנוגעים להיעדרם של החטופים לצד תקווה להשבתם הביתה במהרה ובשלום. ניתן גם להצטרף למיזם 'כיסא ריק לחג'.

"שולחן סדר" שנערך בקיבוץ ניר עוז עבור כל החטופים שטרם חזרו לבתיהם (צילום: לירון מולדובן/פלאש90)

יחץ

"קדש ורחץ, כרפס, יחץ…" – בחלק זה בסדר נהוג לחצות את המצה לשניים ולהצפין את החלק הגדול לאפיקומן. השנה ממליצים במרכז הטקסים להוסיף קריאה של פירוש שכתב האדמו"ר מסוכטשוב בתחילת המאה ה-20, על המנהג שמבהיר כי אנחנו איננו שלמים, ומציע נוסח ברכה:
בליל סדר חסר זה שבו כולנו כלים שבורים,
נקדיש לחם עוני שבור זה לרפואת כל הכואבים והכואבות, שבורי הגוף והנפש מהמלחמה.
עם חציית המצה נתפלל ונקווה –
שמתוך עולמות שבורים נצמח
בעדינות בערבות וביחד לעבר הטוב".

מצה שבורה מוטמנת כאפיקומן בליל הסדר. "כולנו כלים שבורים" (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

מה נשתנה?

ביוזמה מציעים לעצור אחרי 'מה נשתנה' המסורתי, ששואלים הילדים, ולשאול ארבע קושיות עכשוויות שייתנו מקום לכל מה שכואב, מצער ואחר בליל סדר זה, וגם לחוסן ולכוחות הרוח שמלווים אותנו השנה. חלק מהדוגמאות הן מתוך "הגדה ישראלית" בעריכת נעם ומישאל ציון: 'מה נותן לך כוח עמידה להתמודד עם חודשי המלחמה?', 'איך את/ה מגיע לסדר בשנה הזו (פיזית או רגשית)?' ו'מה תרצה שייבנה בארץ שלנו?'

פסח. מצה. מרור.

חלק משמעותי בהגדה הוא המשפט "כָּל שֶׁלּא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לא יָצָא יְדֵי חובָתו, וְאֵלוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָה, וּמָרור". מרכז הטקסים מציע 12 מילים שהפכו משמעותיות השנה, ומזמין את המשתתפים להדפיס ולהוסיף מילים משלהם.

הגדה של תקווה

לצד סיפור יציאת מצרים, השעבוד, הנסים והמכות, 'הגדת התקווה' של מטה משפחות החטופים מספרת את סיפורי הגבורה והתקווה, לצד הכאב והקושי של החטופים ובני משפחותיהם. בהגדה תוספות מאת הרב ישראל לאו, מרים פרץ, הרב שמואל רבינוביץ', חיים ילין וריטה. ניתן לתרום למטה המשפחות ולקבל את ההגדה.

הרב ישראל מאיר לאו. הגדה שמשלבת את סיפורי הגבורה והתקווה, לצד הכאב והקושי של החטופים ובני משפחותיהם (צילום: פלאש90)

מתוך הגדת 'והיא שעמדה', המדרשה באורנים

"לֹא בְּיָד חֲזָקָה
וְלֹא בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה
וְלֹא בְּמוֹרָא גָּדוֹל
וְלֹא בְּאוֹתוֹת
וְלֹא בְּמוֹפְתִים…"
מתוך השיר "יוצאת ממצרים" שכתבה חגית אקרמן, מתוך הגדת 'והיא שעמדה' של המדרשה באורנים.

לקדש לפני שידענו אם נצא ממצרים

"הכוס הראשונה מבטאת את האומץ לקדש עוד בטרם ידענו אם נצא ממצרים שלנו", כותב הרב יואב אנדי בחוברת 'סימני דרך' – סימני הסדר לפסח השנה, שנערכה על ידי נירה נחליאל, דותן אריאלי ואילנה עב"ו גולן.

יציאת מצרים של מרתין לותר קינג

"מי שרוצה לצאת ממצרים, צריך להתכונן להרגיש הרבה שרירים כואבים. החירות לעולם אינה מושגת בקלות. היא מושגת בעבודה קשה והיא מושגת בעמל; היא מושגת בשעות של ייאוש ושל אכזבה", אמר מרתין לותר קינג בנאום בעיר מונטגומרי שבאלבמה, שחלק משמעותי ממנו הוקדש לסיפור יציאת מצרים.

הגדת חיילים ומפקדים שלא יצאה לאור

"בתחילת המילואים, המסדרון של מפקדת הנפה היה ארוך וחשוך יותר מבדרך כלל. למעשה, הכול היה ארוך וחשוך יותר. אפילו כששחררו את המפקדה, עוד לא ממש האיר. ועכשיו כבר אוכלים מצה, זכר לגאולה ההיא", כותבת סרן (מיל') יערה וידמן סמואל, קמב"ץ שולחן מרכזי בנפת עמקים של פיקוד העורף. הכתוב הוא מתוך קטע ארוך יותר בהגדת חיילים ומפקדים ברוח מלחמת חרבות ברזל, שלא יצאה לאור. קטעים נוספים פורסמו על ידי רב"ט יואב גולן, סרן (מיל') רחלי גרונשטיין ורס"ן (מיל') יאיר טיקטין.

ליל הסדר. "לֹּא תָּמִיד יוֹדְעִים אֲנַחְנוּ לְהָגֵן עַל עַצְמֵנוּ מֵעַצְמֵנוּ" (צילום: נתי שושת/פלאש90)

תפילה מיוחדת לפסח התשפ"ד

הרבה אסנת אלדד חיברה תפילה רלוונטית וייעודית לפסח התשפ"ד. מתוך התפילה:
"אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם
צוּר יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ
שְׁמַע אֶת נַאֲקָתֵנוּ […]
זְכוֹר אֶת בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ
הוֹשַׁע אוֹתָנוּ מִיַּד אוֹיֵב
הַגַּן עָלֵינוּ בְּחֶסֶד, בְּרַחֲמִים,
בַּהֲבָנָה שֶׁלֹּא תָּמִיד יוֹדְעִים אֲנַחְנוּ לְהָגֵן עַל עַצְמֵנוּ מֵעַצְמֵנוּ"

"הֹדוּ לַה' כִּי-טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי ה' אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד-צָר"

את הפסוקים הללו מפרק ק"ז בתהלים קוראים בכל פסח. "כל כך הרבה פעמים גלגלתי את המילים החגיגיות והנושנות האלה, ואף פעם לא התפניתי לחשוב איך באמת אמורים להרגיש גאולים. מה מרגיש ומה אומר אדם שזכה בחייו מחדש אחרי שהיה ביד צר", כותב ג'קי לוי במהדורה החדשה של "ההגדה הישראלית". בני משפחתו של לוי, סהר וארז קלדרון, נחטפו לעזה ושוחררו בסוף נובמבר, אך אביהם עופר עדיין מוחזק בשבי.

העיתונאי ג'קי לוי ואישתו נעם לוי, שקרובי משפחתם נחטפו, לאחר פגישה עם הנשיא יצחק הרצוג (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"עד שנגיע שוב אל החירות"

"כשם שפסח מצווה עלינו להרגיש איך זה להיות משועבד, עלינו לזכור להרגיש גם איך זה להיגאל", כותבת הרבה אנג'לה בוכדל בכתב העת 'אופקים' של מכון שלום הרטמן, היוצא בימים אלה ומוקדש לתקופה הנוכחית.

ברל כצנלסון, גם יותר מ-80 שנה אחרי

בטקסט שכתב מייסד ועורך עיתון 'דבר' ופורסם לאחר מותו, הוא כותב על חג הפסח, ואומר-שואל בסופו: "איזה יצר חירות עמוק טבוע בלב עם שיכול היה באביב ימיו ליצור יצירה גאונית כזאת ולמסור אותה מדור לדור".

את כל הרעיונות, ההגדות והקישורים ניתן למצוא באתר מרכז הטקסים, והצעה של מרכז הטקסים עצמו בגרסה להדפסה.