עוד מוקדם לקבוע האם רמתה של אליפות אפריקה בכדורגל תתעלה על על האליפויות היבשתיות האחרות, אך שיא אחד, מפוקפק למדי, כבר שברה האליפות: שיעור מאמני הנבחרות שלא נולדו ביבשת. בעוד באליפות אירופה כל המאמנים היו ילידי היבשת, בקופה אמריקה רק מאמן אחד היה זר, ובאליפות אסיה כחצי (9 מ-16), באליפות אפריקה 12 מתוך 16 מאמנים אינם ילידי היבשת.
בעקבות הנתון הזה יצאנו לבדוק מי הם אותם אנשים שבוחרים ללכת ולאמן במדינות אפריקניות, מדינות שסביר להניח שרובם לא דרכו במדינות אותן החלו לאמן עד שנכנסו לתפקיד. האם זה כדי לברוח מאור הזרקורים? האם זה כדי לתת זריקת אנרגיה לקריירה שנחלשת? או אולי רק בשביל ההזדמנות להרוויח כסף טוב?
בחרנו מדגם מייצג של שלוש מאמנים זרים ואחד מקומי, שסיפורם מספר גם הוא את סיפורה של האליפות ביבשת.
חוזה אנטוניו קאמצ'ו: גבון
אנטוניו קאמצו מאמן ספרדי בן ה-61, אשר היה שחקן נשמה בריאל מדריד מאמצע שנות ה-70 עד שנות ה-80, ובדרך ייצג את נבחרת ספרד כ-80 פעמים.
הוא מוכר לנו מקריירת האימון שלו, הכוללת הגעה פעמיים עם נבחרת ספרד לרבע גמר יורו 2000 ומונדיאל 2002 (שם הפסיד לצרפת ולדרום קוריאה בהתאמה). ב-2004 אימן את ריאל מדריד בתקופה לא מזהירה. ואימן קבוצות כמו בנפיקה ליסבון, אוסוסונה.
וחוץ מזה בשנת 2011 החליט קאמצו לצאת לראות עולם ובחר באחת המדינות עם פרויקט הכדורגל השאפתני ביותר – סין. אך לאחר אי העפלה למונדיאל 2014 ותוצאות לא מספקות במוקדמות אליפות אסיה 2015, הוחלט להיפרד.
אז למה הוא פה? קאמצו מצא עצמו מובטל עד סוף נובמבר האחרון אז מונה המאמן הוותיק להיות המאמן הבא של נבחרת גבון, ובפעם הראשונה לאמן ביבשת אפריקה. על כך אמר לאחרונה בראיון באתר אפריקה פוט : " גם כשחקן וגם כמאמן התחריתי ברמות הגבוהות, יש לי ניסיון בכך. צפיתי במשחקים של אליפות אפריקה בטלוזיה, הכדורגל היום הוא אוניברסלי.. בעיני אין יותר כדורגל של יבשת אפריקה אלא יש כדורגל של כל העולם".
לגבי זה שהוא לא אימן ב-3 שנים האחרונות אומר המאמן: " אני כאן כי נבחרת גבון באליפות אפריקה וכי היא הנבחרת המארחת.. אני כאן כדי להצליח".
וכך מוצא עצמו המאמן הספרדי במסע מרתק ברחבי העולם אשר משימתו הראשונה היא להביא את המדינה המארחת מאפריקה לשיא חדש בכדורגל שלה והוא חצי הגמר ואולי מי יודע.. יחד עם הקהל הביתי אפשר אפילו לגמר המיוחל וכך למתג את עצמו מחדש.
הקטור קופר – מצרים
הקטור קופר בן ה-61 הוא מאמן ארגטינאי ותיק בעל אופי מאופק.
הוא מוכר לנו מקריירת האימון בולנסיה איתה הגיע פעמיים לגמר ליגת האלופות.
וחוץ מזה, ב-5 מועדונים שונים הגיע קופר עם קבוצתו לכמעט תואר: בשנת 1994 עם הוראקן הארגנטינאית לקח את סגנות הליגה, ב-1999 עם מיורקה לקח את סגנות גביע אופ"א, ב-2000 וב-2001 עם ולנסיה הפסיד בגמר ליגת האלופות, ב-2003 עם אינטר הגיע לסגנות הליגה האיטלקית וב-2010 עם אריס סלוניקי הפסיד בגמר הגביע היווני.
למה הוא פה: קופר החל לאמן את נבחרת מצרים בשנת 2015, ובינתיים נראה שמדובר בחיבור מוצלח: המצרים עלו לאליפות הקרובה אחרי 3 אליפויות אפריקה אליהן לא הצליחו להעפיל, ועשו זאת מהמקום הראשון תוך כדי שהם משאירים מאחור את נבחרת ניגריה ומסיימים את בית המוקדמות ללא הפסד.
ולגבי קופר עצמו, הנה כמה ציטוטים שלו מהחודש האחרון: "אנחנו מגיעים לגבון כדי לנצח את האליפות" צוטט בראיון השבוע, ולקראת פתיחת האליפות גם אמר " אנשים כבר מדברים איתי על מוקדמות המונדיאל.. ואני אומר להם רגע האליפות הקרובה היא לא פחות חשובה ושם אנחנו נעשה את המיטב"
נראה שהוא מצא לו בית חם במדינה השכנה ומי יודע אולי המזל שלו ברגעי ההכרעה ישתנה והם יחזרו הביתה עם הגביע בפעם ה-8.
ג'ורג' ליקאנס- אלג'ריה
הבלגי בן ה-67 התחיל את הקריירה כשחקן מוביל בקלאב ברוז של שנות ה-70 שם קיבלת את כינויו "סכין ארוכה" בשל רגליו הארוכות ותיקוליו הפראיים. הוא מאמן פעיל בכדורגל העולמי מאז 1984 שם החל ב סרקל ברוז' .
הוא מוכר לנו מזכיותיו בגביע הבלגי ובאליפות בלגיה עם סרקל וקלאב ברוז, אימון נבחרת בלגיה בשתי קדנציות: 1998, 2009-2012.
וחוץ מזה, גור'ג אימן ב-22 מועדונים/נבחרות, ב-6 מתוכם אימן בשתי קדנציות שונות ובלוקרן המיוחדת אימן 3 פעמים! הזמן הכי ארוך שהוא היה באימון רצוף הוא 3 שנים ב-1984.
למה הוא פה: באוקטובר 2016 הוא חתם בנבחרת אלג'יריה וזאת יומיים בדיוק אחרי שסיים את תפקידו בלוקרן(בלגיה). על המעבר והציפייה ממנו אמר בראיון "אני יודע שיש המון לחץ באלג'יריה לקראת האליפות אבל בגילי אני לא חושש.. ואני חושב שהניסיון שלי יכול רק להוסיף כאן", והוסיף "העם רואה שאנחנו מתאמנים ומתאמצים והוא יראה לנו אהבה, לאמן באפריקה זה לא כזה קל".
וכמו שאמר, בשלושה החודשים האחרונים היה עסוק בלהכין את הנבחרת המקומית ונראה שהוא ממשיך להעסיק את עצמו ומקווה להסב אושר ל-40 מיליון התושבים במדינה בעלת השטח הגדול ביותר באפריקה. נאחל לנבחרת בהצלחה ולו אריכות ימים בתפקיד.
אליו סיסה – סנגל
כאמור, באליפות הקרובה מתוך 16 הנבחרות המשתתפות יש 4 נבחרות אשר מגיעות עם מאמן מקומי. הנבחרות הן: זימבבואה, גיניאה, קונגו וסנגל.
בשביל אליו סיסה, מאמן נבחרת סנגל, מהווה הטורניר הזדמנות להשגה הכרה ולפתיחת קריירה בינלאומית. אליו סיסה בן ה-40 נולד והתחנך בסנגל שחקן ומאמן כדורגל מקומי שאף שיחק כ-35 פעמים בנבחרת המקומית.
מאיפה הוא מוכר לנו? האמת היא שבמקרה הזה סביר להניח שהוא לא מוכר לנו, אבל גם אם השם לא יגיד לכם יותר מדי, המאורע בו המאמן נכנס לתודעה זכור לכל מי אשר היה בעל זיקה לכדורגל העולמי: בשנת 2002, במשחק הפתיחה של המונדיאל, הנבחרת הצרפתית אלופת העולם הפסידה במשחק הפתיחה לנבחרת האלמונית מסנגל בתוצאה 1-0, הקפטן באותו משחק היה לא אחר מאשר אליו סיסה. מאז הוא המשיך לקריירה נחמדה באנגליה ובצרפת עד שנת 2009.
למה הוא פה: בשנת 2012 הצטרף לסגל האימון של נבחרת סנגל לאולימפיאדת לונדון, שם הגיעה הנבחרת עד לרבע הגמר. במרץ 2015, לאחר הדחה בשלב הבתים של אליפות אפריקה, מונה אליו סיסה למאמן נבחרת סנגל ובהנהגתו מגיעים האריות לאליפות אפריקה הקרובה אחרי 6 ניצחונות מתוך 6 משחקים.
והנה גם דברים שצוטט סיסה אומר: "אנשים עדין חושבים שאנחנו ב-2002, זו לא הסיטואציה. אנחנו ב-2016, השחקנים השתנו, אנחנו כרגע קבוצה רעבה וצעירה שמוכנה לכתוב בעצמה את הסיפור שלה ובתקוה ההשוואות לעבר יפסקו".
לגבי מיעוט המאמנים מהיבשת אומר סיסה בראיון לפני 3 שנים לאתר ג'נרפיקיו "אני אשמח שכמו שבאים מאמנים באהבה לאמן באפריקה ונותנים מניסיונם כך יאפשרו יותר למאמנים באפריקה לאמן בליגות של צרפת והסביבה, ולהביא גם מהיכולות שלהם".
הקפטן של אותה נבחרת שיצרה את רגע השיא של המדינה הצנועה ב-50 שנים האחרונות מקווה שבהובלתו יסב אושר ונחת גם באליפות זו ומי יודע אולי גם תחנה ראשונה בשבילו בדרך לתהילה.
