בינואר 2007 הצליחה הנבחרת הצעירה – שהעפילה כמה חודשים קודם לכן לאליפות אירופה אחרי שהדיחה את צרפת של קרים בנזמה – למצוא סוף סוף יריבת אימון שתסכים לשחק נגדה והתארחה למשחק באכנאס, עיירה הסמוכה ללרנקה, אצל קפריסין הצעירה.
זה היה משחק שבו כמעט ולא נכח קהל, אפילו הורי השחקנים הקפריסאים בקושי הגיעו. בדקה ה-25 ניגש השופט הקפריסאי למאמן גיא לוי וביקש ממנו להחליף את איתי שכטר. זה קרה אחרי ששכטר צלל בפעם השנייה ברחבה, ומכיוון שהשופט כבר שלף לו צהוב אחרי הצלילה המוקדמת הראשונה, לא היה לו נעים להרחיק שחקן במשחק ידידות, בשלב כזה מוקדם של ההתמודדות.
אז גיא לוי החליף את שכטר בשלומי ארביטמן. אני זוכר שצחקתי בקול. שכטר עוד לא חגג 20, שיחק במכבי נתניה בקושי חצי עונה, אבל שמו כבר הלך לפניו. זה לא היה צחוק לעגני, חלילה, אלא צחוק של עונג. לפעמים שחקן כדורגל מפתח תכונת זהב שהופכת אותו למיוחד. איתי שכטר, שפרש ממשחק היום (חמישי) בגיל 37, ייזכר כמי שידע – עד עידן ה-VAR, ואפילו במהלכו – להתל בשופטים, בשחקני הגנה ובקהל כולו ולהפוך לסוחט הפנדלים הגדול בתולדות הכדורגל הישראלי.
ובכל זאת, נדמה כי התכונה הזו – שהיא קלף מנצח בדיוק כמו נגיחה אימתנית, דריבל מטורף או בעיטה עוצמתית – עושה עוול לשכטר. בדיוק כמו גילי לנדאו שעשה קריירה מרשימה אבל מה שיזכרו לו זה את שער היד בגמר הגביע של 1983, כמו מראדונה שההשוואות בינו לבין פלה, מסי או קרויף מלוות בהרבה כוכביות, הצלילות/התחזויות של שכטר גונבות מהקריירה שלו את ההצגה האמיתית.
***
שבו רגע, חפשו קרקע יציבה, תיכף מגיעים הנתונים: שכטר כבש 151 שערים בקריירה שלו, 106 שערים בליגת העל, 9 שערים בגביעי אירופה, חמישה בנבחרת. ועדיין עם כל זה יש עליו תווית של אוברייטד, כזה שהגיע למספרים דו-ספרתיים רק בשתי עונות בקריירה שלו, כזה שתמיד היה בצילם של כוכבים גדולים ולא כוכב גדול בפני עצמו.
ובכן, יש מן הצורך להפריך את האבחנה הזו. נדמה ששכטר היה אנדרייטד ולא להיפך. בשיאו, הוא היה מפרק הגנות בזכות צעד ראשון מהיר, דריבל משגע, יכולת לשלוט בכדור ולהגיח למצבי בעיטה ונגיחה. כמי שהיה מלך השערים של הפועל ת"א בעונת הדאבל – 28 שערים בכל המסגרות – העונה הגדולה בהיסטוריה של הפועל ת"א, וגם הקבוצה הטובה בהיסטוריה של הפועל ת"א, הוא נחשב לשחקן שהשאלה לגביו תהיה איזו קבוצה מהטופ-5 באירופה תיקח אותו. עליו ועל ערן זהבי הודבקה התווית של שחקנים שלא שייכים לליגה הזו, אפילו לא לגילי ורמוט.
ההליכה הברווזית, החיוך הממזרי, היכולת להתראיין בצורה קלילה, הכנות הילדותית שהתבטאה אפילו בפרשנות שלו בטלוויזיה במונדיאל 2022, וכמובן שהצלילות, בנו לשכטר תדמית לא נכונה ובוודאי שלא הוגנת. שכטר היה "סופר שחקן" – כשחקן וכאדם – שהפך את הקבוצה בהן הוא שיחק לטובות יותר, גם על המגרש וגם בחדר ההלבשה. לפעמים, בעיקר לקראת שלהי הקריירה, זה היה בעיקר בחדר ההלבשה. שכטר הוא נכס שאין בלתו, הראשון שבוחרים כשעושים כוחות בשכונה. הוא יביא איתו איכות, אופי, ודברים שלא כתובים בסטטיסטיקה. וגם יעשה שמח.
***
בקיץ 2004 התיישב נחי שכטר, אבא של איתי, עם אבי לוזון במסעדה שפעלה בתחנת דלק שהחזיק אז יו"ר אגודת מכבי פ"ת, נחמן מנדל המנוח. שכטר הצעיר היה אז שחקן בקבוצת הנוער של הפועל עמק יזרעאל. לוזון עשה חשבון, עמדה לרשותו הקבוצה הכי גדולה בתולדות מכבי פ"ת, כזו שעמדה לשחק באירופה בפעם הראשונה, ובקבוצת הנערים שלה כבר כיכבו שניים: עומר דמארי וטל בן חיים. עם שכטר יתכן והיה זוכה באליפות, יתכן ולא, זאת לא נדע.
נחי שכטר האזין בכובד ראש להצעה קוסמת במושגי אבי לוזון ובחר בהפועל נצרת עלית, שעמדה בפני עונת הבכורה שלה בליגת העל. מי בוחר לשחק ליד הבית ברמת ישי ומעדיף אותה על פני קבוצה שנמצאת בצמיחה מתמדת, שמשחקים בה סלים טועמה ועומר גולן וגל אלברמן? אבא שכטר בחר, הבן המשיך אחר כך בדרך הזו.
איתי שכטר שיחק ב-12 מועדונים, מתוכם 5 הגדולות (רק אלון מזרחי, מאור בוזגלו ושון גולדברג עשו זאת מלבדו) ועוד שני מועדונים מפוארים שנחשבים היום לשכבת השומן השנייה של הכדורגל הישראלי – מכבי נתניה והפועל פ"ת. הוא שיחק במועדונים שלקחו בהיסטוריה שלהן בסך הכל 79 אליפויות, מאזן שרק יוסי בניון עשה טוב ממנו. כי בין שלל הקבוצות בהן שיחק, הוא שיחק בשלוש ליגות מתוך הטופ-5: קייזרסלאוטרן מהבונדסליגה, סוונסי מהפרמייר ליג ונאנט מהליג-1 הצרפתית. וגם זה אירוע נדיר, שרק בן שהר שיחזר אותו.
שכטר השתדל לשמור על איכות, ויתר לפעמים על תאוות המשחק תמורת אכסניה, מעמד ופרנסה, והוא פורש מבלי שישחק אפילו עונה אחת בחייו בליגה נמוכה.
***
שלוש אנקדוטות משעשעות שראויות לאזכור: בקיץ 2010 שיחקה הפועל ת"א בזלצבורג במשחק הראשון מבין שניים על עליה לשלב הבתים של ליגת האלופות. וינסנט אניימה כבש בפנדל כבר בהתקפה הראשונה, האוסטרים השוו, בן שהר נגח את ה-1:2 דקה למחצית ואז החלה המחצית השנייה.
אביחי ידין שלח כדור עומק, שכטר עם היציאה הנדירה מהמקום, לא היה בנבדל, דהר אל מול השוער גרהארד טרמל, הכניע אותו – ולמעשה הבטיח להפועל ת"א מקום בשלב הבתים – ואז כרע, שלף מתחתוניו כיפה אדומה, שקיבל בשדה התעופה מאוהד מבוגר של הפועל, שם על ראשו ואמר "שמע ישראל".
בשלב הבתים אירחה הפועל ת"א בבלומפילד את שאלקה 04. שכטר היה זה שכבש בגלזנקירשן את השער המצמק בהפסד 3:1 אבל המשימה החשובה מבחינתו בגומלין הייתה להשיג חולצה של ראול, כוכב העל הספרדי, ששיחק בקבוצה הגרמנית. בירידה למחצית, באקט מדהים, ביקש שכטר מראול להחליף חולצות, והדבר בוצע. למחצית השנייה עלו השניים בחולצות חלופיות. לפני כמה שנים העלה שכטר באינסטגרם תמונה שלו מוקף בעשרות חולצות יוקרתיות שהשיג במהלך הקריירה שלו. גם אחרי כ-650 משחקים במסגרת מקצוענית, שכטר נותר הילד מרמת ישי.
הסיפור האחרון ידהים כמה אנשים, אבל הוא אומת עם רוב הגורמים המופיעים בו. איתי שכטר היה מיועד לפתוח בהרכב הנבחרת הצעירה במשחק בקון בו התמודדה מול צרפת הצעירה על הזכות להעפיל לאליפות אירופה. המאמן גיא לוי נעזר באותה עת בנומרולוג בשם דן פאר, שבדק את תאריכי הלידה של השחקנים ואמר ללוי כי תאריך הלידה של שכטר לא יתאים למשחק הזה. לוי הודיע לשכטר כי לא זו בלבד שלא יעלה בהרכב, הוא אפילו לא ייכלל בסגל. בהרכב עלה בן שהר בן ה-17 שגם כבש, והשאר היסטוריה. שכטר, כוכב עולה במכבי נתניה, אפילו לא נכלל בסגל הנבחרת הצעירה לאליפות אירופה.
לסיכום נאמר כך: על אף שהאנקדוטות הקשורות לקריירה שלו מרהיבות לפעמים מהשערים שכבש, איתי שכטר הוא לא אנקדוטה בתולדות הכדורגל הישראלי. הוא ייזכר כאחד השחקנים המשפיעים ביותר בדורנו, ובוודאי אחד שנהנינו ממנו ושנתגעגע אליו.
