תלמידים מבית הספר הדו-לשוני 'דגניה' בבאר שבע הגיעו היום (חמישי) לבית החולים סורוקה כדי לבקר את אמינה אל-חסוני בת ה-7, שנפצעה קשה במתקפת הטילים האיראנית במוצאי שבת. התלמידים הכינו עבורה ברכות החלמה מהירה והביאו לה שי שנקנה בשם הורי בית הספר.

אמינה אל-חסוני. מאושפזת ב'סורוקה' (צילום: רשתות חברתיות, לפי סעיף 27 א' לחוק זכויות יוצרים)

"אמינה, אני מאחל לך החלמה מהירה ובריאות טובה", כתב יוסף נסאר, תלמיד כיתה ד'. "תרגישי טוב יותר!", כתב במכתב אחר אופק פריבש, תלמיד כיתה ה'. רוב הברכות נכתבו בעברית ובערבית. 

ציור של אחת התלמידות שהוענק לאמינה אל-חסוני (צילום: אלבום פרטי)

"אני רוצה שתהיי בריאה כל כך, כי אני מאחלת לך בריאות, ושתעברי את הבדיקות בשלום ובהצלחה. אני כל כך נפגעתי מזה שזה קרה לך. החלמה מהירה", כתבה בעברית וופא שוואמריה, תלמידת כיתה ג'.

יו"ר ועד ההורים של בית הספר, אושרת מרין-פריבאש, יוזמת המהלך: "ראיתי שהנפגעת היחידה מההתקפה האיראנית היא ילדה בת 7, ויש לי חולשה לילדים. הרגשתי שזה המעט שאנחנו יכולים לעשות ביחס לזה שהיה ניתן למנוע את הפגיעה אם היא הייתה ממוגנת".

מאיה מיימון, מחנכת כיתה ג' ומורה זו השנה הראשונה בבית הספר, יצרה קשר עם משפחתה של אל-חסוני. "לימדתי עד השנה שעברה בכסייפה, וכשראיתי את שם המשפחה של אמינה הוא נראה לי מוכר", היא מספרת. "פניתי אל אחת מחברותיי המורות בכסייפה, ויצרתי דרכה קשר עם המשפחה".

המחנכת מאיה מיימון. "שמחתי שהמשימה היא כתיבת מכתבים" (צילום: אלבום פרטי)

מרין-פריבאש הפיצה בווטסאפ את היוזמה להביא ברכות ושי צנוע מקהילת בית הספר, וקיבלה תגובות נלהבות. "את הברכות הכינו הילדים בקייטנה שמתקיימת בימים אלה בבית הספר", היא מסבירה, "אבל גם ילדים שלא משתתפים בקייטנה הכינו בבית ושלחו למורים שלהם".

חשש אחד של ההורים, מספרת מרין-פריבאש, הוא התאמת השיח לגיל הילדים. "בית הספר הוא מגן ילדים ועד כיתה ו'. הגיוני שעם ילדים קטנים יותר לא בהכרח ניכנס לעומק הפרטים".  

מרין-פריבאש ומיימון מציינות את המעשה כמחווה של קהילה. "זה ברור לי שנעשה מעשה שכזה כקהילה שדוגלת בדו-קיום ושיוויון", אומרת מרין-פריבאש. "העובדה שאנחנו בוחרים לעשות מעשה כזה על אף שאמינה אינה תלמידה בבית הספר", אומרת מיימון, "מוכיחה כמה אנחנו תופסים את עצמנו כאחראים על הנגב כולו". 

ציור נוסף שהוענק לאמינה אל-חסוני. כתבו בעברית ובערבית (צילום: אלבום פרטי)

"המציאות בה אין מיגון בזמן אזעקה אינה זרה לחלק מהילדים", מתארת מימון את השיחה בה הציעה לתלמידיה להכין את המכתבים. "הם לא חשופים לחדשות, אז הם הופתעו שסיפרתי להם על אמינה ושאלו לשלומה. התפקיד שלי בקייטנה הוא חיזוק השפה העברית, אז שמחתי שהמשימה היא כתיבת מכתבים, כי זו דרך נהדרת לתרגול העברית, ועוד למטרה כה חשובה כמו לעודד את אמינה. המכתבים שהם כתבו לה יצאו להם מהלב".

מבית הספר דגניה נמסר כי נפגשו עם נדיה, אימה של אמינה, ונתנו לה את המתנה עם המכתבים. "פגשנו אמא שבורה שניכר לראות שלא ישנה לילות. היא הודתה לנו מאוד ואמרה שתמסור לאמינה ברגע שתתעורר".