עצרת אחדות להשבת החטופים ולשלום החיילים נערכה הערב (חמישי) בכיכר החטופים בתל אביב. את מרבית הנאומים נשאו צמדים של אנשים ממגזרים שונים. לדברי המארגנים, הזוגות "מבטאים את היחד על אף השוני".

גניה צוהר, גיסתו של עומר נאטורה, חייל בודד שעלה לישראל ונחטף לעזה, פתחה את העצרת: "בעולם שבו אלגוריתמים מתקדמים וציניקנים גמורים מעודדים הקצנה, שנאה, פילוג והסתה, זה לא מובן מאליו שכולנו כאן הערב מאוחדים. הגעתם כדי לצאת קצת מאזור הנוחות האישית, כדי שיד תפגוש יד אחות. אנחנו מתכנסים תחת ענן כבד של דאגה ל-133 אחים שלנו שכלואים בעזה, זה הזמן להחזיר את כולם הביתה, וזה הזמן לתמוך בחיילים שפועלים בעזה, גם בפעולות להחזרת החטופים."

בעצרת השתתפו מאות בני נוער עם צרכים מיוחדים, יחד עם החונכים והמדריכים שלהם מעמותת 'כנפי רוח'. העמותה ערכה יום שיא בכיכר החטופים לכל בני הנוער, שבו הם ארזו חבילות לפסח לחיילים שמשרתים ברצועת עזה, ושבסיומו הם השתתפו בעצרת.

בני הנוער, חלקם על כיסאות גלגלים, בלטו בחולצות צהובות ושחורות שהופקו לכבוד האירוע. החונכים עמדו לצידם, משוחחים איתם, מחייכים ומלווים לכל מקום בתוך המוני המשתתפים שהקיפו אותם.

"הרגשנו שאנחנו חייבים לעשות משהו", אומר ל'דבר' סמנכ"ל 'כנפי רוח דביר חודפי. הוא מספר שרוב המתנדבים בעמותה דתיים, אבל בני הנוער עם המוגבלויות מגיעים מכל המגזרים.

ברוח קירוב הלבבות של העצרת, על החולצות שהפיקה העמותה הופיעו סמלים של שני ארגונים עם גישות הפוכות לחלוטין למדיניות הרצויה ביחס לחטופים: מטה משפחות החטופים, שדורשים עסקת חילופי שבויים עם חמאס, ופורום תקווה, שמאגד משפחות חטופים שמתנגדות לעסקה ודורשים להגביר את הלחץ הצבאי על רצועת עזה.
"אמרנו שאנחנו רוצים לבטא את כל הדעות והעיקר האחדות", אומר חודפי.

(צילום: אסף צבי)

מנכ"ל 'כנפי רוח' הרב אהרן צוהר דיבר על הבמה: "היו כאן מאות חניכים עם צרכים מיוחדים, ודיברנו איתם על איזו זכות זו להיות ביחד וכמה חשוב ש-130 חטופים יחזרו לכאן. החטופים הם משפחה שלנו. כל עוד הם שם, המשפחה לא שלמה".

"הבנתי שיש לי שליחות", "אנחנו חייבים להתאחד": מורן סטלה ינאי והרב דורון פרץ

מורן סטלה ינאי, ששבה משבי חמאס: "היה לי מאוד קשה להתחבר למקום של תקווה. כולנו רוצים אותם בבית, וזה נראה רחוק. אני זוכרת את היציאה שלי מעזה, ואני מבקשת להזמין אתכם לצאת איתי לחופשי, כדי שכולנו נדע מה הם יעברו כשזה סוף סוף יקרה.

"הם לא יאמינו בהתחלה. יהיו תנודות מטורפות בין תקווה לחרדת מוות. יעבירו אותם לבית עם אנשים אחרים, יגידו להם שחוזרים הביתה. בבית הזה הם יראו את השמש, ואז הם יחכו שעות וכלום לא יקרה.

מורן סטלה ינאי, ששבה משבי חמאס (צילום: מטה משפחות החטופים)

"ואז, אחרי שיעבור נצח, יעלו אותם לג'יפ. יהיה רעש, יהיו אורות והמון אנשים, ואז הם יראו את העיניים הטובות של נציגי הצלב האדום, את החיוך המרגיע. הם יבינו שמישהו בעדם.

"הם יעברו לג'יפ השני ירצו לבכות אבל יחכו ואז חטוף שהיה איתם יבקש חיבוק והם יבינו שמותר לבכות, מותר להתחבק, אבל הם לא יהיו בטוחים.

"ואז יבוא מטוס יביא אותם לכאן והם יפגשו את האדם הכי קרוב אליהם בעולם. אמא שלי כמה דאגת הסתכלת לשמיים שמע ישראל איזה נס קרה. בהתחלה שאלתי, למה אותי מכולם, אבל הבנתי שיש לי הר של שליחות, וזה גבוה מהכול. שמע ישראל, שמעת אותי, האם תוכל לפתוח את אוזניך גם לכל השאר בבקשה?"

הרב דורון פרץ, אביו של דניאל פרץ שנפל ב-7 באוקטובר, ויו"ר המזרחי העולמי: "הבן שלנו, סרן דניאל פרץ ז"ל, הוכרז לפני כחודש כחלל צה"ל. קברנו את שרידי דמו בחולצתו הצבאית בהר הרצל בירושלים. גופתו עדיין חטופה בעזה".

"כשהודיעו לנו שדניאל מת שאלתי את אשתי איך היא מרגישה? תשובתה הפתיעה אותי עד עמקי נשמתי. היא הרגישה הקלה, כשהיא יודעת שהוא כבר לא חי. באיזה עולם אנחנו חיים. היא סבלה 166 ימים מהדאגה לו. ועכשיו הוקל לה.

"אין משימה לאומית חשובה יותר מלהחזיר את כל החטופים הביתה. קודם כל את החיים, כי זה פיקוח נפש, ואחר כך את כולם".

"עוד כמה ימים יהיו 130 אנשים שלנו עבדים של חמאס. אוכלים מרור. אין לנו לוקסוס ואפשרות לחזור ל-6 באוקטובר. אנחנו חייבים להתאחד. כפי שאנחנו עושים היום ונעשה בליל הסדר. ליל סדר בלי 1,500 הרוגים, 130 חטופים, וכמאה אלף אנשים שלא בביתם".

"אנחנו מאותו הכפר", "לשתינו גן משותף": דינה גדליה ואיריס חיים

דינה גדליה, אימו של רס"ל יוסף מלאכי גדליה שנפל ב-7 באוקטובר ואישה חרדית: "ב-7 באוקטובר ציפיתי להיות יחד עם בניי וכל המשפחה. הבנים שלי עשו את דרכם ללחימה. מיצר ענק, הרגשתי פירוד. ויש רק דבר אחד שאני נאחזת בו וזה האהבה של הקדוש ברוך הוא אלינו, עם ישראל.

"חייב שמתוך הדבר הנוראי יצמח משהו ענק. אנחנו צריכים להסתכל ב'עיניים של ירושלים'. ובעזרת השם החטופים יוצאים משעבוד לגאולה. הכאב כל כך חזק, הגעגוע עמוק ונורא' אבל בתוך כל הרעש וההמולה עם העיניים הטובות נוכל לראות את הדברים אחרת.

"הבן שלי יוסף הציל חיים. כשפגשתי את איריס (איריס חיים, א.צ.) סיפרתי לה שהבן שלי לחם בשכונת הצעירים בכפר עזה, המקום שבו יותם נחטף משהו קרה. איריס מדברת על זה תמיד בדמעות, לא של עצב אלא דמעות של עומק. איריס ואני, יותם ויוסף, אנחנו מאותו הכפר".

איריס חיים, אימו של יותם חיים שנחטף לעזה ונהרג בשוגג מאש צה"ל: "ב-7 באוקטובר למשפחת חיים היו תכניות, קבענו בצהריים להיפגש במועדון הגגרין לא רחוק מכאן, להופעה של להקת המטאל שלו. מאז אנחנו עוברים שינויים. כשפגשתי את דינה הבנתי שלשתינו גן משותף. דינה אמא, אני אמא, לשתינו גן של האמא היהודיה.

איריס חיים בעצרת האחדות בכיכר החטופים (צילום: אבשלום ששוני/Flash90)

"מאז מבחינתי אין יותר שמאלני ימני דתי חילוני. יש בי אהבה למי שכמוני, ולא כמוני. הגבורה היא יום יומית, להתגבר על הפערים בינינו, על הפילוג והשנאה, ולמצוא את המאחד והמקרב כל אחד בביתו.

"יותם יצא מהשבי אחרי 70 יום יחד עם סאמר טלאלקה ואלון שמריז והפך לאדם חופשי פרטיזן. לא היה להם נשק, רק רעות ואחווה. מייחלת שנראה את כל החברים עכשיו".

"חובתנו לומר – והבאתי אתכם אל הארץ": הרב הראשי דוד לאו

הרב הראשי דוד לאו: "בראש ובראשונה אני מבקש ביחד איתכם להביע שוב את ההערכה העצומה ואת החיזוק למילים המיוחדות שאמרה עכשיו איריס. אין ימין, אין שמאל, אין מסורתיים, דתיים, חילונים. כולנו רוצים לראות את כולם בבית, ואנחנו עם אחד, גם אם אנחנו צריכים שיזכירו לנו את זה לפעמים.

הרב הראשי דוד לאו בעצרת (צילום: אבשלום ששוני/Flash90)

"אחים ואחיות שלנו במצוקה, בכאב, בצער, איך נוכל לשתות כוס רביעית ולמזוג חמישית ולדעת שעוד לא נתקיימה הלשון החמישית של והבאתי אתכם אל הארץ? הארץ שלנו, הבית שלנו, ומהבתים נלקחו חטופים בפיג'מה ובכפכפים. וחובתנו לומר: והבאתי אתכם אל הארץ, את אלו החיים איתנו, ואת אלו שמתים, שחובתנו להביא לקבר ישראל".

הרב לאו פנה לציבור וביקש שכל בית יאמר תפילה מיוחדת שחיבר לפני השיר 'והיא שעמדה' בליל הסדר למען חזרת החטופים. הוא הקריא את התפילה: "היה נא אתה אל שדי מגינם של כל השבויים לעמוד בכל הקשיים". לדבריו, התפילה חוברה על ידי יהודי בגטו ורשה שבתו נחטפה, והיא ומקבלת משמעות נוספת בימינו כאשר מדינת ישראל קיימת.

"זו משמעותו של אמון", "תנועות הנוער מבטאות את אחדות העם": ראשי תנועות הנוער

ראשי תנועות הנוער נשאו דברים: פסח האוספטר יו"ר הנוער העובד והלומד, יגאל קליין מזכ"ל בני עקיבא, ואלעד סנדרוביץ' מזכ"ל הצופים.

האוספטר: "אנשים אחים אנחנו. זו משמעותו של אמון, יחד למען שחרור כל החטופים".

יו"ר הנוער העובד והלומד פסח האוספטר (צילום: מטה משפחות החטופים)

קליין: "בבוקר שמחת תורה, 7 באוקטובר, פילחה אזעקת אמת את לב כולנו. היא גרמה לנו לרגע אחד לזכור מי אנחנו, בזמן שגיבורי עוטף ישראל נלחמו נגד האויב האכזר. האזעקה גרמה למאות אלפי בני ישראל להתגייס למילואים, ולאלפי חניכי תנועות הנוער להתגייס ולפעול עם המפונים במלונות, לסייע לחקלאים ולפעול למען החטופים.

"הנוער העובד והלומד, הצופים ובני עקיבא הן דוגמה לתנועות הנוער שמבטאות את החוסן של העם הזה ואת אחדותנו. בכיכר הזו שהתקדשה בדמעות אנו מתפללים ומבקשים את אחינו, ויחד עם זה אנחנו מבקשים את אחדותנו, אנחנו מבקשים את עצמנו.

"אנו מתפללים עכשיו שנחגוג עם החטופים. נתפלל להצלחתם של החיילים. מבקש מכל חברי תנועות הנוער לזעוק יחד בקול רם, שיישמע עד המרתפים האפלים בעזה, נקרא שלוש פעמים את הקריאה 'עם ישראל חי' ".

סנדרוביץ': "אנחנו עומדים פה הערב בזמן שעשרות אלפי חניכי תנועת הצופים נמצאים בטיולים בכל רחבי הארץ. אנחנו פה כדי להגיד ששום טיול ושום פעילות לא שלמים כשהחטופים לא איתנו. בחודשים האחרונים השיח המקטב חזר לפלג בינינו. שכחנו שיש לנו מטרה משותפת להחזיר את כולם הביתה עכשיו. חג החירות בפתח, ואם חלק מאיתנו שבויים, כולנו שבויים".

"הלב חטוף", "לממשלה יש אחריות": ימימה מזרחי ומורן זר קצנשטיין

רבנית ימימה מזרחי, דיברה יחד עם מייסדת תנועת המחאה 'בונות אלטרנטיבה', מורן זר קצנשטיין.

ימימה מזרחי: "הלב חטוף, כל הזמן עסוק בדבר אחד ונמצא במקום אחר. אחינו כל בית ישראל שנתונים בצרה ובשביה, זה אנחנו כולנו נותרים בצרה ובשביה".

הרבנית ימימה מזרחי (צילום: אורן דגן)

זר קצנשטיין: "לצד התפילה בתורה, נאמר שעלינו לעשות השתדלות. דברים לא קורים מעצמם. וכל אחת מאיתנו צריך לשאול את עצמו, מה היא עושה כדי להחזיר את החטופות עכשיו. אנחנו ב'בונות אלטרנטיבה' לקחנו על עצמנו לספר לעולם מה חמאס עשה לנו. שאין שום קונטקסט. נשים שלנו מדברות בכל העולם, מתמודדות עם אנטישמיות ושנאה.

"לממשלה יש אחריות להחזיר את כל החטופים הביתה עכשיו. אנחנו כאן כדי להזכיר לה את זה.

מורן זך קצנשטיין (צילום: מטה משפחות החטופים)

"ישראל נמצאת בשבר גדול וכפי שמספרת ההגדה נשים אמיצות הצילו אותנו. העתיד שאנחנו מבקשות הוא כבר פה, הוא התחיל, הוא אתם ואתן. מבקשת מכל הנשים בקהל להחזיק ידיים אחת לשנייה". זר קצנשטיין הקריאה תפילה להשבת השבויים והשבויות.

"חילוקי דעות בקשר לדרך אך המטרה משותפת", "אי אפשר לנהל מו"מ בלי לשדר חוסן": דיצה אור ואודי גורן

דיצה אור, אמו של אבינתן אור שנחטף מהנובה, ואישה דתייה: "אחדות הפכה למעין תביעה נוקשה, מכווצת. כשאני חושבת על אחדות, אני חושבת על אהבה. כולנו הגענו לעולם הזה מאותו ניצוץ, מאותו מקור, והוא הדבר הכי פלאי. רצה האינסוף להתגלות, ופיזר את עצמו לאלפי מראות קטנטנות, שכולן חלקים מהשלם".

"אבינוש הבן השני שלי בן 31. בוער בנו חור ענק בלב בצורה שלו. בלעדיו המשפחה לא שלמה. וכולנו משפחה אחת גדולה מלאה בחורים בלב. כולנו נהיה שלמים רק כשכולנו נאיר.

"כשאני פוגשת אותך אודי אני משתוקקת לגלות את האור שצפון בך. אני יודעת שיש בך אור מיוחד שאין בי. אני רוצה לגלות את המתנה שלך לעולם. שיהיה אמון שגם אם יש בינינו חילוקי דעות בקשר לדרך הפעולה, כולנו פועלים למען מטרה אחת – השבת החטופים בהקדם".

אודי גורן, בן דודו של טל חיימי החטוף בעזה: "אחדות היא כוח, היא משדרת חוסן לאויבינו ולידידינו. אי אפשר לנצח את המערכה בלי לשדר חוסן. אי אפשר לנהל משא ומתן בלי לשדר חוסן. כשאנחנו בלכידות ואני מועד את יכולה להרים אותי, אם כבד לי את יכולה לסחוב גם.

"לאנשים פה יש אמירה ברורה למקבלי ההחלטות החזירו את החטופים אין דבר יותר חשוב מזה. מתחילת האירוע למדתי שנבחרי הציבור צריכים שנאמר להם מה אנחנו מצפים מהם. יש לנו דעות שונות, אבל כולנו מאוחדים. מנהיגות צריכה לקבל החלטות. אז קבלו כבר החלטה. נלחמנו בעורף ובחזית ועכשיו החזירו את הילדים הביתה".

"כולנו נעשה את התיקון", "עוד נרקוד בכיכר, שתהפוך לכיכר השבים": חיים ילין וחגי לובר

חיים ילין תושב בארי, כיהן בעבר כח"כ וראש המועצה האזורית אשכול: "מאה חברים וחברות נרצחו בבארי. אני כאן כי ניצלתי. ניצלתי כי 25 גיבורים נפלו כדי לשחררר אותנו לשחרר אותי אחרי שעוץ שהייתי נצור בממד.

"ואם אני כאן, אני חייב להילחם על החברה שלנו, על ערכים של חברת מופת, שהחטופים יחזרו לבתיהם. הפוליטיקה מפולגת למפלגות, היא לא מאמינה ביחד באחדות החברתית. היא לא יודעת לקחת אחריות. ולכן אחרי 7 באוקטובר אנחנו כולנו נעשה את התיקון. תיקון עמוק ויסודי שיבוא מהלב, שיחבר אותנו כבני אדם.

"יעשה זאת כל מורה ומורה. כל אחות ואח במרפאה השכונתית. יעשה זאת מחלק הדואר, רב ורבה בבית הכנסת, מנקה אשפה, נהג האוטובוס והקטר. יעשה זאת עם ישראל. אנחנו הבייס של עצמנו, והכוח נמצא בידיים של כל אחד ואחד מאיתנו. אנחנו חייבים להיות ראויים לפצועים, ללוחמים, להלומי הקרב.

"אנחנו כאן כדי לחבק את כולם. אנחנו כאן כדי להחזיר את אמון העם במנהיגיו. אנחנו כאן כדי לעשות תיקון של תקווה".

חגי לובר, אביו של סמ"ר יהונתן לובר שנפל בקרבות ברצועת עזה, שחקן תיאטרון ואדם דתי, נושא דברים בעצרת, לאחר שקרא למשפחות החטופים "לא לשרוף את המדינה". לאחר האמירה, מטה משפחות החטופים הזמין אותו לעצרת האחדות, והוא נשא דברים לצד חיים ילין.

לובר: "לפני 3 וחצי חודשים נהרג הבן שלי יונתן בחאן יונס. מאז לא היה לי ערב מנחם כמו הערב הזה. בשבוע הבא הבן שלי ייבדל לחיים ארוכים, מ"פ בשריון, ייכנס שוב להילחם בעזה. אני בטוח שכמוני אתם מברכים אותו שישוב הביתה בשלום וכל החיילים שלו. אבל הברכה בזו המובנת מאליה כרגע לא מספיקה, צריך את הברכה של דוד המלך בתהילים, ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם.

"יש אנשים שלא אוהבים את המילה עכשיו .בשבילי כאב שכול, עכשיו אומר להתאחד על הערך של פדיון שבויים מתוך ערבות הדדית. עכשיו אנחנו מתאחדים בתפילה ובעשייה לשחרורם. עוד נרקוד בכיכר הזו, שתהפוך לכיכר השבים".

"אני עם העוטף ויהודה ושומרון", "נילחם כמו אברהם שיצא להחזיר את אחיו שנחטף": שלי שם טוב ומנחם קלמזון

שלי שם טוב, אמו של עומר שם טוב שנחטף ממסיבת הנובה: "מאז שעומר בני נחטף, פגשתי אנשים מכל קשת החברה הישראלית, וראיתי כמה יפה הוא העם שלנו כשהוא מאוחד למען מטרה נעלה. מנחם איש יקר בפגישתנו הראשונה שמעתי על סיפור הגבורה שלך ושל אחיך אלחנן והלב שלי נפתח בכאב אמיתי.

"אני ואתה עומדים כאן, יחד לא אחידים בדעותינו, ועם זאת למדתי כמה יש לנו במשותף. ואני שלי, שגרה בהרצליה, כשאני שומעת שיש רקטות בעוטף עזה ובשדרות צריכה לקום ולהגיד: אני איתכם. והאחים שלי ביהודה ושומרון צריכים לזכות להגנה.  אנחנו צריכים לחיות כתף אל כתף, לדורי דורות".

שלי שם טוב ומנחם קלמזון (צילום: מטה המשפחות)

מנחם קלמזון, שאיבד את אחיו אלחנן קלמנזון בהצלת אזרחים ב-7 באוקטובר, וזכה  בפרס ישראל לגבורה אזרחית: "ב-7 באוקטובר כתב לי אחי אלחנן שהוא יורד לדרום. חילצנו שם עשרות מאחינו, ילדים, תינוקות, עד אשר אלחנן נפל ואני נפצעתי. ידענו מה הסכנה אבל ידענו מהי ערבות הדדית בעם שלנו. עם שכבר חצי שנה מגויס למילואים, עם שבא לנחם אבלים, עם שיוצא למחאות כבר עשרים שנה.

"יצאנו למחאה על מילקי ועל קוטג' אבל לא יצאנו למחאה על מצב תושבי הדרום. לא ניתן שתחיו תחת אש. גם אם חולקים על הדרך, לא חלוקים על הכאב ועל הרצון להחזיר אותם. אני, שנאלצתי לבוא למשפחתי ללא אחי, יודע מה אתם עוברים משפחות החטופים. המלחמה הראשונה שיצא אליה עם ישראל היתה של אברהם שיצא להחזיר את אחיו שנחטף, וכך אנחנו צריכים להילחם היום.

"ראיתי את זוועות החמאס ואני לא יכול לסבול שמנהיג יטיח בציבור זה או אחר: אתם כמו החמאס. כלום לא יפריד עוד בינינו. אנחנו עם אחד".