האתתים והנהגים המועסקים על 'קו המים' בנמל של מפרץ חיפה, העוסקים בפריקת הסחורות מהאוניות המגיעות אליו, עשו היסטוריה ב-27 במרץ כשהקימו ביום אחד, ובמהלך בזק משולב, ועדי עובדים בכל ארבע חברות הקבלן הפועלות בנמל. 

"השיחות על הרעיון להתארגן היו בין כולם", אומר ליעד בר (39) מקריית ים, המשמש מנהל צוות אתתים בנמל בחברת 'קו-ים'. "היה לנו חשוב לייצר סולידריות של העובדים מכל החברות, והסתכלנו גם על התמונה הגדולה. הבנו שאם נתאגד רק בחברה, זו תהיה התאגדות יותר חלשה וינסו לפצל בינינו. לכן עשינו הפוך על הפוך והתארגנו כולנו ביחד בהסתדרות.

שלווה דביר. "לא חששתי להיות מהמובילים של המהלך הזה" (צילום: אלבום פרטי)

"כשפנינו להסתדרות לפני כמה חודשים, זה העלה הרבה חששות. אנשים דאגו למקום העבודה שלהם, כי לכולנו יש משפחות לפרנס. אבל הבהירו לנו שיש לנו גב ואנחנו כל הזמן נעזרים ומתייעצים עם ההסתדרות".

את המהלך ליוו האגף להתאגדות עובדים בהסתדרות, מרחב חיפה ואיגוד עובדי התחבורה בהסתדרות. 

"לדאוג לפנסיות, לדאוג לעתיד"

"האמת שלא חששתי להיות מהמובילים של המהלך הזה, כי ממש ברור לי איפה הצדק, ושמגיע לעובדים לשפר את התנאים שלהם מכל הבחינות", אומר שלווה דביר (58) מקריית מוצקין, נהג טאג (משאית לפריקה והובלה של מכולות). "גם מבחינת הרווחה הכלכלית וההתייחסות לעובדים. להקים ועד זה אקט של אמון בחברות. זה לגמרי מהלך שהוא בעד העובדים ולא נגד ההנהלות.

"אנחנו רוצים לעבוד עם ההנהלות, לשבת למשא ומתן ולקדם הסכמים. חשוב שיראו אותנו, שאנחנו לא מספרים, אלא אנשים עם משפחות, שמתמודדים עם יוקר המחיה. יש כאן מגוון אנשים מכל חלקי החברה – עולים חדשים, יהודים, ערבים. אנשים שנותנים שעות נוספות כשצריך, ואנשים שלפעמים נשארים בבית כשאין עבודה, שזו גם בעיה. יש כאן הרבה מה לשנות ולשפר". 

נבו היימן. "ההתלהבות מהמהלך הייתה גדולה, וכולם רצו להצטרף" (צילום: אלבום פרטי)

נבו היימן, בן 24 מקריית חיים, שעובד כראש משמרת של אתתים וחבר בוועד הפעולה בחברת 'נחשול', סיפר שהמטרה של מובילי ההתארגנות הייתה להחתים ביום הראשון כמחצית מעובדי החברה. "בפועל, החתמנו כמעט 100% מהעובדים. ההתלהבות מהמהלך הייתה גדולה, וכולם רצו להצטרף – מהעובד הכי קטן עד העובד הכי גדול. אותי זה לא הפתיע, אני ידעתי שזה מה שיקרה. יש לנו עובדים שעבדו בעבר במספנות כסוורים, אתתים ונהגים, שהכירו כבר עבודה מאורגנת מעברם". 

"אנחנו אוהבים את מקום העבודה שלנו, אוהבים את החבר'ה והעבודה ורוצים להישאר בו", מוסיף היימן, "אבל אנחנו רוצים תגמול ראוי יותר שמשקף את העבודה במשמרות גם בלילות ובחגים. לדאוג לפנסיות, לדאוג לעתיד. ניסינו בעבר לפנות ישירות לחברות, אבל לא יצא מזה כלום, והבנו שהכוח האמיתי שלנו הוא להתאגד. בסוף התאגדות היא לא מהלך נגד ההנהלה. זה מהלך שמטרתו לשמור על עצמנו ולשפר את מקום העבודה". 

"התפקיד שלנו כאתתים – יש בו המון אחריות, כי זו בעצם התקשורת בין הקרקע לבין המנופים והמשאיות, וחוסר תשומת לב עלול לגרום לתאונות – למישהו שיידרס, למשהו שייפול או יפגע במישהו", אומר בר, ומוסיף כי צוותי האתתים עובדים בחוץ בכל יום ובכל מזג אוויר – בקיץ, בחורף, בשמש ובגשם.

"הבעיה היא שהרבה פעמים מטילים על האתתים משימות נוספות, שמחוץ להגדרת התפקיד: לסחוב דברים, לחבר ברזלים על המכולות. וזה במקביל לעבודת האתתות ולאחריות שמוגדרת בה". 

האיל אסעד. "ידעתי מה זה ועד עובדים וכמה זה חשוב, ולכן לא חששתי" (צילום: אלבום פרטי)

"אנחנו עובדים מאוד קשה, וכיום התנאים שלנו לא הולמים את זה", אומר האיל אסעד, בן 39 מבית ג'ן, העובד כנהג טאג המוביל מכולות. "אין היום תוספות סיכון, אין קרן השתלמות. אין תוספות על עבודה במשמרות לילה. כשדיברו איתי על ההתאגדות, אמרתי שאני רוצה לייצג את ציבור הנהגים בחברת נחשול.

"בעבר עבדתי במפעל בתפן שהייתה בו התארגנות עובדים, ואני זוכר את העלאות השכר, את מנגנוני ההגנה על עובדים מפני פיטורים שרירותיים. ידעתי כבר מה זה ועד עובדים וכמה זה חשוב, ולכן לא חששתי. להתאגד זו זכות, ואני ממליץ לכל אחד לעשות זאת, ובכלל – להכיר את הזכויות שלו כעובד".