"בבובנאות יש משהו חתרני", אומר ל'דבר' מוטי ברכר, שחקן-יוצר, מורה ובובנאי. ההצגה "סורר ומורה" שכתב, ובה הוא משחק, משתתפת בפסטיבל תיאטרונטו בימים אלה. ההצגה נוגעת בחומרים אוטוביוגרפיים של ברכר, מורה לאמנות ותנ"ך בבית הספר עירוני א' בתל אביב ובבית הספר תלמה ילין.  

"בעזרת הבובות קל לברוח לדמיון, ובהצגה אני משתמש בזה כדי לבחון את החיבור בין מיתולוגיה לחיים, סוג של שחיטת פרות קדושות, פירוקן והרכבה מחדש".

ברכר ניסה לשלב בין העולמות שלו: "בין מוטי המורה ומוטי השחקן. הרבה מהחומרים התגבשו בדיאלוג עם התלמידים ועם עצמי". 

הוא מגיע לדבריו מעולם אתאיסטי. אבל החזרה של אחיו בתשובה, גרמה לו לעסוק בהשפעה של מיתולוגיה על החיים שלו ושל כולם בישראל. "תוך כדי בניית ההצגה, עלה המתח בין הרצון הכאוטי לפרק את המציאות, לבין המסגרת הפדגוגית הבית-ספרית. זה עלה בווליום גבוהה ביחס לנושאים שחשובים לנו כחברה: אלוהים, אמונה, מיניות, אלימות וההשלכות של זה על איך אנחנו חיים היום והקונפליקטים שלנו היום". 

מאז שהתחיל לעבוד על ההצגה, הרבה השתנה כאן. "המציאות עולה על הדמיון. בכיתה אנחנו מדברים על חיסול עמלק, ואז בטלוויזיה ראש הממשלה מדבר על זה, ואז מצטטים את זה בבית המשפט בהאג. או הסיפור על לוט בסדום, זה גם מופיע בהצגה, ופתאום אני חושב על הגופרית שנופלת מהשמיים ואיך הם מוצאים את עצמם במנהרה". 

בהצגה מופיעות שלוש בובות, שהן מעין מיקרוקוסמוס של התלמידים שמגלמים את הסיטואציות התנ"כיות. ויש את הבובה של הפסיכולוג, שהולכת עם ברכר הרבה שנים. "פסיכולוג שיכור שהוסמך בבולגריה. עושה לי ריפלקציה, ומייצג את הנפש של המחנך". זאת בובה ענקית שצצה כמה פעמים לאורך ההופעה. 

"הבובה של הפסיכולוג מאוד אהובה"

ברכר (50) אב לשתי בנות ומתגורר ביפו. בצעירותו למד פסיכולוגיה אבל לא סיים את התואר. "אבל נולדה מזה הבובה של הפסיכולוג שעושה לי דיאגנוזה ומופיעה בהצגה ובהצגות קודמות. היא מאוד אהובה, עד כדי כך שאני מציע לקהל להישאר בסוף ההצגה לטיפול, ויש כאלה שנשארים". 

הוא הספיק לשחק בשטיסל, סרוגים ובסדרה חדשה שתעלה בקרוב. "מלהקים אותי לתפקיד של דתי. כנראה שיש משהו במה שאני משדר שמתחבר לזה".

במשך שנים הוא הופיע בצמד עם עוזי רמירז. רמירז שר וניגן וברכר הופיע עם הבובות. "העלינו מחזות זמר סוריאליסטיים. הופענו בפסטיבלים, פאבים וב'זולות' שונות ברחבי הארץ. היה לנו קהל נאמן שעקב אחרינו. נשארנו חברים ועוזי גם כתב את המוזיקה להצגה".  

ההצגה בנויה כמו שיעור. יש צלצול בהתחלה ובסוף. אסור להוציא פלאפונים, "ואני גם יכול להוציא מישהו מהקהל החוצה לעונש. הרבה קלישאות בית ספריות", הוא אומר.

למרות המצב בארץ, ברכר בחר בקומדיה. "אמרו שמומלץ לחזור ולעשות דברים שעשינו לפני 7 באוקטובר, אז אני בחרתי להצחיק ואני מאוד גאה בזה. אני מרגיש גם שאנשים רוצים לחוות דברים אחרים מאשר חדשות, להיזכר על מה נלחמים פה. זה מינון טוב. להתעסק עם המצב בצורה עקיפה".