כשנועה דרזנר נכנסה ב-2006 למרכז ללימודי פלמנקו בעיר חרס בספרד ושאלה איפה הכיתה שלה, אמרו לה ש"הריקודים הם באולם הסמוך". אבל השמרנות הספרדית לא עצרה את החוצפה הישראלית של דרזנר, שהתעקשה ללמוד נגינת פלמנקו והייתה לאישה הראשונה שמופיעה כך בספרד.

מאחוריה קריירה של עשר שנים שבהן גרה, למדה וניגנה בדרום ספרד. היא הופיעה על במות ברחבי העולם ובפסטיבלים נודדים, והשבוע תופיע בפסטיבל מוזיקת עולם במועדון 'טסה' בתל אביב.

"יש לי תכונת אופי שכשאומרים לי 'עזבי, את לא מתאימה', זה גורם לי לעשות את זה הכי טוב שאני יכולה. אין מצב שאני לא יכולה", היא מספרת ל'דבר'. "בספרד אין גיטריסטית פלמנקו. אבל לא עשיתי את זה כדי להוכיח להם, אלא מתוך מוטיבציה פנימית".

במוזיקת הפלמנקו יש הרבה נשיות והרבה נשים שמופיעות, אבל בעיקר בריקוד ובשירה. הנגינה היא תפקידו המסורתי של הגבר. "היסטורית, הנגן הוא זה שמארגן את כל המופע. הוא אחראי לליווי של הזמרים והרקדנים. הוא זה שמנהל את ההופעה, וזה תמיד היה גבר. בספרד, שהיא מדינה מאוד מסורתית וגם מושפעת מהאסלאם, לא מקובל שאישה תשב בפישוק ותחזיק גיטרה בין הרגליים".

הפלמנקו התפתח בדרום ספרד. בכל מחוז התפתח סגנון ייחודי משלו, וכשזה הפך למקצוע ונגנים נדדו ממחוז למחוז, העדיפו שנשים לא ייסעו בדרכים. "עד שפאקו דה לוסיה שינה את אופן הישיבה עם הגיטרה (לישיבה ברגלים שלובות – א"ד), לא הייתה אפשרות שנשים יחזיקו גיטרה בצניעות. בספרד יש עדיין דעה רווחת שנשים לא יכולות לנגן. אבל יצרתי שינוי, ואחריי נשים שיתפו פעולה".

דרזנר נולדה בהוד השרון ולמדה לנגן על פסנתר מגיל 8, ואחר כך עברה לגיטרה. אחרי הצבא היא יצאה לנדודים בעולם והגיעה לספרד, שם התאהבה בפלמנקו והתעקשה ללמוד באופן מקצועי. "ישבתי ימים בבית והתאמנתי, עברתי כמה ערים וכמה מורים לנגינה, ולמדתי שירה וריקוד".

היא פרצה לתודעת הקהל הספרדי כמעט במקרה. "ישבתי עם חברים ברחוב וניגנו, ראה אותי איש מעולם הפלמנקו, והחליט שאני צריכה להופיע. אחר כך כבר התחילו להזמין אותי למועדונים שבהם הייתי האישה הראשונה שמופיעה. רק אחרי שהוצאתי את האלבום הראשון שלי ב-2019, הבנתי את גודל העניין: האישה הראשונה שמוציאה מוזיקת פלמנקו מקורית".

האלבום הראשון שלה, El Hilo Rojo ("החוט האדום"), התחיל בתור אוסף של יצירות קטנות וקטעי סולו שביצעה בהופעות. "ראיתי שיש לי דרך אחרת לשמוע את הדברים. ישבתי ויצרתי יצירה אחת וגיליתי שיש לי יכולת להלחין. המוח שלי מחובר לערוץ כלשהו, מתוך רעיון קצבי, פלמנקו בנוי סביב המקצב. לפאר את המקצב. על הקצב אני מלבישה את המנגינה. כתבתי מילים ולחנים בספרדית, שהיא לא שפת האם שלי. לכתוב שירה בשפה אחרת זה קשה, אבל הרגשתי שזאת יצירה שחייבת להיות שלי".

מאז 7 באוקטובר, דרזנר מקורקעת בישראל. "כשפרצה המלחמה, הבנתי שלא אופיע. התחילו לבטל לי את כל ההופעות בספרד ובעולם. זה פגע בי, כי הייתי מזוהה כספרדייה, גרתי שם 12 שנים והופעתי שם המון. אבל אני כנראה יותר ישראלית בעיניהם. כרגע עצרתי גם את הקלטות האלבום הבא שלי בספרד. לא הרגשתי שזה נכון לי לעזוב את הארץ כרגע. אטוס כשאהיה ברגע יותר מתאים. אני לא רוצה להיתקל בהפגנות ובתגובות לא טובות".

"מוזיקה מחברת בין אנשים", אומרת דרזנר, "ואני שמחה לייצג פה את הפלמנקו. זה אירוע נכון מכל הבחינות. הוא אומנם לא הוגדר פסטיבל נשי, אבל מופיעות בו המון מוזיקאיות טובות שלא נופלות מגברים. לנשים יש אקסטרה רגישות, שבאה לידי ביטוי גם בנגינה, ויוצרת משהו ייחודי. דווקא במלחמה אני שמחה לנגן, כדי לשמח ולהפיג תחושות קשות. מוזיקה מסוגלת להעביר בן אדם לממד אחר תוך שניות".

פסטיבל "אביב עולם" יתקיים בחול המועד פסח מיום שישי 26 באפריל עד יום שני 29 באפריל, במועדון TASSA ברחוב היסוד 4, תל אביב, שיחגוג שנה להיווסדו. בפסטיבל יופיעו 57 מוזיקאיות ומוזיקאים בסגנונות שונים, בהם ג'אז, אפרוביט, אנדלוסי ופלמנקו. לאתר הפסטיבל.