דווקא שידור סדרת הדוקו-דרמה "הסודות של מוני", השבוע בערוץ 12, על חייו, הסתבכותו ומותו של המנהל האגדי של מכבי ת"א בכדורסל, מוני פנאן, הזכיר עד כמה המודל הניהולי-כלכלי של מכבי ת"א שברירי כמו הניצחון שהשיגה ביום שלישי באואקה באתונה על פנאתינייקוס.
כי הניצחון הזה – שאחריו באה סוג של תבוסה שנולדה בהתקפה אחת בה קלעו היוונים 8 נקודות – ייתכן וייראה בסיום העונה כניצחון פירוס. מכבי תעלה לפיינל פור ותזכה באליפות בישראל, למרות שהפועל ת"א העמידה בתחילת העונה מולה מפלצת התקפית משובחת.
אחרי הכל, הדבר המרשים ביותר שעשתה מכבי ת"א העונה ביורוליג היה להגיע לרבע הגמר, למרות שאירחה רק פעם אחת ביד אליהו לעיני הקהל שלה ובשאר הפעמים באצטדיון המיתולוגי של פיוניר בלגרד בו זכתה בגביע האירופי הראשון שלה. ובדיוק בגלל הסיבה הזו עומדת מכבי ת"א בחודשים הקרובים על כרעי תרנגולת, במה שעלול לאיים לא רק על השליטה שלה בכדורסל הישראלי, אלא ממש על עתידה.
***
מכבי ת"א היא קבוצת הספורט אולי היחידה בעולם שהתקציב שלה – בין 20 ל-23 מיליון יורו בעונה – מבוסס בחלק הארי שלו על הכנסה ממכירת מנויים. מדובר על משהו כמו 50-55 אחוז מתקציב המועדון. מכבי ת"א מוכרת קרוב ל-10,000 מנויים בשנה, במחירים גבוהים משמעותית מכל מה שמוכר בכדורגל כי היא מאפשרת במנוי הזה כניסה ליורוליג, לליגה ולפעמים גם לפלייאוף.
מאחר והעונה המנויים נפגעו מהחלטת מנהלת היורוליג למנוע ממכבי ת"א לארח ביד אליהו בגלל המלחמה, הרי שנוצרה התמרמרות בקרב המנויים ונדרש מתווה פיצוי כלשהו ששני הצדדים יוכלו לעמוד בו. כמובן שמתווה כזה מחייב הסכמה וחתימה על הסכם עם הלקוחות, ובמקרה של מכבי ת"א הייתה שאיפה גם להתחייבות מצד הלקוח למנוי לעונה הבאה, מה שלא עמד במבחן המציאות.
מכבי הציעה 15 אחוז החזר מיידי ממחיר המנוי והנחה של 12.5 אחוז ממחיר המנוי בעונה הבאה ובעונה שאחריה, במקרה של התחייבות לרכישת מנוי. מדובר במצטבר על לכל היותר 40 אחוז נזק מהכנסות מכירת המנויים השנה, במקרה הזה מדובר על נזק של 20 מיליון שקלים לערך כשהמדינה התחייבה לפיצוי בגין נזקי המלחמה של 12 מיליון שקלים.
לכאורה, 8 מיליון שקלים – ואפילו לא זה – היא לא חריגה שלא ניתן לעמוד בה, אבל החברים בדירקטוריון מכבי ת"א לא נדרשים בדרך כלל להוציא כסף מכיסם אלא רק לשמש כגב כלכלי לכל בעיה תזרימית. מבנה הניהול של מכבי ת"א משאיר בדרך כלל לחברים הוותיקים שליטה על הנעשה, שהרי אלמלא השליטה הזו לא הייתה מכבי ת"א, וצסק"א לא היתה אוכלת אותה.
אבל נזק של 8 מיליון שקלים הוא עוד קטן לעומת הנזק המתקרב. כל רגע שהמלחמה נמשכת – ולפי הנעשה בשטח, אין סימני כניעה/שלום – מרחיק את מכבי ת"א מאירוח משחקים ביורוליג גם בעונה הבאה. המשמעות: מנויים לא ירוצו לקנות מנוי, גם אם מדובר מעשית בתרומה מכרעת לקיומו של המועדון. כל צניחה בתקציב – ומדובר ממש בצניחה – תקטין באופן משמעותי את התחרותיות של מכבי ת"א ביורוליג ואפילו בליגה, שם השליטה שלה היא כמעט חסרת תקדים: 55 שנה.
כבר עכשיו מדברים על עזיבה של לורנזו בראון לריאל מדריד, של ג'וש ניבו לארמני מילאנו וחוסר וודאות לגבי עודד קטש, ולא רק בגלל ירידה ביכולת התשלום של מכבי ת"א, אלא גם בגלל המצב הביטחוני. אפשר להעריך, אפילו לא בזהירות, כי עזיבה שכזו תביא להרהורי עזיבה אצל וויד בולדווין, בונזי קולסון ועוד כמה מהישראלים הבולטים.
***
מכבי ת"א ביססה את השליטה המוחלטת שלה בתודעה הספורטיבית על שלושה עוגנים בולטים: יורוליג, מנויים ומעמד ציבורי שמבוסס במידה רבה מהנרטיב המכביסטי של המועדון (ניצחון הוא חזות הכל). כל העוגנים קשורים זה בזה. אי יכולת לצפות במשחקי בית ביורוליג או אפילו הרחקה מהיורוליג – יש לכך תומכים בעיקר בגלל התקדים של הרחקת הקבוצות הרוסיות – משמעותה קריסה במערך המנויים, מה שעלול להביא נזקים כלכליים היקפיים אחרים, שמהווים חלק נכבד משאר התקציב.
תזכורת: בניגוד ליריבותיה, מכבי ת"א מבססת את החלק הארי של הכנסותיה על מכירת מנויים. מה שפוגע בה, לא בהכרח יפגע באותה מידה ביריבות שלה. בארץ, בוודאי שלא באירופה.
למצב כזה יש פתרון מובהק: השקעת בעלים. במקרה הזה, השקעת בעלים חדשים או נוכחיים, יכולה לשנות את מבנה השליטה. לטריו הוותיק, המוביל והקובע במועדון – שמעון מזרחי, דייויד פדרמן ואודי רקנאטי – יש שותפים אמריקאים: ריצ'רד דיץ' ובן אשכנזי. הרצון שלהם להגדיל את השליטה שלהם במכבי ת"א יכול להתכתב עם המצב הכאוטי אליו נקלע המועדון בגלל המלחמה (שגם היא הגיעה 3 שנים וחצי אחרי הקורונה שעשתה את הנזק שלה), וכל שינוי במבנה הבעלות, מהותו הוא שינוי הנרטיב או לכל הפחות ערפולו.
כשזה מגיע במקביל לצמיחת שני כוחות עולים בכדורסל הישראלי – עופר ינאי בהפועל ת"א ומתן אדלסון בהפועל ירושלים – שמכוונים בהשקעה כלכלית אדירה לכניסה עתידית ליורוליג, דרך היורוקאפ בשלב הראשון, היי שהמעמד המיתי של מכבי ת"א מתחיל להיסדק.
חולשה מקצועית וכלכלית, החלפת בעלים, ואולי אובדן המקום ביורוליג הם לא רק משאת נפשם של שונאי מכבי ת"א (ולא חסר), הם אפוקליפסה כמעט ריאלית. יש בספורט העולמי והמקומי דוגמאות לאימפריות ששינוי המעמד הכלכלי שלהן, הרחיק אותם למשך שנים אם לא לצמיתות, ממוקדי השליטה הקודמים שלהם.
בית"ר ירושלים והפועל ת"א בכדורגל, אליצור חולון נשים בכדורסל, ליברפול שלא לקחה אליפות 30 שנה ברציפות, מנצ'סטר יונייטד כעת, ליון בצרפת, שיקגו בולס ב-NBA. לפעמים המועדונים האלה תלויים בשחקנים, במנהלים, במיתולוגיה שלהם. מכבי ת"א תלויה בקהל שלה. באין קהל, אין מנויים. באין מנויים, אין כסף. באין כסף, יש פגיעה בתדמית, במותג, בנרטיב, פגיעה בקודש הקודשים – במכביזם.
יכול להיות שהקבוצה המצוינת הזו, שהעפילה ללא ביתיות לרבע הגמר, וגם יכולה להגיע לפיינל פור ולקחת שוב אליפות בישראל, היא משהו שלא ניתן יהיה לשמר (זה כמעט בוודאות) או לשחזר. יכול להיות שהניצחון ביום שלישי באואקה, היה שירת הברבור, לא רק בספורט, אלא בהכל.
