שמות, פרק לח'

בפתח אוהל מועד ניצב כיור. כיור עשוי נחושת עם מראות:

ח)וַיַּעַשֹ אֵת הַכִּיּוֹר נְחשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: 

כשקראתי את זה מיד עלתה בי האסוציאציה לכיור בשירותים או באמבט, שתמיד יש מראה מעליו.

אני קם בבוקר, מצחצח שיניים ולפני מראה.
הולך לישון, מתגלח, ולפני המראה.
מסיים לעשות את צרכי, שוטף ידיים, ולפני המראה.

נזכרתי גם בביטוי – "אני רוצה להסתכל במראה ולהיות שלם עם מה שאני רואה".

כשמסתכלים במראה אפשר לראות פגמים פיסיים, כמו משחת שיניים שנשארה על הלחי או שערה שפספסנו בגילוח או קמט בצווארון החולצה.

אפשר גם להסתכל במראה ולהרגיש שהדמות שנשקפת ממנה מסתכלת אליך בחזרה, חודרת לתוכך דרך העיניים ורואה את האמת הפנימית שבך.

גם הכוהנים העוסקים במלאכת הקודש נדרשים קודם כל לגשת לכיור, לנקות עצמם חיצונית במים ואז, המראות שמסביב, אשר צובאות על הכיור (צובאות מלשון צפופות, שלא ניתן לברוח מהן) מוודאות שגם נפשו של הכוהן נקייה, לפחות בעיני עצמו!!

והינה, בהמשך הפרק, עם סיום עבודת הבניה של אוהל מועד, כליו, המזבח ובגדי הכוהנים, אנחנו מקבלים דו"ח מפורט על ההוצאות שנדרשו לעבודה הקדושה:

כד)כָּל-הַזָּהָב הֶעָשֹוּי לַמְּלָאכָה בְּכֹל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ וַיְהִי זְהַב הַתְּנוּפָה תֵּשַׁע וְעֶשְֹרִים כִּכָּר וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:
כה)וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:
כו)בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְֹרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים:
כז)וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֵת אַדְנֵי הַפָּרֹכֶת מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר כִּכָּר לָאָדֶן:
כח)וְאֶת-הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָֹה וָוִים לָעַמּוּדִים וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם וְחִשַּׁק אֹתָם:
כט)וּנְחשֶׁת הַתְּנוּפָה שִׁבְעִים כִּכָּר וְאַלְפַּיִם וְאַרְבַּע-מֵאוֹת שָׁקֶל:
ל)וַיַּעַשֹ בָּהּ אֶת-אַדְנֵי פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת מִזְבַּח הַנְּחשֶׁת וְאֶת-מִכְבַּר הַנְּחשֶׁת אֲשֶׁר-לוֹ וְאֵת כָּל-כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ:
לא)וְאֶת-אַדְנֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאֶת-אַדְנֵי שַׁעַר הֶחָצֵר וְאֵת כָּל-יִתְדֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת-כָּל-יִתְדֹת הֶחָצֵר סָבִיב:

המנהיג משה מגיש דו"ח מפורט ומדויק של ההוצאות. שקיפות  מלאה.

כמו הכיור והמראות שבתחילת הפרק, שתפקידם להביא את הכוהן לתת דין וחשבון על ניקיונו החיצוני והפנימי בכל פעם שהוא נכנס לקודש, כך משה נותן דוגמא לשקיפות וניקיון כפים של מנהיגים בשעה שהם משתמשים בכספי ציבור.

———-

שמעתי הרבה אנשים האומרים שראש ממשלה זה או אחר אמנם מושחת אבל הוא ראש ממשלה טוב.
הפרק הזה אומר בדיוק הפוך! המנהיג נדרש לתת דין וחשבון ולהיות שקוף, אפילו אם קוראים לו משה רבנו.

———-

בישראל 2017 ראוי שנסתכל היטב במראה ונוודא שראויים אנו (ראויים היא מילה הקרובה לראי – מרתק לא??!) לאלה שנתנו את חייהם למען המדינה.

אלה שנתנו חייהם הם כלי הקודש העשויים זהב ואנחנו צריכים לוודא שמעל הכיור של היומיום נביט בראי ונדע להתבייש ולתקן את עוולות החברה.

(עופר)

(*)

לואי דמביץ ברנדייס (באנגלית: Louis Dembitz Brandeis;‏ 13 בנובמבר 1856 – 3 באוקטובר 1941) היה משפטן יהודי– אמריקני ושופט בית המשפט העליון של ארצות הברית. בנוסף היה ציוני נלהב וממנהיגי התנועה הציונית בארצות הברית.

הציטוט הידוע ביותר שלו:

"אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר" (1914), באומרו כך התווה את עיקרון השקיפות במערכות הציבוריות כתרופה לשחיתות".