מחקר חדש של רשות העתיקות, אוניברסיטת תל אביב ומכון ויצמן למדע, חיבר לראשונה באמצעות שימוש במדעים מדויקים בין אירועים המופיעים בתנ"ך לממצאים ארכיאולוגיים שהתגלו בעיר דוד. המחקר משנה חלק מהתפיסות שהיו מקובלות עד כה לגבי מפעלי הבנייה של ירושלים בימי מלכי יהודה.

כך, בין היתר מצאו החוקרים הוכחות לקיומה של פעילות נרחבת בירושלים בתקופת מלכותם של דוד ושלמה. תגלית זו נוגעת לסוגיה שנמצאת במחלוקת מחקרית כבר שנים, לגבי אופייה והיקפה של העיר ירושלים בפרק זמן זה.

המחקר מלמד על מבני פאר ומגורים שנבנו לראשונה במאה ה-8-9 לפני הספירה, והמשיכו לשמש ברציפות עד שנת 586 לפני הספירה, אז חוותה העיר חורבן אלים וממלכת יהודה נחרבה. עוד עולה מהממצאים שחומת ירושלים המזרחית נבנתה בתקופת עוזיהו מלך יהודה, בניגוד להנחה שהייתה מקובלת במשך עשרות שנים ולפיה החומה נבנתה מאוחר יותר בידי המלך חזקיהו.

במסגרת המחקר תיארכו החוקרים במדויק את המבנים והחומות שנבנו בירושלים בתקופת הבית הראשון וזיהו אזורים בהם התקיימה פעילות נרחבת בימיהם של מלכי יהודה . כך נוצרה הזדמנות לחבר בין התיאור התנ"כי של מפעלי הבנייה המלכותיים בירושלים, לבין מפעלי הבנייה שהתגלו בפועל בחפירות הארכיאולוגיות שמתקיימות בעשרות השנים האחרונות בעיר דוד.

המחקר, שארך קרוב לעשור בחפירות עיר דוד, נערך בהובלת חוקרים מאוניברסיטת תל-אביב, מרשות העתיקות, וממכון ויצמן למדע, וזכה לתמיכה של הקרן הלאומית למדע.  מוצגים בו מעל מאה תאריכי פחמן 14 שנלקחו מארבעה שטחי חפירה שונים ברחבי עיר-דוד, במורדות המזרחיים והמערביים של העיר הקדומה.

התאריכים חושבו באמצעות לקיחת דגימות של ממצאים אורגניים כגון גרעיני ענבים, גלעיני תמרים, ואף שלד של עטלף שהתגלה באחד המבנים. לאחר שעברו תהליך אפיון, ניקוי והפיכה לגרפיט, הם הוכנסו לתוך מאיץ חלקיקים שנע במהירות של 3000 ק"מ לשנייה, והפריד את הפחמן 14 מתוך החומר האורגני. מדידת כמות הפחמן שהיה בחומר האורגני וחישובה יחד עם יתר המשתנים, אפשרו לחוקרים לתארך באופן מדויק את הממצאים.

גולגולת עטלף שסייעה בקביעת תיארוך המבנה (צילום: יניב ברמן, עיר דוד)

החוקרות ממכון וויצמן למדע נעזרו בטבעות עצים קדומים מאירופה כדי לייצר ציר זמן מדויק של תאריכים חד שנתיים, שממנו אפשר ללמוד במדויק על עליות וירידות באחוז הפחמן 14 באטמוספירה. התוספת הזו אפשרה דיוק רב יותר בתיארוך תקופות שלרוב פחמן 14 אינו מספיק מדויק לגביהן, ובאופן הזה סייעה לשחזר לראשונה, באופן מדעי, את תולדותיה של ירושלים משנת 1200 לפני הספירה – טרום ימיהם של דויד ושלמה לפי התיאור המקראי, ועד לחורבן הבבלי, בשנת 586 לפני הספירה.

"עד כה נהגו מרבית החוקרים לקשור את צמיחתה של ירושלים לכיוון מערב, לתקופתו של המלך חזקיהו, רק לפני כ-2700 שנים", אומר פרופ' יובל גדות מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב. "ההנחה המקובלת עד היום הייתה שהעיר התרחבה בעקבות הגעתם של פליטים ממלכת ישראל שבצפון הארץ, לאחר ההגליה האשורית. המחקר החדש מלמד שהתרחבותה של ירושלים היא תוצאה של צמיחה דמוגרפית פנים- יהודאית והתמסדות המערכות הפוליטיות והכלכליות".

הארכיאולוגים פרופ' יובל גדות (מימין) וד"ר גו' עוזיאל, ממנהלי המחקר הרחב בעיר דוד (צילום: יניב ברמן, עיר דוד)

ג'ו עוזיאל מרשות העתיקות מוסיף שייחוס החומה המזרחית מרומז אף במקרא: "ויבן עוזיהו מגדלים בירושלים…. ויחזקם" (דברי הימים ב', כ"ו, ט'). "עד היום, חוקרים רבים הניחו שהחומה נבנתה ע"י המלך חזקיהו בזמן מרידתו נגד סנחריב מלך אשור, בכדי להגן על ירושלים בעת המצור האשורי. כעת מתברר שהחומה בחלקה המזרחי, בשטח עיר דוד, נבנתה כבר קודם לכן, מעט אחרי רעידת האדמה הגדולה של ירושלים, וכחלק מחידוש הבניה במעלה המדרון, בתקופתו של המלך עוזיהו. אחרי בניית החומה ועד לחורבן הבבלי, המשיכה העיר לצמוח ולשגשג".