פורסמה רשימת משיאי המשואות בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה-76. נמנים עליה רבים שלחמו, הצילו, וטיפלו בפצועים באירועי 7 באוקטובר.
מוקדם יותר היום פורסם כי המשואות יודלקו בקבוצות. לדברי השרה מירי רגב, שאחראית על מערך הטקסים הממלכתיים, "המשימה לבחור משיאים מתוך אלפי המלצות הייתה בלתי אפשרית". עוד נמסר, כי הוגשו למעלה מ-6,100 הצעות למדליקי משואות.
משואת כוחות הביטחון: צה"ל, שב"כ, המוסד ומשטרת ישראל
השנה, בצל הטבח ב-7 באוקטובר והמלחמה המתמשכת בעזה, קיבלה הממשלה את המלצת השרה הממונה על טקס המשואות, שרת התחבורה מירי רגב, לשנות את התקנות לבחירת משיאי המשואות ולאפשר למספר נבחרים ונבחרות להשיא משואה יחד, כמייצגים-שותפים של אחת מפניה הרבות והשונות של הגבורה הישראלית.
תחת אש התופת ב-7 באוקטובר התגלתה גבורתם ותושייתם של נשות ואנשי ארגוני הביטחון, שעל אף ההפתעה וערפל הקרב התעשתו ופעלו בחירוף נפש לבלימת הפלישה ולהצלת חיים, ומתמידים בעשייתם זו עד היום, ביום ובלילה, בגבולות ישראל ומחוצה להם, בים, באוויר וביבשה.
השרה רגב קיבלה את המלצת הרמטכ"ל על סרן שביט בן משה, המלצת מפכ"ל המשטרה על ממ"ז דרום, ניצב אמיר כהן, המלצת ראש השב"כ על לוחם השב"כ ע' והמלצת ראש המוסד על קצינת האיסוף מ'. ארבעתם ישיאו יחד, כנציגי כוחות הבטחון, את אחת מ-12 משואות הגבורה בהר הרצל, ביום העצמאות תשפ"ד.
נציג צה"ל סרן שביט בן משה, מפקד לוחם ביחידת הצנחנים, מיהר ב-7 באוקטובר לצאת מביתו שבמעלות-תרשיחא ולחבור לכוח של חטיבה 35 אליה הוא שייך. לאורך כל אותו היום הוא נלחם בקיבוץ רעים ובהמשך ביישוב חולית. שם, בשדה הקרב, קיבל את הבשורה המרה שאחיו, רס"ן אריאל בן משה ז"ל, מפקד פלגה בסיירת מטכ"ל, נהרג בהיתקלות עם מחבל בעת שנלחם כדי לטהר בתים.
לאחר שיחה עם אמו, החליט שביט, בהמלצתה ובתמיכתה, להמשיך ולהילחם עד שייקרא לצאת ללוויה של אחיו משה. שביט חזר להילחם בחולית, נפצע בקרב ופונה לטיפול רפואי. לאחר ניתוח ושיקום קצר חזר ללחימה ופיקד על מכלול גדוד 890 לפני ובמהלך התמרון הקרקעי ברצועת עזה.
נציג משטרת ישראל ניצב אמיר כהן, מפקד מחוז דרום של משטרת ישראל, היה מהראשונים שהבינו את היקף ועומק ההתקפה על גבול ישראל והיה המפקד שהכריז על "פרש פלשת" – קוד להקפצת כוחות המשטרה והצבא במקרה של חדירת מחבלים ואירוע רב-זירתי.
הודות לפקודה המהירה יצרו כוחות משטרה ומג"ב קו בלימה, באמצעות חסימות צירים ראשיים, ועצרו חוליות מחבלים שהיו כבר בדרכן לערים נוספות בעומק שטח ישראל. בכך מנע כהן אסון גדול עוד יותר.
בשדרות, עיר מגוריו, הוביל כהן את הקרב על תחנת המשטרה המותקפת כשהוא חמוש באקדחו האישי בלבד. במשך שעה וחצי של קרב הוא נפצע בגבו ובעינו, אך סירב להתפנות והמשיך בלחימה עד שהחליט להפיל את קירות התחנה על המחבלים וסיים את הקרב.
נציג שירות הביטחון הכללי ע', כיהן כראש אגף המבצעים בשב"כ, טיפח דורות של לוחמים והמציא שיטות לחימה מבצעיות חדשניות. גם אחרי שפרש לגמלאות המשיך לצאת לפעולות מבצעיות בשטח האויב.
ב-7 באוקטובר ע' יצא אל אזורי הלחימה כמפקד חוליית לוחמים בצוות 'טקילה'. הוא חתר למגע, חיסל עשרות מחבלים וחילץ עשרות משפחות מקיבוץ כפר עזה תחת אש. החולייה איבדה את אחד מלוחמיה ולוחם אחר נפצע אנושות, אך ע' ואנשיו המשיכו להילחם עד לטיהור העוטף.
אשת המוסד ג' עלתה לארץ באופן לא חוקי בצעירותה מאיראן. היא החלה את דרכה במוסד כמומחית לגיוס יעדים במדינות היעד, ובייחוד באיראן. מזה מספר שנים היא משרתת כקצינת איסוף מצטיינת במסלול החוד המבצעי.
במהלך שנות פעילותה המבצעית ג' יזמה והובילה מבצעי גיוס רבים ומגוונים בליבת הנושא האיראני בתחכום, חתירה למגע, ובאומץ אישי ומבצעי, תוך הקרבה אישית. היא עומדת גם מאחורי פיתוח יכולות מיוחדות, תוך שהיא נעזרת בכישרונה הייחודי והבנתה המעמיקה בנפש האדם.
חלק מהסוכנים אותם גייסה ג' השתתפו במבצעים אסטרטגיים של המוסד, בהם מבצעים שהיו קשורים בפעילויות מול איראן לאחר מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר.
משואת כוחות ההצלה: מד"א, איחוד הצלה, כיבוי אש וזק"א
מתנדבי כוחות ההצלה הממלכתיים והאזרחיים חילצו וטיפלו באלפי פצועים תחת אש, ונתנו חוסן לרבבות. אל הוועדה הציבורית לבחירת משיאי המשואות הגיעו עשרות המלצות על אנשי ונשות כוחות ההצלה שפעלו באופן יוצא דופן ב-7 באוקטובר.
נבחרו להשיא יחד משואה כנציגי כוחות ההצלה פראמדיקית מד"א אושרית חדד, מתנדבת איחוד הצלה ד"ר תמר שלזינגר, מתנדבת זק"א נורית אירן כהן, ומפקד צוות תחנת כיבוי האש יואל דמרי.
אושרית חדד היא פראמדיקית בתחנת מד"א אשדוד. כשפרצה המתקפה על יישובי העוטף היא יצאה במהירות מביתה לתחנה ולקחה את הפיקוד על ניידת טיפול נמרץ. יחד עם חובשים נוספים היא יצאה אל אזור הלחימה ושם הקימה בית חולים שדה לצד הדרך – לא רחוק ממקום הטבח, בשעה שעוד התחוללו באזור קרבות עם מחבלים. חדד וחבריה הצילו כך, תחת אש, את חייהם של עשרות פצועים.
ד"ר תמר שלזינגר, תושבת ראש פינה, מייצגת בטקס הן את אנשי ונשות איחוד הצלה והן את אלפי העובדים והעובדות הסוציאליות. כמתנדבת במוקד "חוסן" של איחוד הצלה קיבלה ד"ר שלזינגר את שיחתם מקפיאת-הלב של הילדים מיכאל ועמליה אבידן, שהוריהם נרצחו ואחותם הקטנה נחטפה. במשך 12 שעות ארוכות שמרה ד"ר שלזינגר על קור רוח, הרגיעה ועודדה את הילדים המסתתרים, ונשארה איתם עד להגעת החילוץ.
נורית אירן כהן ממודיעין מתנדבת ביחידת הצוללנים של ארגון זק"א. מיד עם תום הקרבות ביישובי הנגב המערבי יצאה אירן כהן, יחד עם חבריה המתנדבים מכלל ארגוני זק"א (ירושלים, תל אביב ו-360), למשימה של איתור וזיהוי גופות הקורבנות ביישובים, בכבישים ובשטחים הפתוחים. במשך ימים ארוכים הם עברו בין מאות הבתים המפויחים ואלפי המכוניות השרופות, מחפשים כל שריד לחללי הטבח וחולקים להם כבוד אחרון בהבאתם לקבר ישראל.
לוחם האש יואל דמרי הוא מפקד צוות תחנת כיבוי האש בנתיבות. ב-32 שנותיו במערך הכבאות פעל במאות אירועי כבאות והצלה והציל חיים רבים. בבוקר 7 באוקטובר היה דמרי בחופשה. כשהבין את חומרת המצב מיהר להתייצב עם ציודו המבצעי בתחנת נתיבות.
משם נשלח עם רכב מבצעי של מערך כיבוי האש לסייע לכוחות הימ"מ שניסו להשתלט מחדש על תחנת המשטרה בשדרות. תחת אש כבדה קירב דמרי את המנוף אל גג התחנה, כשהוא מאפשר בכך את העלאתם הבטוחה של לוחמי הימ"מ לגג התחנה, חילוץ פצועים דרך הגג והעלאת תחמושת ומים ללוחמים ולפצועים. לוחמי הימ"מ מספרים כי דמרי פעל באומץ רב, העלה והוריד אותם במשך שעות, תוך שבאזור מתנהל קרב יריות והוא עצמו פועל תחת אש.
משואת המחלצים
ביממות הקשות של הלחימה, בתוך הבלבול, הפחד וחוסר האונים, התגלו אינספור סיפורי גבורה של אזרחים ואזרחיות, מיישובי הנגב המערבי ומכל רחבי הארץ, שנחלצו להציל אחרים תוך סיכון אישי גדול. מאות סיפורי חילוץ הגיעו אל הוועדה המייעצת, ומתוכם נבחרו מעטים המייצגים את הרבים.
נבחרו להשיא משואה כמייצגים של גבורת המחלצים הרב שחר בוצחק מאופקים, יוסף אלזיאדנה מרהט ורמי דוידיאן ממושב פטיש. גם נסרין יוסף מהיישוב יתד נבחרה להשיא את המשואה, אך ויתרה על הכבוד.
יוסף אלזיאדנה, תושב רהט, הוא נהג מיניבוס. בבוקר 7 באוקטובר הוא הוזמן לאיסוף שישה צעירים ממסיבת הנובה בקיבוץ רעים. במהלך הנסיעה הבין שהאזור נמצא תחת מתקפה אך המשיך לנסוע היישר אל תוך שדה הקרב מתוך תחושת מחויבות עמוקה לצעירים אותם לא הכיר.
בגבורה יוצאת דופן, חרף ירי שנורה לעברו ללא הפסקה, הוא החליט להציל בנסיעה כמה שיותר אנשים. אלזיאדנה הצליח להעלות לרכבו 30 ניצולים מהטבח ולהציל את חייהם. במאורעות איבד אלזיאדנה קרוב משפחה שנרצח. ארבעה מבני משפחתו נחטפו לעזה.
הרב שחר בוצחק הוא רב קהילה באופקים. בבוקר שמחת תורה התעורר הרב בוצחק יחד עם שאר תושבי הדרום לקולות של אזעקות ולמטחים בלתי פוסקים. מתוך הבנה שמדובר באירוע יוצא דופן פתח הרב את הטלפון, שהיה סגור במהלך החג והשבת, ודרך קבוצת כיתת הכוננות של מושב מבטחים, בה היה חבר, הבין את ממדי הפלישה ואת גודל הסכנה.
בלי להסס לקח הרב בוצחק את נשקו האישי ויצא במהירות כדי לסייע לחבריו. בדרך חבר לחייל בחופשה, נהוראי סעיד ז"ל, ולמאבטח שב"כ. באותה השעה כבר פלשו חוליות מחבלים לאופקים והשלושה נתקלו באחת מהן.
בקרב היריות שהתפתח נהרג סעיד, והרב בוצחק נפצע ברגלו. על אף פציעתו, ותוך שהוא ממשיך להילחם, הרב שמר על קור רוחו, עדכן בטלפון את חברי קהילתו באופקים, את רבש"ץ מבטחים ואת בני משפחתו, ואף ארגן בעצמו את פינויו לבית החולים.
רמי דוידיאן ממושב פטיש קיבל בבוקר אותה שבת שיחת טלפון מחבר שביקש ממנו לסייע בחילוץ של נער ממסיבת הנובה. דוידיאן לא חשב פעמיים ונכנס לרכב. במהלך הנסיעה נחשף לממדיה של המתקפה האכזרית וקיבל החלטה הרת גורל – לחלץ כמה שיותר מניצולי המסיבה.
במשך יום שלם חילץ דוידיאן ניצולים מכל מקום אפשרי – מהוואדיות, מהפרדסים וממתחם המסיבה, תוך שהוא רותם למשימת ההצלה עוד בני משפחה וחברים. היכרותו המעולה עם הדרכים החקלאיות סייעה לו להגיע למוקדי הטבח בדרכים עקיפות מבלי להיפגע.
במהלך אחד החילוצים הצליח דוידיאן באומץ רב ובתושייה יוצאת דופן להציל נערה מידיהם של שישה מחבלים תוך שהוא מתחזה לערבי. במבצעי החילוץ שהוביל, הציל את חייהם של למעלה מ-700 איש שחבים לו את חייהם.
משואת כיתות הכוננות
בבוקר 7 באוקטובר ניצבו חברי כיתות הכוננות ביישובי הנגב המערבי במשך שעות ארוכות מול אלפי מחבלים חמושים. רבים מחברי כיתות הכוננות נפלו ונפצעו בקרבות הקשים, בהם לחמו באומץ לב ובאחווה.
המלצות רבות מספור הגיעו לוועדה הציבורית בבקשה להעלות על נס את פועלן של כיתות הכוננות. נבחרו להשיא יחד משואה ענבל ליברמן מקיבוץ ניר-עם, ברק שלום מקיבוץ עלומים, אביחי אליה מהיישוב חוות יאיר וטל לויט ממטולה, כנציגי כיתות הכוננות בכל הארץ.
ענבל ליברמן, רק בת 26, היא רכזת הביטחון של קיבוץ ניר עם. בבוקר 7 באוקטובר, תחת מתקפת הרקטות על יישובי הנגב המערבי, זיהתה ליברמן רעשים חריגים ליד הקיבוץ והחליטה לפעול במהירות. היא הותירה את שער הברזל של הקיבוץ סגור, העמידה חברים חמושים על גדר הקיבוץ ופרסה את חברי כיתת הכוננות במארבים לקראת פלישה אפשרית. במעשיה, הצילה ליברמן את חייהם של חברי הקיבוץ.
ברק שלום, מפקד כיתת הכוננות של קיבוץ עלומים, עמד בבוקר 7 אוקטובר בראש כיתת כוננות מצומצמת של 12 מתנדבים. על אף הנחיתות המספרית והמחסור בתחמושת, הצליחו שלום וחבריו, יחד עם עוד שלושה חיילים שהצטרפו ללחימה, להתארגן ולהתייצב כחיץ בין מרצחי החמאס לבין הבתים הראשונים בעלומים. בלחימתם מנעו מהמחבלים להגיע לבתי הקיבוץ והצילו את חבריו.
אביחי אליה הוא חבר כיתת הכוננות ביישוב חוות יאיר שבשומרון. ב-7 באוקטובר, עם קבלת הידיעות הראשונות על הפלישה ליישובי העוטף, הוא מיהר יחד עם עוד תשעה מחבריו ליישוב כדי לצאת ולהצטרף ללחימה ולהגנה על יישובי הנגב המערבי – כשהם חמושים באקדחיהם בלבד. אליה נלחם בצומת מעון וברעים, נפצע פצעים קשים וניצל בנס. בימים אלה הוא עובר עדיין ניתוחים ושיקום.
טל לויט הוא חקלאי, חבר כיתת הכוננות ודור שישי במושבה מטולה. ביתו נפגע מפגיעה ישירה של טיל לבנוני. יחד עם חבריו מכיתת הכוננות של המושבה, לויט ממשיך להילחם על הגנת המושבה. הוא עושה זאת מתוך חמ"ל תת-קרקעי, שממנו הוא וחבריו מנהלים את הקו הראשון של הלחימה על הבית.
אחרי הטבח בנגב המערבי, פרסו חברי כיתת הכוננות של מטולה רשת מצלמות ברחבי העיר. הם מבצעים גם תצפיות אל מעבר לגבול ואל מקורות הירי של האויב ומסייעים לצה"ל לאתר יעדים לתקיפה. לויט חי בחמ"ל כבר למעלה מחצי שנה, והוא מתכוון להמשיך ולהגן על המושבה ככל שיידרש ממנו.
משואת חזית ההסברה
במקביל למתקפת הטרור האכזרית על יישובי הנגב המערבי, הותקפה ישראל במאמץ מתואם ואדיר ממדים בתקשורת וברשתות החברתיות – הפצת מידע שקרי ומניפולטיבי, שימוש בעשרות אלפי זהויות בדויות וקמפיינים שטופי שנאה במימון של מאות מיליונים.
מול כל אלה מצאה ישראל את עצמה בודדה במערכה, מול גורמים רבי עוצמה ששמו להם למטרה לפגוע בעצם זכותה של מדינת ישראל להתקיים ולהגן על אזרחיה.
כנגד כל אלה התייצבו אזרחים ואזרחיות שבחרו לא לעמוד מנגד ובחוסר אונים. גיבורים וגיבורות אלה פועלים ללא לאות, תוך שהם נחשפים להטרדות ואיומים רבים מספור, על מנת לספר את סיפורה של מדינת ישראל ולחזק את מעמדה בעולם.
להשיא משואה נבחרו יוסף חדאד ואלה קינן כנציגי חזית ההסברה הישראלית.
יוסף חדאד, בן למשפחה ערבית נוצרית מחיפה, התנדב לשירות קרבי בצה"ל, שירת כמפקד ונפצע קשה במהלך מלחמת לבנון השנייה. לאחר שהשתקם החליט להקדיש את חייו למען ההסברה הישראלית בעולם, תוך הדגשת השותפות בין יהודים לערבים.
בשנת 2018 הקים את עמותת "ביחד- ערבים זה לזה", המקדמת את שילוב הערבים בישראל תוך קידום וצמצום הפערים ועידוד גיוס לצבא ולשירות הלאומי.
החל מ-7 באוקטובר 2023, עם תחילת מלחמת חרבות ברזל, החל חדאד במסע הסברה נרחב ברשתות החברתיות בעד ישראל, כשהוא חושף את פשעי חמאס והג'יהאד האסלאמי. חדאד משמיע את קולם של רבים מערביי מדינת ישראל, הגאים באזרחותם הישראלית וחפצים בחיים של שותפות ושלום. תכניו איפשרו למיליונים רבים להיחשף לפניה האמיתיות של החברה הישראלית – חברה המקריבה את עצמה לטובת ערכים של שלום, מוסריות ואהבת האדם. חרף איומים רבים על חייו, ממשיך חדאד באומץ במאבקו להשמעת קולה של ישראל.
אלה קינן היא בלוגרית טיולים ומשפיענית רשת ישראלית. כנכדה למקימי קיבוץ כפר עזה וכקצינה במילואים, לא יכלה לעמוד מנגד בעת שהחלו מתקפות על מדינת ישראל ברשתות החברתיות עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל. קינן הסבה את כל פעילותה ברשתות החברתיות לטובת המאבק ההסברתי למען מדינת ישראל.
קינן יצרה וקידמה את ההאשטג hamasisisis# שהידהד בכל העולם. בפעילותה ברשת החברתית X (לשעבר טוויטר), נאבקה בתכנים מעודדי הסתה של משפיעני רשת וסייעה בהסרת ערוצים תומכי טרור.
אך גולת הכותרת של פעילותה היא ניהולה של רשת עולמית בת עשרות אלפי מתנדבים, שתפקידם להגיב באופן מיידי לאירועים ולחולל באמצעותם תהודה למסרים ולתכנים שמייצגים את הסיפור הישראלי.
משואת המגן
בליל ה-14 באפריל מימשה איראן את איומיה נגד מדינת ישראל וירתה למעלה מ 350 טילים בליסטיים, כטב"מים וטילי שיוט על מדינת ישראל. המתקפה הגדולה ביותר מסוגה בהיסטוריה של המלחמות. גם אם רק חלק קטן מעוצמת האש הזו היה פוגע במטרותיו, הפגיעות בנפש וההרס היו בסדרי גודל בלתי נתפסים. אך לתדהמת העולם כולו, מדינת ישראל הצליחה, יחד עם שותפותיה במזרח התיכון ובעולם, ליירט 99% מכוח האש שהופנה אליה. ההצלחה ההיסטורית הזאת הושגה בזכות שותפים רבים אך בראש ובראשונה בזכות אנשי ונשות הטכנולוגיה הישראלית שמקדישים את חייהם להגנת ישראל מפני אויביה.
מתוך הערכה והוקרה לפועלם הסמוי מן העין, בחרה השרה רגב במהנדס בועז לוי, בתא"ל במיל' פיני יונגמן, ובאל״מ במיל' שאול לוי להשיא את אחת משתיים עשרה משואות הגבורה בהר הרצל, ביום העצמאות תשפ"ד.
בועז לוי, ממובילי פרויקט ה'חץ' ותפיסת ההגנה השכבתית, כיהן כמהנדס הראשי וראש תכנית 'חץ' במל"מ והוביל למבצעיות 'חץ 2' והמצאת 'חץ 3'. הוא כיהן כמנהל מפעל ההגנה האווירית וכראש חטיבת הטילים והחלל וכיום הוא מנכ"ל התעשייה האווירית לישראל.
תא״ל במיל' פיני יונגמן שירת במערך ההגנה האווירית. הוא ממייסדי מערכות 'כיפת ברזל' ו'קלע דוד' וממובילי התוכנית. כיום הוא ראש חטיבה במערכות ההגנה האווירית ברפאל.
אל"מ במיל' שאול לוי הוא ממייסדי מערך השליטה והבקרה של מערך ה'חץ' בחברת אלביט, הוא הקדיש את חייו המקצועיים לפיתוח מערכת ההגנה ומהווה אורים ותומים בתחום ההגנה האווירית.
משואת התקווה
256 גברים ונשים, זקנים וילדים, נחטפו לעזה באכזריות. 132 מהם עדיין מוחזקים שם – מתמודדים בגבורה עם גיהנום עלי אדמות. מי ששוחררו מתארים מאבק יום-יומי להישרדות, ומולו – אחווה אנושית ומאבק לשמור על התקווה בתהומות האפלים ביותר. בכל הזמן הזה, כאן בארץ, המשפחות מתמודדות עם פחד ודאגה שאין לתארם. בשעות הקשות האלה מלווים את בני המשפחה אנשי מערך השבויים והנעדרים של ממשלת ישראל, מערך הנפגעים של צה"ל, חברים, בני קהילה ואינספור ישראלים שבאים לתמוך, לסייע ולחבק.
פדוית השבי אורי מגידיש התבקשה ע"י השרה רגב להשיא את אחת משתיים עשרה משואות הגבורה בהר הרצל, ביום העצמאות תשפ"ד. יחד איתה תשיא את המשואה קצינת הנפגעים סגן אלוף ליאת נפש – כנציגת המערך הממשלתי והצבאי המלווה את משפחות השבויים והנעדרים.
התצפיתנית רב"ט אורי מגידיש נחטפה ממוצב נחל עוז. היא שרדה 23 ימים בשבי בעזה, עד שחולצה במבצע נועז של צה"ל ושב"כ. אחרי תקופת התאוששות קצרה, אורי בחרה לשוב ולהמשיך את שירותה הצבאי. היא ממשיכה להילחם למען אחיותיה ואחיה שבשבי, ומספרת את סיפורה ואת סיפורם לעולם כולו.
סא"ל ליאת נפש, היא ראש ענף נפגעים במילואים של חיל הגנת הגבולות, ומלווה את אורי ומשפחתה. מערך הנפגעים של צה"ל מלווה את משפחות החטופים, החללים והפצועים בגוף ובנפש בכל היבט, והוא חלק מהמאמץ הלאומי שמובילה ממשלת ישראל, המחויבת להשבת החטופים, לליווי הפצועים, לכבוד החללים ולדאגה לבני המשפחות. ליאת עצמה היא יתומת צה"ל, בתו של רב סמל ראשון ראובן נפש, שנפל בעת מילוי תפקידו כקצין נפגעים.
