הלווייתה של אסתר פייג גרייצר ז"ל, שורדת השואה ועינויי מנגלה, נערכת בשעה זו בבית העלמין בחיפה בנוכחות המונים. גרייצר, שנולדה ברומניה ב-9 באפריל 1929, הלכה לעולמה ערירית, ללא ילדים וקרובים, ולאחר קריאה ברשתות החברתיות, המוני ישראל הגיעו לחלוק לה כבוד אחרון.

בעדותה ב'יד ושם', סיפרה גרייצר על משפחתה הגדולה, הוריה וששת אחיה, על ילדותה ועל הדרך שעשתה מהגטו בו שהתה המשפחה לאושוויץ: "הגענו בלילה והייתי מאושרת שהוריי נשרפו בלילה הראשון, כי הם עוד לא ידעו מה מתחולל שם".

אסתר פייג גרייצר ז"ל. "זכות גדולה ללוות את האישה היקרה הזו" (צילום מתוך סרט העדות שמסרה ל'יד ושם')

שרה מחיפה מספרת ש"אימצה" את גרייצר לאם כשהיתה בת 5: "האימהות שלנו היו חברות, ואחרי שאמי נפטרה אימצתי אותה לאמא. היינו בקשר כל השנים. אישה מיוחדת ואמיצה".

בת אחיה של גרייצר סיפרה: "דודה אסתי היקרה, מאז שאני ילדה יש לי כל כך הרבה זכרונות איתך. היית כמו אמא נוספת לאמא שלי. תמיד השתדלת להגיד לאנשים דברים טובים על עצמם. אישה כל כך טובה לדוד גרשון. עודדת אותנו, תמכת בנו והאמנת בנו. תמיד אמרת: כל עוד שהרגליים הולכות לטייל וליהנות מהחיים, ואת זה לקחתי לליבי. אסתי, החיים שלך לא היו פשוטים, היית יתומה בגיל 14, הגעת לאושוויץ. למרות הכל שמחת לעלות לארץ ישראל אחרי המלחמה. זה היה חשוב לך שיהודים יהיו בישראל. אהבת את המשפחה שלי, ג’ייסון והילדים, והם אהבו אותך.

"אני רוצה לסיים בזה שכל אחד שהכיר אותך אהב אותך. היית אופטימית, עדינה ואוהבת. אהבת את הארץ ואת העם היהודי, עם ישראל, מעל לכל. מקווה שתוכלי לעזור לנו מלמעלה, לעם ישראל. אנחנו זקוקים לשלום ואהבה אחד לשני ורואים עכשיו בהלוויה שעם ישראל יודע לעשות את זה".

יעל, אחייניתה, ספדה לה גם היא: "נמנעת מלספר לנו על הנורא מכל. היית כמו קפיץ, תמיד חזרת לדברים הטובים. דוד גרשון שידע שלא יהיו לכם ילדים, בחר ללכת איתך ולחיות כמו זוג יונים".

"שכנעת אותי שבסוף הטוב מנצח", ספדה לגרייצר אחיינית נוספת, "שהכוח של השמחה והחיות ירפא. כשהבנתי שלא יהיה מי שיישב עלייך שבעה לבי נחמץ. והתאריך המיוחד הזה שבו הלכת. תראי כמה הגיעו. זה מגיע לך, הקרבת הרבה".

איריס, מהקריות, הגיעה ללוויה של גרייצר: "חשבתי בדרך למה אני עושה את הדבר הזה. ברגע שראיתי את ההודעה בקבוצות ווטסאפ, היה ברור לי שאני מגיעה. יצאתי מהעבודה והפצתי הלאה. אמרתי מי שמצליח, איזו זכות גדולה ללוות את האישה היקרה הזו.
אני לא יודעת עליה כלום. הלוואי ועם ישראל יגיע. זו זכות, זה קשור לעולם הרוחני, וזה מה שעם ישראל צריך לעשות. זה קשור ליום השואה ולמצב שאנחנו נמצאים בו, וזה שהיא לבד, כולם דואגים שלא יהיה מי שילווה אותה.

רוי מנתניה הגיע גם הוא ללוויה: "שנה קשה עם הרבה ערך. רואים התגייסות בכל מקום, התרוממות רוח. זכות הקיום שלנו מבוססת על אנשים כמו אסתר, וזה מה שנותן לנו את הזכות לחיות פה, ואם אלה לא יהיו יהודים שתומכים אחד בשני, אין מה שיחזיק את המדינה. זה הדבר הכי טבעי שיש, כמו ארוחת שישי".