אוגנדה חיכתה 39 שנים שנבחרתם האהובה בכדורגל סוף סוף תעפיל שוב לאליפות אפריקה. 39 שנה במדבר, עם תשוקה עזה לשוב ולהופיע שוב בטורניר גדול. אך לאכזבתם הרבה של אוהדי המסורים של הנבחרת, גם אחרי שנבחרתם הצליחה בקושי להעפיל לטורניר, ענייני פוליטיקה וכסף מנעו מ-37 מיליון תושבי המדינה מהתענוג האלמנטרי של צפייה במשחקיה בטורניר. הטלוויזיה המקומית לא משדרת את המשחקים, ותושבי אוגנדה נאלצים להיצמד למקלטי הרדיו כדי לעקוב אחרי הנבחרת.

איך זה קרה?

אליפות אפריקה, שהחלה כטורניר שולי מבחינת תשומת הלב העולמית, החל לצבור מוניטין (מוצדק) של אירוע מהנה ומעניין לצפייה עבור אוהבי אוהבי הכדורגל. עם העלייה בעניין העולמי, ובאיכות הטורניר, יותר ויותר מדינות החלו לרכוש את זכויות השידור לאליפות.

המכרז למכירת הזכויות, אותו מנהלות התאחדות הכדורגל האפריקנית (CAF) והתאחדות הכדורגל העולמית (פיפ"א), מתנהל מול כל מדינה המעוניינת בשידור בנפרד וחוקיו פשוטים למדי: מי שמציע יותר כסף, מקבל את זכויות השידור למדינה בה הוא פועל.

שידורי ספורט (צילום אילוסטרציה: דבר ראשון).

בעיה כלל עולמית– שידורי ספורט (צילום אילוסטרציה: אידאה).

 

נשמע הגיוני ופשוט, אז מה השתבש במקרה של אוגנדה? אם זכויות השידור לאוגנדה נקנו, איך יכול להיות שהמשחקים לא משודרים?

זכויות השידור של משחקי הכדורגל האפריקאים משנת 2017 עד 2028, כולל האליפות הנוכחית,  במדינות שמדרום לסהרה נמכרו לחברה צרפתית בשם לה לאגרדאר ספורטס – חברה בינלאומית שמפיקה שידורי טלוויזיה של אירועי ספורט כבר 50 שנה.

מכיוון שהחברה לא מפעילה תחנות טלוויזיה בעצמה, האסטרטגיה שלה הייתה, אף היא, פשוטה למדי: רכישת זכויות השידור במחיר גבוה יותר מזה שהציעו גופי התקשורת המקומיים, ומכירתן לאותם גופי תקשורת במחיר מופרז. בנובמבר האחרון פנתה לה לאגרדאר ספורטס ל-22 המדינות שזכויות השידור שלהן בידיה והציגה בפניהן מחירון: 1.1 מיליון אירו למדינה שנבחרתה משתתפת בטורניר, ו-400 אלף אירו למדינה שנבחרתה לא העפילה אליו.

התוצאה הלא מפתיעה – 12 מתוך 22 מדינות (7 מהן מיוצגות בטורניר), לא רכשו את זכויות השידור- הביאה את החברה הצרפתית לבחון מחדש את אופן הפעולה שלה. ב-7 בינואר,שבוע לפני תחילת המשחקים, הוזלו מחירי הזכויות עבור מדינות שמשתתפות באליפות ל-550 אלף אירו. עבור רשת UBC האוגנדית, מדובר היה בדרישה לתשלום של 2.1 ביליון שילינג אוגנדי, וכל זאת תוך שבוע.

בסופו של דבר, הצליחה החברה הצרפתית למכור את זכויות השידור שהיו בידיה ל-18 מדינות, אך UBC לא יכולה הייתה לעמוד בעלות ונאלצה לוותר.

הרשת היא פרסמה מכתב לכל צופיה, שפירט את השתלשלות העניינים והביע צער עך כך שפיפ"א ו-CAF נקטו בגישה שהעדיפה את הרווח הכלכלי והשאירה 37 מיליון אזרחים באוגנדה ללא שידור טלוויזיוני של משחקי הנבחרת באליפות.

מלבד אוגנדה, המשחקים לא ישודרו באנגולה, קניה וניגריה, שלא יכלו לעמוד בתשלום של 400 אלף אירו עבור זכויות השידור.