"לכאורה יש פה 'אנטי כותרת'", אומר עמית בן צור, שעומד בראש מכון 'יסודות' למדיניות ציבורית ולציונות מעשית, על מחקר שערכו בנושא הטרנד החקלאי של העשור האחרון – חקלאות עירונית. "יצאנו לבדוק אם החקלאות העירונית היא אפיק חלופי רלוונטי לביטחון המזון של ישראל, וגילינו שלא משם תבוא הישועה".

"חקלאות עירונית תצליח לספק לנו 5% מהצריכה הכללית של ירקות ופירות, לכל היותר", אומר בן צור. "המסקנה היא שהפתרון האמיתי כבר אצלנו ביד. זאת בעצם כותרת בפני עצמה, כי המשמעות היא שצריך להשקיע ולפתח את מה שקיים ועובד".  

בשנים האחרונות מתקיים שיח נרחב בנושא חקלאות עירונית, שנתפסת לא פעם כ"תרופת כול" למגוון רחב של סוגיות חברתיות, בריאותיות וסביבתיות, ובכללן סוגיית ביטחון מזון. מיוחסים לה יתרונות רבים בכל הנוגע לשיפור הרווחה הכללית של הציבור: מפיתוח מערכות מזון מקומיות שמנגישות מזון בריא, מקומי וטרי לתושבים, דרך חיזוק הקשר בין החקלאים לצרכן, פיתוח כלכלי והגברת התעסוקה, ועד פיתוח הסביבה העירונית וחיזוק הלכידות הקהילתית.

לצד היתרונות האמורים, שאלת ביטחון המזון נותרה עומדת בעינה: האם מדינת ישראל יכולה להסתמך על חקלאות עירונית כדי להפיק תוצרת טרייה בהיקפים גדולים, שיספקו את צורכיהם של תושבי הערים? 

יתרונות, חסרונות, גבולות גזרה ויכולת ייצור

הייצור החקלאי בישראל בשנת 2020 נאמד בכ-30 מיליארד שקלים לכ-8 מיליון נפש. בשנת 2030 האוכלוסייה בישראל צפויה לעמוד על כ-11 מיליון נפש. בשנת 2050 המספר צפוי להגיע ל-15 מיליון נפש. במשרד החקלאות מסמנים בשנה האחרונה את ביטחון המזון כמטרה ראשונה במעלה ומגבשים תוכנית אסטרטגית שמושתתת על הגדלת הייצור המקומי של תוצרת טרייה.  

"בעידן שבו ההתחממות הגלובלית ושינויי האקלים מאיימים על הצלחת של כולנו, אנחנו חייבים להשקיע הרבה מחשבה ותכנון, ולדייק את האסטרטגיה שלנו לביטחון מזון", מסביר בן צור, "זה אומר שצריך לברר מהם הפתרונות המתאימים לגידול מזון, שיהיו ברי קיימא אך גם ישימים בקנה מידה מספק". 

הדעות חלוקות בנושא התוחלת של חקלאות עירונית ככלי להבטחת ביטחון המזון. הקושי להגדיר באופן מדויק את 'גבולות הגזרה' של החקלאות העירונית ולהעריך את הפוטנציאל שגלום בה כמענה למגוון סוגיות, גורמים לה להיתפס לא פעם בציבור ובקרב קובעי מדיניות כתרופת פלא. בפועל, למרות שהיא אפקטיבית כפתרון לסוגיות חברתיות, קהילתיות וסביבתיות, האפקטיביות שלה בהיבט של ביטחון המזון אינה ברורה.  

מנכ"ל פורום ארלוזורוב עמית בן צור. "הצורך בחיזוק ההכשרה המקצועית משותף למעסיקים ולעובדים כאחד" (צילום: יח"צ)

בן צור טוען שחוסר הבהירות מקשה על קבלת החלטות, הצבת מטרות ויעדים מדידים, ויישום מדיניות קוהרנטית בהתאם. "הבנו שצריך לבחון את האפקטיביות של החקלאות העירונית  ולשרטט את היתרונות והחסרונות היחסיים שלה". 

המחקר של מכון יסודות, בהובלת החוקר אבינועם אדרי ובהנחייתה של שלומית ארבל, מנהלת המחקרים של מכון יסודות, מתמקד בשתי מטרות עיקריות: הנחת בסיס מושגי ברור לדיון בנושא חקלאות עירונית, ובחינת הפוטנציאל שלה להיות פתרון רחב היקף לאתגר ביטחון המזון של ישראל.  

אדרי, מתכנן ערים שמתמחה בקשרים שבין תכנון עירוני, עירוניות ומדיניות מזון, בוחן אם ישראל צריכה לפעול להגדלת היקף הייצור החקלאי באמצעות חקלאות עירונית, ככלי להגברת זמינות המזון לאוכלוסייה העירונית בישראל, וכיצד עליה לעשות כן.  

הממצאים אינם מעודדים. המחקר, שכולל סקירה בינלאומית לצד ניתוח פוטנציאל הייצור של חקלאות עירונית בישראל, הוביל לתמונה ברורה וחד משמעית: בהתאם לידע ולטכנולוגיה הקיימים, חקלאות עירונית תצליח לספק לכל היותר 5% מהצריכה הכללית של ירקות ופירות בישראל.  

"בתנאים הקיימים בישראל, נוכח הצפיפות האורבנית והצרכים הנוספים שהמרחב האורבני יכול וצריך לתת להם מענה, החקלאות העירונית לא תצליח להיות רכיב משמעותי בתחום ביטחון המזון", מסביר בן צור. "במובן הזה, ישראל לא שונה ממרבית העולם המפותח. מבחינת תוכניות שמקדמות ערים וממשלות בעולם, בנושא חקלאות עירונית, גם מדינות אחרות לא שמות את יהבן ולא מעצבות מדיניות של חקלאות עירונית המוכוונת לביטחון מזון". 

"אין טעם להשתמש במושג חקלאות עירונית כסלוגן"

המחקר שהוביל אדרי מניח בראש ובראשונה תשתית מושגית שמגדירה חקלאות עירונית. "אחת הבעיות הראשונות שבהן נתקלנו הייתה שאלת ההגדרה", אומר בן צור. "האם מתכוונים לגינה ביתית או להאנגר באזור תעשייה? האם היא נועדה לספק צורך אישי, צורך של קהילה, או שמדובר בגידול לצרכים מסחריים? האם היא ממוקמת בחצרות, בגינות ציבוריות או על גגות? האם בלב העיר או בשוליה? האם מדובר בגינון בסיסי או בגידול הידרופוני על מצע מנותק? לכל אחד מהאופנים והפרקטיקות האלה יש משמעות בשאלת האפקטיביות של החקלאות העירונית ביחס לאתגר ביטחון המזון. לכל פרקטיקה יש מחירים ותועלות שונים שצריכים להילקח בחשבון. אין טעם להשתמש במושג חקלאות עירונית כסלוגן". 

הניסיון להגדרת 'גבולות הגזרה' של החקלאות העירונית התברר כמשימה מורכבת. ברחבי העולם מגדירים חקלאות עירונית בצורות שונות, ויש ציפיות שונות מהתפוקות שלה. "יש הגדרות שונות לחקלאות עירונית שיצרו גופים וחוקרים ברחבי העולם, פשוט מכיוון שבמקומות שונים היא מיושמת בדרכים שונות", אומר בן צור. "במקרים רבים ההגדרות מתייחסות גם לשטחים החקלאיים הגובלים בעיר, במרחק של עד 20 ק"מ מהעיר. 60% משטחי החקלאות המושקים בעולם נכללים בטווח הזה. בערים גדולות באירופה וארה"ב זאת הגדרה רלוונטית". 

כשמנסים לתרגם ידע ותובנות מהעולם להקשר הישראלי, הגדרה כזאת עלולה להיות בעייתית. "אם נלך לפי ההגדרה הזו בהקשר הישראלי, החקלאות העירונית תכלול חלקים משמעותיים משטחי החקלאות הרגילה בישראל, שגובלים במרחב העירוני", מסביר בן צור, "פשוט מכיוון שישראל קטנה. לשם השוואה, העיר הוואנה שבקובה מייצרת חלק גדול מהתצרוכת שלה במסגרת חקלאות עירונית. מדובר על שטחים בגודל של מחוז חיפה". 

לכן, המחקר של מכון יסודות נצמד להגדרה צרה יותר של חקלאות עירונית, והגדירו אותה בתור "פרקטיקה להפקת מזון ומוצרים חקלאיים אחרים, שממוקמת בתוך המרחב הפנים–עירוני". 

איך זה נראה? באילו פרקטיקות משתמשים? מה מגדלים?
בן צור: "חקלאות עירונית מתחלקת לסוגים שונים של פרקטיקות, מגינת ירקות בבית ועד חקלאות ורטיקלית באזור תעשייה, ששם מגדלים עלים ירוקים במכולות או בהאנגרים, באופן מסחרי. שיטות הגידול משתנות, וכוללות ייעור עירוני, חוות עירוניות, חקלאות אקוופונית (על מים) והידרופונית, במצע מנותק ללא שימוש באדמה, ושיטות גידול מתקדמות אחרות שמיושמות בהיקפים קטנים". 

מה קורה בעולם בהקשר הזה?
בן צור: "מחקרי ההיתכנות לא אופטימיים. פוטנציאל הייצור של החקלאות העירונית תלוי במאפיינים העירוניים, וקיים שוני משמעותי בפוטנציאל של חקלאות עירונית בערים שונות ברחבי העולם. מרבית הערים הולכות ומצטופפות, והשטחים הפתוחים מנוצלים למגוון גדול של שימושים וצרכים. בסופו של דבר, מדובר בחקלאות תלוית הקשר. היישום שלה בפועל מותאם לסביבה המקומית ולתנאים החברתיים, התרבותיים, הכלכליים, הפיזיים והפוליטיים". 

בארגון המזון והחקלאות העולמי FAO כוללים בהגדרת החקלאות העירונית גינון ביתי וקהילתי לצד גידול מסחרי ומוסדי, והגידולים מגוונים: החל מעלים ירוקים, שורשים, דגנים, פטריות ופירות ועד לצמחי מרפא ונוי.  

מה שטוב לקליבלנד, לא טוב לישראל

בניסיון להבין את הפוטנציאל העתידי של החקלאות העירונית, סקרו ב'יסודות' התנסויות בחקלאות עירונית ברחבי העולם. הפוטנציאל של חקלאות עירונית לתרום לביטחון מזון נמדד ביכולתה לספק לתושבי הערים את התצרוכת העצמית של ירקות ופירות. לשם כך נלקחים בחשבון היקף הצריכה, גודל האוכלוסייה וצפי הגדילה שלה, והשטח הפוטנציאלי לגידול.  

בניו יורק, עיר בעלת צפיפות אוכלוסייה גבוהה ומיעוט שטחים פתוחים, נאמדת התפוקה המקסימלית של הייצור ב-1.9% בלבד מצריכת ירקות ופירות טריים. זאת, בתנאי שיוסבו כל הקרקעות הפוטנציאליות, בבעלות פרטית או ציבורית, לצורכי חקלאות עירונית. מדובר באחוז זניח מכלל הצריכה של תוצרת טרייה. כשמחשבים את השטח הריאלי לגידול מזון, היקף הייצור הפוטנציאלי מצטמצם עוד יותר.  

פנלים סולריים על מבני חקלאות בעמק יזרעאל (צילום: אור גואטה)

גם העיר סינגפור הצפופה יחסית, בירת מדינת סינגפור, ששמה לעצמה יעד שאפתני לאספת תוצרת טרייה בעזרת חקלאות עירונית, עדיין נמצאת רחוק מהיעד. אם יוסבו כל שטחי הגגות בעיר לצורכי חקלאות עירונית, אפשר יהיה לספק את תצרוכת הירקות של 30% מהאוכלוסייה. במבט ראשון נראה שמדובר בהיקף משמעותי, אבל כשמוסיפים לחישוב את צריכת הפירות, ומתבססים על ניצול שטח ותפוקות ריאליות, התוצאה צונחת לאחוז חד–ספרתי מכלל תצרוכת הירקות והפירות. 

העיר קליבלנד שבארצות הברית הציגה את התוצאה המשמעותית ביותר מבין הערים שנסקרו. לפי אחד התרחישים שנבחנו, העיר תוכל לספק לתושביה כ-46% מסך התצרוכת של ירקות ופירות באמצעות חקלאות עירונית. הסוד של קליבלנד הוא בנוף העירוני שלה, השונה באופן משמעותי מהנוף העירוני בערים צפופות כמו ניו יורק או סינגפור. קליבלנד מתאפיינת בצפיפות נמוכה, בנייה פרברית וריבוי מגרשים פנויים, והמקרה שלה מדגים כיצד הפוטנציאל של החקלאות העירונית משתנה בהתאם לאופי המרחב העירוני. 

מה גיליתם לגבי ישראל? יש פוטנציאל?
בן צור: "אנחנו מבינים שיש הבדל משמעותי בין ערים שונות בכל הנוגע לפוטנציאל הייצור של חקלאות עירונית, גם בישראל. המסקנה הזו מדגישה את הצורך בבחינה פרטנית של הפוטנציאל המקומי בכל מדינה". 

ניתוח הנתונים בהקשר הישראלי מלמד על פער גדול בין הפוטנציאל התאורטי לפוטנציאל הריאלי. "על בסיס התחשיב שביצענו, חקלאות עירונית בישראל תוכל לספק לא יותר מ-13% מהתצרוכת העצמית של ירקות ופירות, בהנחה תאורטית של מימוש מלא. כשמביאים בחשבון את המגבלות הריאליות של היתכנות כלכלית, מגבלות טכניות ותחרות על השטח, היקף הייצור הפוטנציאלי מצטמצם ל-5% בלבד מהתצרוכת העצמית. כלומר, התרומה להגברת ביטחון המזון תהיה נמוכה, גם אם נקדם חקלאות עירונית באופן נרחב בכלל השטחים הפוטנציאליים בעיר, כמו גגות מבנים, פארקים ציבוריים, גינות פרטיות ושטחים פנויים באזורי תעשייה". 

"לחקלאות עירונית קהילתית יש מגוון תועלות משמעותיות בכל הנוגע להגברת הצריכה של ירקות ופירות, שיפור הרווחה הפיזית והנפשית של העוסקים בה ושיפור האינטגרציה החברתית בין קבוצות שונות בעיר", מדגיש בן צור, "התועלות הנלוות של חקלאות עירונית–קהילתית בתחום התזונתי, הבריאותי, הסביבתי, החינוכי והחברתי מצדיקות את המשך הפיתוח שלה. היא מעודדת ניצול טוב יותר של פסולת אורגנית, הגברת הצריכה של ירקות ופירות ופיתוח תשתית קהילתית. התועלות האלה משמעותיות בפני עצמן, ומצדיקות קידום של חקלאות עירונית באופן מושכל ומוכוון יעדים בעזרת כלי מדיניות שונים". 

נשמע שמגיע 'אבל'…
בן צור: "אבל התועלות האלה לא באות לידי ביטוי כשמדובר בחקלאות עירונית מסחרית, ויש מעט תועלת לחקלאות העירונית בהגדלת ייצור מזון או בהתמודדות עם סוגיית ביטחון המזון. יותר מזה, לא מצאנו מדינה אחרת שמצליחה להוביל מדיניות אפקטיבית שהופכת את החקלאות העירונית לפקטור משמעותי בייצור מזון". 

"כשמוסיפים לתמונה את הפרמטרים הייחודיים לישראל: הצפיפות והתחרות הגדולה על שטח, המצב עוד יותר מובהק", אומר בן צור, "נכון להיום, החקלאות העירונית מציעה מענה מוגבל בלבד להגברת הייצור החקלאי ולשיפור ביטחון המזון". 

אז מה שטוב לקליבלנד, לא טוב לישראל?
"בדיוק. משאב הקרקע בישראל הוא מצומצם. בכל שנה ננגסות יותר ויותר קרקעות חקלאיות לצורך בנייה עירונית. בפנים הערים יש ניסיון למקסם את המימוש של צרכים עירוניים כמו דיור, תעסוקה, פנאי, מסחר ותחבורה על שטח מצומצם. גם על גגות בערים שלנו יש תחרות חריפה עם צרכים אורבניים ואמצעים לייצור אנרגיה מתחדשת כמו פאנלים סולריים, כך גם במתחמי תעשייה".  

שטחים מוגבלים, ממצאים מפתיעים

לפי מחקר שביצע משרד החקלאות בשנת 2021, סך התועלות הכלכליות המוערכות לחקלאות עירונית בישראל נמוך מסך העלויות שבהן היא כרוכה. הגורמים העיקריים לכך הם גובה תעריפי הארנונה והמים העירוניים. עלויות נוספות נגזרות מתחרות על שטחי גגות עם יצרני אנרגיה סולרית ועומסים תחבורתיים. החסרונות הכלכליים נובעים משיטות הגידול היקרות שדורשות מים, התאמת תשתיות ניקוז וכדומה. לראייה, חברות מסחריות שהחלו את דרכן בחקלאות גגות, עברו בשנים האחרונות לייצור חקלאי בחממות מתועשות באזורי תעשייה או באזורים חקלאיים שצמודים למרחב העירוני. 

להערכת כלכלני משרד החקלאות סך כל השטח העירוני שיכול לשמש לחקלאות לא עולה על 10% משטחי החקלאות הקונבנציונלית. לכן, ניתן יהיה לגדל בחקלאות העירונית רק כ-2,000 דונם ומתוכם כ-500 דונם בשטחי חממה בלבד. הגידולים העיקריים שמתאימים לחקלאות עירונית הם כאלה שתקופת הגידול שלהם קצרה, גידולים על מצע מנותק על גגות או במכולות וגידול בשטחים פתוחים לצריכה עצמית.  

פאנלים סולאריים על שטח חקלאי (צילום אילוסטרציה: Shutterstock)

גם כשמדובר בחקלאות אנכית, שמשווקת לא פעם כפתרון לבעיית המחסור בשטחים חקלאיים, פוטנציאל הייצור מצומצם. החברות העוסקות בחקלאות אנכית לרוב מתרכזות במספר קטן של גידולים, שניתן לגדל ביעילות על מצע מנותק קרקע, ושמתאפיינים בחיי מדף קצרים ובשולי רווח גבוהים.  

הממצאים הפתיעו אותך?
"בשורה התחתונה גילינו שבעצם לחקלאות העירונית אין באמת פוטנציאל משמעותי מבחינת ביטחון מזון. זה לגמרי הפתיע אותנו, כי כשיצאנו לדרך חשבנו שהפוטנציאל הוא יותר משמעותי. הופתענו לגלות שגם אם מחברים את כל הטכנולוגיות ואת כל הסוגים השונים של חקלאות עירונית, בכל זאת לא נצליח להגיע לתפוקה משמעותית. מסתבר שהפוטנציאל הוא בשיעור מאוד מאוד נמוך". 

מה היקף השטח שרלוונטי לחקלאות עירונית בישראל?
"בחנו סוגים שונים של שטחים שיכולים לשמש לחקלאות עירונית: גגות מבני מגורים, גגות מבנים ציבוריים, גגות מבני תעשייה, גינות פרטיות, פארקים ציבוריים ושטחים פנויים באזורי תעשייה. מהמחקר עולה שהיקף השטח לא מבוטל, אבל מימוש הפוטנציאל של גינות פרטיות הוא בעייתי".  

בפארקים ציבוריים, השטח שיכול להתאים לגינות קהילתיות או למיזמים דומים של חקלאות עירונית מוערך בכ-20%. כשמדובר באזורי תעשייה, נכון להיום אין נתון רשמי לגבי היקף השטחים הפנויים, והאומדן בפועל שנוי במחלוקת, שכן שטחים שפנויים כיום מיועדים או מתוכננים לפיתוח בעתיד הקרוב. במקרים אחרים מדובר בשטחים חקלאיים מתפקדים, שמסומנים בתוכניות הקיימות כשטחי תעשייה.  

"הערכה ריאלית של שטחים פנויים או פוטנציאליים נוספים לחקלאות עירונית עומדת על 10,000 דונם בלבד. השימוש האפקטיבי ביותר יהיה גידול בחממות מתועשות מבוקרות אקלים. הגגות העירוניים בהחלט מתאימים יותר לתת פתרון אפקטיבי לייצור אנרגיה", הוא מוסיף. 

"אם לחקלאי יותר משתלם להציב פאנלים סולאריים, כנראה שיש בעיה במדיניות"

תחום החקלאות העירונית בישראל נמצא באחריות פקיד היערות במשרד החקלאות. המשרד מקדם שלושה אפיקים מרכזיים: הדרכה וסיוע לרכזי חקלאות בערים, מתן מענקים לפרויקטים של חקלאות עירונית וגיבוש מדיניות ארוכת טווח בנושא חקלאות עירונית מסחרית.  

מה הבעיה עם המדיניות הקיימת?
"בחינת היתרונות והחסרונות של החקלאות העירונית נעשית בלי הפרדה בין הסוגים השונים. פרויקטים של חקלאות מסחרית אנכית יכולים לתרום במידה מסוימת לכלכלה העירונית, אבל לא בהכרח לקדם ערכים קהילתיים וחינוכיים".  

בשנים האחרונות פורסמו שני נוהלי תמיכות למענקים לחקלאות עירונית. בין השנים 2016-2022 חולקו תמיכות בהיקף של כ-24.6 מיליון שקלים למיזמים של חקלאות יישובית. בשנת 2022 פורסם נוהל תמיכה נוסף, שמיועד לתמיכה בפרויקטים של גגות ירוקים וגינות קהילתיות. 

עוד עולה מהמחקר שהמדיניות הקיימת של משרד החקלאות מסתמכת על מסקנה שהחקלאות העירונית תוכל להוות פתרון להשלמת כושר הייצור של תוצרת חקלאית טרייה, אך ללא הסבר כיצד. נראה שנדרשת עבודה מחקרית רחבה נוספת למיצוי הפוטנציאל שגלום בחקלאות עירונית. 

לדברי בן צור, גגות עירוניים מתאימים יותר להתמודדות עם סוגיות כמו אנרגיה ירוקה בעזרת פאנלים סולאריים. "עדיף בהרבה שהגגות העירוניים ישמשו לייצור אנרגיה ירוקה ולא שהשטחים חקלאיים יוסבו לשדות סולאריים. אם לחקלאי יותר משתלם להציב פאנלים סולאריים, כנראה שיש בעיה במדיניות". 

מה ההמלצות שלכם? 
"כשמגבשים אסטרטגיה חשוב להבין שאי אפשר להסתמך על השערות. בטח כשהמדיניות הכלכלית של ישראל לא מכוונת לטווח ארוך, והמדינה אוהבת להבטיח הבטחות לבוחרים. אומרים לנו ש'יהיה בסדר' כי יש חקלאות עירונית, בלי לאשש את הפוטנציאל, הלא קיים, של כל מיני תיאוריות. במקביל, במשך שנים המדיניות הכלכלית ממשיכה לירות לעצמנו ברגליים ולפגוע ביכולת לייצר".  

"אם מישהו חושב שיש פוטנציאל משמעותי למשהו שעד היום לא באמת ניסינו ולא באמת השקענו בו, אז כנראה שהפוטנציאל הזה לא משמעותי", קובע בן צור. "זה שלא השקענו בו, זה עניין אחר, אבל הפוטנציאל שלו כל כך מצומצם, שאנחנו חייבים לחפש את המטבע במקום שבו הוא נמצא, וזה אומר לחזק ולשמור על התשתיות החקלאיות הלאומיות שלנו". 

"הפתרון הוא לא להמשיך להגיד שיש לנו פוטנציאל עירוני לייצר מזון, אלא לבנות תוכנית אסטרטגית לביטחון מזון ששומרת, מפתחת ומשקיעה בגורמי הייצור של החקלאות הרגילה. זה אומר שמירה על קרקעות חקלאיות, זה אומר מים, זה אומר חקלאים. יש לנו דרכים לייצר מזון, שאנחנו יודעים שעובדות. צריך להשקיע בהן, לייעל אותן כדי שיהיו עוד יותר טובות, כי עליהן אנחנו יכולים לסמוך בצורה אחראית ולא בתיאוריה". 

השקעה במחקר ופיתוח חקלאות אנכית, לצד שימור השטחים החקלאיים

ההמלצה של בן צור ברורה. "תשאירו בצד את החלום לגבי החקלאות העירונית והיכולת שלה להיות פקטור משמעותי בייצור מזון, ותשקיעו בה בהקשרים חינוכיים, קהילתיים ועוד". לדבריו, אותה חקלאות שאפשר לקרוא לה מסורתית, היא בעצם מאוד מתקדמת. "על פי כל המידע שקיים היום, הפוטנציאל האמיתי, אפשר להגיד כמעט היחיד, טמון בחיזוק היכולת שלנו לייצר מזון טרי עבור האוכלוסייה בישראל".  

"כדי לחזק את ביטחון המזון צריך תשתיות קרקע חקלאית. מאות הדונמים של קרקע חקלאית שנלקחים כל שנה לטובת פיתוח עירוני זה דבר שצריך לשים עליו עין. ההסתכלות הרגילה על הקרקעות החקלאיות אומרת שהחקלאים עושים מהן רווח. אני לא מסתכל על זה ככה. אני מתייחס לקרקע חקלאית כתשתית לאומית לייצור מזון, ולחקלאים כמי שמשרתים את הציבור. מהבחינה הזאת, נכון לומר שהם רוצים להתפרנס בכבוד ואם הם לא יתפרנסו בכבוד אז הם גם לא יהיו חקלאים. אם לא יהיו חקלאים אז לא תהיה חקלאות. לקרקע חקלאית יש מטרה ציבורית רחבה". 

"קרקעות חקלאיות במרחב הכפרי הולכות והופכות להיות דברים אחרים ואנחנו יודעים שלישראל אין פוטנציאל קרקע כמו במקומות אחרים. חייבים להסתכל על זה אחרת. לעצור את ההפקעה של קרקעות חקלאיות, או לכל הפחות לא להפחית אותן. אנחנו באמת יורים לעצמנו ברגל מבחינת היכולת של הדורות הבאים לספק לעצמם מזון טרי, שלא עוגנת על הסתמכות על מדינות אחרות שקצת קשה לבנות עליהן, גם מבחינה גיאופוליטית וגם מבחינה אקלימית". 

עם זאת, הפוטנציאל התיאורטי של חקלאות אנכית וחקלאות מבוקרת אקלים בטווח הארוך הוא משמעותי, לכן ממליץ המחקר לבחון השקעה במחקר ובפיתוח בנושא לטווח הארוך, בשילוב עם מדיניות ברורה בכל הנוגע לשימור שטחים חקלאיים. בנוסף, לצד ההשקעה במחקר ובפיתוח ראוי לבחון מדיניות תכנונית שתאפשר פיתוח של אזוריים יעודים עבור חקלאות אנכית ומבוקרת אקלים. 

אתה מדבר על אסטרטגיה רחבה יותר מביטחון מזון.
"דרושה תוכנית רחבה ומדיניות שמגדירה את כל היעדים האסטרטגיים של ישראל בתחומי דיור, אנרגיה, סביבה, חברה ומזון. צריך להסתכל על כולם ביחד ולא לבחור אחד ולהתמקד בו או לשנות רק אחד ולעצום עיניים מול כל היתר. צריך לנהל מדיניות שהיא יותר מורכבת, שמסתכלת על כל היעדים ועושה סדרי עדיפויות בצורה רחבה וארוכת טווח, כי אנחנו צריכים לעמוד בכולם: לייצר אנרגיה נקייה, לייצור דיור לאוכלוסייה שגדלה, לשמור על הסביבה ולהבטיח שטחים פתוחים עבור החיים שלנו. כל זה דורש תכנון שביטחון המזון חייב להיות חלק ממנו". 

"יש עיוות במצב שבו החקלאי חושש שיחטוף מכה כלכלית אם יוותר על הצבת לוחות סולריים בשטחי החקלאות שלו. החקלאים הם לא פילנתרופים, הם כמו כל בן אדם שרוצה להתפרנס בכבוד, אלא שפרנסה בכבוד מחקלאות הופכת להיות יותר ויותר קשה. גם אם אני שם בצד את כל הסיכונים הבסיסיים שיש בענף הזה מבחינת היכולת לצפות מה הולך להיות הייבול שלך בכל שנה". 

"אם הממשלה מעוניינת שהחקלאים ימשיכו לעשות חקלאות בשביל כולנו היא צריכה לתת להם תמריצים. חקלאי שרוצה להפוך את השטח החקלאי שלו לשדה לייצור אנרגיה כי זה יותר משתלם, זה כישלון ענקי לא שלו, אלא של המדינה. של המדיניות הממשלתית". 

"המדיניות הממשלתית צריכה להיות כזאת שמגדירה את היעדים האסטרטגיים ומייצרת את הכלים הכלכליים שנחוצים. בסוף הכל תלוי כמובן ברצון של השחקנים הפרטיים השונים. בהקשר הזה, החקלאים ידחפו ויפעלו כדי להשיג מבחינתם את המטרה הפרטית שלהם, שזה הפרנסה. אבל מבחינה ציבורית רחבה מדינת ישראל חייבת לקדם את המטרות האסטרטגיות שלה. אם חקלאי מחליט לא לעשות את זה, אני לא מאשים אותו, אני מאשים את המדיניות הכלכלית".