לא כתבתי כאן בחודשים האחרונים ולא כי לא היה מה לספר. אולי להיפך. אירוע רדף אירוע שרדף ישיבה ואחריה עוד אחת ועוד פיצוץ ורגיעה והסכמה. החודשים הללו היו מאד עמוסים. הבנו שאנחנו בישורת האחרונה של המו"מ בסאפ, לא היה קשה לנחש זאת, זה פשוט נאמר לנו בקול רם וברור.
ב-1 לנובמבר הגיעו לארץ שני בכירים מההנהלה הגלובלית שאמרו שהם מודעים לטענה שלנו לפיה ההנהלה גוררת רגליים ולא מעוניינת להגיע להסכם קיבוצי, אך הם פה כדי להגיד את ההפך. ההנהלה תגיע להסכם קיבוצי וזה יקרה עד סוף 2016. נתבקשנו גם אנחנו לשתף פעולה ולשאת ולתת בהיגיון בלי פיצוצים מיותרים. וכך אכן עשינו ולכן החודשים האחרונים היו עמוסים עד מאוד. כמעט שחתמנו בתחילת ינואר אבל אז איזו אי הסכמה של הרגע האחרון והחתימה נדחתה.
יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, ביקר בסאפ ואמר שהחתימה תהיה בעוד שבועיים, ואכן לאחר שבועיים, ב-15 לינואר, נחתם ההסכם הקיבוצי בסאפ שהוא הראשון מסוגו בהייטק הישראלי מה שהופך אותו להיסטורי. הוא גם מאוד מיוחד בנוף ההייטק העולמי משום שאין התאגדויות חדשות בהייטק העולמי. באירופה כולם כבר מאוגדים מזמן ע"פ חוק. בארה"ב לא מאוגדים ולא יתאגדו אם לא ישונה החוק וכנראה שזה לא יקרה בקדנציה של הנשיא הנבחר.
ההסכם הקיבוצי בסאפ נחתם לאחר 27 חודשי מו"מ. כנראה אחד המשאים ומתנים הארוכים ביותר בישראל. כפי שההנהלה נעזרה ביועצים אסטרטגיים ומשפטיים שונים, כך גם אנחנו נעזרנו ביועצים נהדרים משלנו. כל היועצים שלנו הצליחו ביחד איתנו לדחוף את העגלה הזאת קדימה ובסוף זה צלח וזה אשכרה מרגש. לא כל יום חותמים הסכם קיבוצי ראשון בהייטק הישראלי.
אז מה בעצם נותן ההסכם הזה? ההסכם מעגן זכויות שקיימות בחברה כדי שלא ייעלמו כשנסובב את הראש וכן מייצר זכויות חדשות רבות. הוא מגביר את הביטחון התעסוקתי ומייצר תהליכים. תהליך כדי לפטר, תהליך כדי לאייש . תהליכים שבהם לוועד יש דריסת רגל ובעצם לעובדים כולם. פתאום ההנהלה לא יכולה לעשות ככל העולה על רוחה והיא צריכה לשתף את הועד במעשיה. מצד שני ההנהלה יכולה להמשיך להתנהל כדי שלא נכרות את הענף עליו כולנו יושבים אבל הכל במידת הסבירות.
מה ההסכם לא נותן? צורת חשיבה אינה משתנה בין לילה. מכיוון שמדובר בדבר כל כך ראשוני וחריג בהייטק הישראלי, ייקח עוד זמן ויהיו אתגרים רבים ביישום ההסכם. וייקח לשני הצדדים זמן ללמוד ולהכיל זה את זה. ההנהלה צריכה ללמוד לשחרר ולהבין שיש שותף חדש בבית וצריך לדבר גם איתו ולשאול אותו לדעתו ולהשיג את הסכמתו. רק בדיאלוג נוכל לייצר אמון בין הצדדים ובין העובדים כולם לבין הנהלה. אם לא נשכיל לעשות כן, נחריב את המקום שלנו וזה יהיה עצוב וחבל מאוד ולא לשם כך התארגנו.
קצת עצוב שההנהלה לא השכילה לחגוג את יום החתימה והייתה עדיין קצת עסוקה בעבר ובניסיון לייצר דה לגיטימציה לוועד ולהסכם הקיבוצי, למרות שהוא כבר חתום וגמור. אך יש לציין שהיא התעשתה די מהר והבינה שזו טעות בסיסית ובהמשך נוהלו פגישות עם עובדים ברוח חיובית יותר. אבל נראה שיהיו עוד הפתעות בדרך. זה בסדר, אנחנו אוהבים הפתעות.
אז תודה על הברכות ותודה שבאתם :-)
