לא ייאמן, כמעט שכחנו איזו שנה מצוינת הייתה לכדורגל הישראלי במישור הבינלאומי, שכמעט שכחנו שהיו פה ושם כמה הישגים שאפשר להתפאר בהם. ברמה כזו שאפשר לעשות דירוג, ולהשאיר בחוץ הישגים כמו רבע גמר גביע המחזיקות, שמינית גמר אופ"א, או מקום שלישי באליפות אירופה לנערים. אפילו ה-0:5 על אוסטריה לא נכנס לדירוג שיגיע מיד.

אז יש לכדורגל הישראלי 10 הישגים גדולים? בהחלט ובהחלט. איך דירגנו? שקלול בין פרופיל ההישג לבין ההד התקשורתי שיצר. נאמר זאת כך, הדירוג די פופוליסטי. וכמו בכל דירוג, נתחיל מהמקום העשירי.

10. הניצחון בפארק דה פראנס (1993)

מדהים ש"הניצחון הגדול ביותר של כדורגלן ישראלי בפארק דה פראנס" (אבי רצון, שם שם) נמצא רק במקום העשירי. בטח במקום הראשון מחכה הזכייה במונדיאל…

אז לא, יש רשימת הישגים מכובדת יותר, אבל הניצחון הזה בפארק דה פראנס, שמכניס אותו סמלית לדירוג ההישגים, הגיע בעיקר כיוון שדפקנו לצרפת – נבחרת אדירה שזכתה אחר כך במונדיאל וביורו – עלייה למונדיאל ועשינו את זה בזכות ניצחון אחד במוקדמות, ניצחון במגרש של היריבה האימתנית, בזמן פציעות, אחרי שנחלצנו מפיגור, ביום גשם וגם זה אחרי שהשחקנים בילו אחר צהרים בחיפוש אחרי רדיו דיסקים לרכב בשאנז אליזה. מכלול של מכשולים בלתי סביר שאיכשהו צלחנו. רונן חרזי, אייל ברקוביץ' ורובן עטר, חתומים על השערים, שלמה שרף על הסנסציה.

9. מקום שלישי בשלב הבתים של ליגת האלופות (2002)

אפשר לרכז את הקמפיין הזה במשחק אחד: 0-3 על מנצ'סטר יונייטד במשחק בית שהתקיים בכלל בקפריסין (ז'וטאואטס, קטן ואיגביני), אבל 7 נקודות בקמפיין ליגת אלופות, זה אירוע מטורף, בוודאי כשהוא המשיך להתמודדות ניחומים בגביע אופ"א.

שחקני מכבי חיפה חוגגים שער מול מנצ'סטר יונייטד בשלב הבתים של ליגת האלופות 2002 (צילום: Reuters/Russell Boyce)

אבל מה שהיה מדהים בכל ההישג, שהוא התרחש רובו ככולו באצטדיון GSP בקפריסין, בגלל האיסור שהטילה אופ"א על קיום משחקים בישראל (האינתיפאדה השנייה). חיפה חלפה על פני שטורם גראץ האוסטרית בזכות ניצחון "ביתי" בסופיה, הביסה בניקוסיה את אולימפיאקוס ויונייטד ושילמה ביוקר על הצטיינותו של יעקובו איגביני שעבר בחורף 2003 לפורטסמות', אירוע שבגינו איבדה חיפה את האליפות.

8. גמר אליפות אירופה לנוער (2022)

עצם ההעפלה ליורו – 8 נבחרות בלבד מכל אירופה – היה יוצא דופן. ישראל השאירה מאחור בשלב העילית את טורקיה, סקוטלנד והמארחת הונגריה, אבל הפתיעה בשלב הבתים ועלתה לחצי הגמר בזכות ניצחון 2-4 על אוסטריה. בחצי הגמר באה הסנסציה הגדולה כשישראל ניצחה 1-2 את צרפת.

נבחרת הנוער של ישראל בכדורגל, סגני אלופי אירופה עד גיל 19 (צילום: אסי קיפר, באדיבות ההתאחדות לכדורגל בישראל)

בגמר היא הוליכה 0-1 על אנגליה ונכנעה לה רק בהארכה 3-1. זה האירוע שבו גילינו באמת את המיוחדות של אוסקר גלוך והתוודענו לשמות כמו רוי רביבו, סתיו למקין, עילאי פיינגולד, אל ים קנצפולסקי, תאי עבד, דור תורג'מן, אחמד סלמן ועידן טוקלומטי. זה האירוע שהביא את ישראל לראשונה בתולדותיה למונדיאליטו.

7. עלייה ליורו הצעירות (2006)

יש שיגידו בדיעבד, שההישג ההיסטורי ההוא, בא בזכות העובדה שלישראל נדרשו 4 משחקים בלבד (בגלל שהיורו עבר משנה זוגית לאי זוגית ולא היה זמן למוקדמות ממושכות) כדי להעפיל ליורו, ואנחנו הרי מומחים למלחמות בזק, אבל אם ישראל הצליחה להדיח את וויילס וטורקיה (של בוראק ילמאז) במוקדמות, זה היה כאין וכאפס לעומת ההדחה בפלייאוף של צרפת. לא במשחק אחד אלא בשניים. צרפת? קרים בנזמה, סמיר נאסרי, הוגו לוריס ובלייז מטווידי. ישראל הדהימה בקון בתיקו 1-1 בזכות שער של בן שהר, אז בן 17 ובגומלין בהרצליה התגוננה היטב וקינחה בשער ניצחון על הבאזר של אמייה טגה. זו כנראה ההדחה הכי סנסציונית של קבוצה/נבחרת ישראלית מעולם.

6. חצי גמר אליפות אירופה לנבחרות צעירות והעפלה לאולימפיאדה (2023)

זה ההישג האחרון פחות או יותר שנכנס לרשימה. ובדיעבד – בזמן אמת הוא התקבל בסוג של שלוות נפש נוכח ההישג במונדיאליטו – הוא הישג עצום, בעיקר בגלל שישראל הוציאה תיקו מגרמניה עם שתי עצירות פנדל של דניאל פרץ, ניצחה במשחק מכריע את צ'כיה (משער ניצחון של עומרי גאנדלמן) וברבע הגמר ניצחה בפנדלים את המארחת גאורגיה.

שחקני נבחרת ישראל עד גיל 21 חוגגים את הניצחון על גאורגיה ברבע גמר היורו (צילום: reuters)

אלה אלמנטים של ווינרים, שלא התכתבו עד כה עם הכדורגל הישראלי. הם היו המשך טבעי למהפכה בנבחרות הצעירות, אבל לא דבר מובן מאליו. ההעפלה לאולימפיאדה, לראשונה אחרי 48 שנה, רק הוסיפה נופך לכך.

5. מקום שלישי במונדיאליטו – אליפות העולם לנבחרות עד גיל 20 (2023)

מה זה מונדיאליטו? מונדיאל של הקטנים. מקום שלישי בעולם. וזה רק במקום החמישי פה. למה רק במקום החמישי? בגלל שמדובר בשחקני נוער. זה ללא ספק ההישג הגדול בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי כהישג, אבל הפרופיל של האליפות וקיומה במגרשים מפוקפקים בארגנטינה, מפזרים קצת פרופורציה.

וגם שם ישראל נזקקה למופע ווינריות. שער ניצחון של עומר סניור בזמן פציעות על יפן, ווינריות בפני עצמה עם ניצחון בדקה ה-97 על אוזבקיסטן בשמינית הגמר, ניצחון מטורף על הבאזר של המחצית הראשונה בהארכה מול ברזיל ברבע הגמר, וגם זה אחרי שוויון בדקה ה-93, עם פיגור בדקה ה-91 , וניצחון של דרום קוריאה בקרב על הארד – ניצחנו את כל האסיאתיות, תזכורת למיקומנו הגיאוגרפי – וכל זה בלי אוסקר גלוך שלא שוחרר מזלצבורג. זה האירוע שבו גילינו את "ענננננאן חלאילי".

ענאן חלאילי חוגג את שער השוויון לנבחרת ישראל מול ברזיל ברבע גמר המונדיאליטו (צילום: אסי קיפר, ההתאחדות לכדורגל בישראל)

מקום שלישי בעולם לנבחרת כדורגל ישראלית. תקראו את זה עוד כמה פעמים, מובטח שתגרגרו מהנאה.

4. רבע גמר גביע אופ"א (2002)

מכבי חיפה העפילה ב-1998 לרבע גמר מפעל אירופי (גביע המחזיקות ע"ה), ומכבי ת"א לא הייתה רחוקה השנה מרבע גמר הקונפרנס ליג, ועם זאת, הקמפיין עצמו של הפועל ת"א בעונת 2001/2 באירופה, הוא חסר תקדים ואין משהו שמתקרב אליו.

הדחה בסיבוב השני של צ'לסי – לא פחות – אחרי ניצחון בדקות האחרונות בבלומפילד ותיקו הירואי בסטנפורד ברידג'; הדחה של לוקומוטיב מוסקבה, אחרי ניצחון במינוס 17 מעלות ברמנסקויה; הדחה בשמינית הגמר של פארמה מהסריה A, אחרי ניצחון בטרדיני ויתרון של 0-1 ברבע הגמר אחרי המשחק הראשון מול מילאן, ניצחון שבכלל הושג בקפריסין.

אילן בכר מהפועל תל אביב מול חוסה צ'אמוט ממילאן ברבע גמר גביע אופ"א 2002
במילאנו (צילום: Reuters/Vincenzo Pinto)

הפועל ת"א הפסידה אז לראשונה בקמפיין רק במשחק ה-12 והאחרון, בו הודחה. סיפור שהיה באמת, בפרט כשנזכרים לאן ירדה הפועל ת"א בשבת האחרונה…

3. ההעפלה לאולימפיאדת מונטריאול (1976)

כן, הזכרנו קודם ניצחונות על יפן ודרום קוריאה – אגב, היום זה הרבה יותר קשה – אבל כשמעפילים לאירוע גדול ונחשב (מדינות מזרח אירופה תמיד הופיעו במפעלים האלה עם הסגל הבכיר שלהם), ובקמפיין סופר מוצלח, וממש לא אופייני לכדורגל הישראלי, אזי מדובר בהישג אדיר. למעשה, ניצחון החוץ, 1-3 בסיאול על דרום קוריאה, הוא הניצחון המשמעותי ביותר שהשיגה נבחרת ישראל בחוץ אי פעם. ועוד נבחרת חובבים (בלי שפיגלר, בלי שפיגל, בלי פרימו, בלי שמוליק רוזנטל).

הגאונות של המאמן דוביד שווייצר ("הכריש"), זה שהונה בדרכים מחוכמות את הסקאוטים הקוריאנים, והמשחק המופלא בו כבשו גידי דמתי צמד והבן של המאמן, מוישיק שוייצר, הסתיים בשער רביעי של יצחק שום שנפסל על ידי השופט הסינגפורי. "1-3 או 1-4, מה זה משנה, ניצחתם", הייתה התשובה של השופט, ואולי המחמאה הכי גדולה שקיבל הכדורגל הישראלי.

2. זכייה באליפות אסיה (1964)

מדובר במקרה טריקי. זכינו באליפות יבשת, ממש ככה. הנפנו את גביע אסיה ההיסטורי (15 ק"ג), בפעם השלישית בה התקיים טורניר הגמר. אבל צריך גם להסביר למה זה לא במקום הראשון. ראשית, זו הייתה אליפות של 4 נבחרות ממנה פרשו לא מעט מדינות, בעיקר ערביות; היא התקיימה בישראל בזכות העובדה שאז ניתן האירוח למי שעלה לגמר באליפות הקודמת, כמו במקרה של אליפות אסיה ב-1960 בסיאול; וגם היריבות, איך נאמר, היו נוחות יחסית, כולל דרום קוריאה, אותה ניצחה הנבחרת במשחק השלישי בטורניר ברמת גן, 1-2 משערים של מוצי ליאון וגדעון טיש. יש לאירוע הזה נטייה להישכח בגלל ההישג שמופיע פה במקום הראשון.

מוטל'ה שפיגלר (במרכז) מניף את גביע אסיה לאומות בכדורגל 1964, לצד מוצי לאון (מימין) ושלמה לוי (צילום: משה פרידן/ לשכת העיתונות הממשלתית)

1. השתתפות במונדיאל (1970)

יש לאירוע הזה שם קוד "מכסיקו 70". הוא לא נוגע אצלנו לזכייה המדהימה של ברזיל עם פלה אחרי 1-4 מצלצל בגמר על איטליה, הוא מדבר על אירוע יוצא דופן שבו השתתף הכדורגל הישראלי בבחינת חזות הכל. יש בו מעט מאוד כדורגל, יש בו בעיקר עמידה ביעדים, נחישות, ניצול גורם ההפתעה וגם לא מעט מזל.

ישראל העפילה למונדיאל בזכות שלושה ניצחונות ותיקו, כל הניצחונות הושגו ברמת גן, על האפס. צפון קוריאה הגדולה פרשה, דרום קוריאה ויפן הודחו מבלי לפגוש בישראל ואוסטרליה הגיעה למשחק הפלייאוף הראשון ברמת גן עם הלשון החוץ (אחרי שלוש משחקים מול רודזיה, האחרון שבהם חמישה ימים לפני ישראל).

נבחרת ישראל מול שבדיה בגביע העולם בכדורגל מקסיקו 1970 (צילום: AP)

ועדיין שפיגלר עשה את זה עם שער יתרון, כמו שצעק למיקרופון נחמיה בן אברהם שגם האדיר את שער השוויון שכבשה ישראל לרשת שבדיה בשלב הבתים עם "שער כזה יכול להיות גם בגמר". אבל התיקו 0-0 מול איטליה, אלופת אירופה והפינאליסטית במונדיאל, היה הסנסציה האמיתית. ישראל השתתפה במונדיאל, באמת, נשבעים לכם. זה קרה. "שפיגלר עשה את זה".