"חשיפת תשתיות ההברחה עלולה להביך את מצרים", אומר ל'דבר' ד"ר אופיר וינטר, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. "זה יביך את מצרים גם אם השלטון בקהיר לא ידע עליהן, ובוודאי אם גורמים כאלה ואחרים העלימו מהן עין". 

הדברים נאמרים לאחר שצה"ל חשף כ-50 מנהרות הברחה בין רפיח למצרים, לפי דברי  המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, ד"ר גלעד נועם, בעדותו שלשום בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג.

מדובר בחשיפה ראשונה של תשתיות ההברחה לתוך רצועת עזה וממנה מאז מתקפת 7 באוקטובר. למעשה זוהי הפעם הראשונה שישראל חושפת תשתיות הברחה בין מצרים לעזה מאז שהושגו הבנות בין המשטר המצרי לחמאס ב-2017. 

לדברי ד"ר וינטר, מצרים וחמאס הגיעו למערכת של הבנות החל מ-2017 ללא קשר למאבק העיקש של קהיר בתנועת האחים המוסלמים. "ככל הידוע, ההבנות לא כללו הסכמה מצרית להברחות מעל או מתחת לציר פילדלפי, אלא ריסון פעילות טרור בין עזה לסיני, אשר הזינה גורמים כמו מחוז סיני של דאעש והביאה לאלפי קורבנות בקרב כוחות הביטחון המצריים. כעת אנו למדים, שגם אם ההבנות לא נגעו להברחות, ההתעצמות הצבאית של חמאס לפני 7 באוקטובר מעוררת סימני שאלה לגביהן".

הביעה תמיכה בדרא"פ, אך לא הצטרפה לתביעה בהאג

מצרים מתחה קו אדום ברור – היא התנגדה לכיבוש ישראלי של ציר פילדלפי ומעבר רפיח, וכל כניסה של צה"ל לרפיח. החלטתה של ישראל להיכנס לרפיח למרות ההתנגדות העזה של מצרים, הביאה למשבר החמור ביותר בין המדינות מאז עלייתו של עבד אל-פתאח א-סיסי לשלטון ב-2014.

בשבוע שעבר הודיעה מצרים כי תתמוך בתביעה של דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבינ"ל לצדק בהאג, אם כי בסופו של דבר לא הצטרפה אליה. בנוסף, דווח שמצרים שוקלת לצמצם יחסים דיפלומטיים עם ישראל, ייתכן דרך השבת השגריר המצרי מתל אביב להתייעצויות.

"צעדים אפשריים נוספים כוללים גירוש השגרירה הישראלית מקהיר, עיכוב קבלת השגריר המחליף בקיץ הקרוב, פגיעה בתיאום הביטחוני והמודיעיני, צמצום קשרים כלכליים עם ישראל, ונקיטת פעולות נוספות נגד ישראל בזירה הדיפלומטית האזורית והבינלאומית", מוסיף ד"ר וינטר. 

למה דווקא מעבר רפיח הפך לסלע המחלוקת?
"מצרים לא מוכנה לתת לגיטימציה לכך שמעבר רפיח יהיה מנוהל באופן קבוע על ידי ישראל, ושואפת לכך שהוא יחזור לשליטת הרשות הפלסטינית בתום המלחמה. המהלך הישראלי נעשה לפי דיווחים ללא תיאום מראש עם המצרים, או לפחות לא תיאום ארוך מספיק לשיטתה של קהיר. 

"מצרים סבורה כי תפיסת מעבר רפיח מצדו הפלסטיני על ידי ישראל עומדת בניגוד להסכם המעברים מ-2005 (התנתקות ישראל מעזה), שלפיו המעבר אמור להיות בשליטת הרשות הפלסטינית. בנוסף, בהתאם לנספח הצבאי להסכם השלום הישראלי-מצרי מ-1979, ציר פילדלפי הוא אזור מפורז, שכניסה של כוחות צבא ישראליים מאסיביים אליו (מעל ארבעה גדודים) מחייבת תיאום בין מנגנוני הקישור של שני הצדדים.   

"נוסף על אלה, הכניסה הישראלית לאזור רפיח מגבירה את החששות בקהיר מזרימת נחשול של פליטים פלסטינים השוהים ברפיח בצפיפות בגבולותיה, מה שיפר את ריבונותה ויסכן את ביטחונה.

"מצרים אף חוששת מצמצום תפקידה כעורק מרכזי להעברת סיוע הומניטרי לרצועת עזה. העברת הסיוע משמשת עבור מצרים אפיק להבעת סולידריות עם הפלסטינים. תפקיד זה תורם למיצובה הבינלאומי והאזורי החיובי של מצרים, ומפחית לחץ ציבורי מהמשטר לנקוט צעדי הזדהות אחרים כלפי האוכלוסייה הפלסטינית".  

מצרים מעדיפה את חמאס במעבר הגבול על פני ישראל?
"מעבר רפיח נמצא בגבול הישיר של מצרים עם הרצועה, ולכן כל שנעשה שם נתפס כמאיים באופן ישיר על האינטרסים הלאומיים המצריים. מצרים לא מעדיפה את שלטון חמאס ברצועה. חמאס עודו נתפס כתנועה-בת של האחים המוסלמים וכגורם שמסכן את הביטחון הלאומי המצרי ואת היציבות האזורית. מצרים מעוניינת לנצל את המלחמה ליצירת מציאות חדשה של חזרת הרשות הפלסטינית לרצועה ביום שלאחריה, תוך החלשה של שלטון חמאס". 

איך משפיעה המלחמה בעזה על האזרח המצרי?
"מצרים ספגה מכה כלכלית קשה בשל המלחמה. התעבורה בתעלת סואץ, שהייתה אמורה להכניס למצרים תמלוגים של כ-10 מיליארד דולר בשנה, ירדה ביותר מחצי, ונפגעו שרשראות אספקה שהגיעו דרכה למצרים עצמה.

"התיירות הצטמצמה אף היא, בעיקר בסיני, אך גם בתוך מצרים. הסחר של מצרים עם רצועת עזה נפגע, וכן נוספו לאוצר המצרי עלויות הנוגעות לקליטת כ-100 אלף פליטים פלסטינים במצרים וטיפול באלפי פצועים.

"מנגד, מצרים גם זכתה בתקופת המלחמה – ואולי אפילו 'בזכותה' – לסיוע אזורי ובינלאומי משמעותי מאוד דרך השקעות והלוואות. סיוע זה מגן עליה לעת עתה מפני קריסה כלכלית ומסייע לה לצלוח את המשבר, ואולי אף לצאת ממנו מחוזקת, ככל שמשך המלחמה יתקצר. 

האופוזיציה משתמשת במלחמה בעזה נגד השלטון? 
"במצרים אין פעילות אופוזיציה סדירה. האחים המוסלמים הוצאו מחוץ לחוק, ומנהיגיהם נמצאים ברובם בגלות או בכלא. אין להם פעילות פוליטית או כלכלית לגיטימית על אדמת מצרים, וגם בטורקיה ובקטאר צעדיהם הוצרו לאור ההתקרבות בין קהיר לאנקרה ולדוחה".

תוקפים את הסכם השלום עם ישראל?
"הסכם השלום עם ישראל היה שנוי במחלוקת במצרים מאז שנחתם, בעיקר מצד האחים המוסלמים, וכן מצד גורמים נאצריסטיים לאומניים. עם זאת, סוגיית השלום עם ישראל משנית כיום בעיני מרבית הציבור המצרי, בהשוואה להתמודדות היומיומית עם המצוקות הכלכליות, ובמיוחד עם העוני ועליות המחירים.

"צריך לזכור ששתי המדינות זקוקות זו לזו, ויש להן אינטרס בשימור השלום. מצרים נהנית הודות לשלום עם ישראל מקשרים קרובים עם וושינגטון, מתפקידים בינלאומיים ואזוריים חשובים, למשל התיווך, ומגז ישראלי שמשמש הן לצרכים הגוברים של המשק המצרי הפנימי והן להנזלה ולייצוא ממצרים למדינות אחרות בעולם. עם זאת, במטרה ללחוץ על ישראל בסוגיות הקשורות להמשך הפעולה ברפיח ולהפעלת מעבר הגבול, בוחנת עתה מצרים מנופי לחץ שונים נגד ישראל".

מה לגבי האנטישמיות במצרים? היא מתחזקת?
"בפרספקטיבה של כעשור לשלטונו של עבד אל-פתאח א-סיסי, הוא נקט פעולות להחייאת המורשת היהודית של מצרים, למשל דרך שיפוץ בתי כנסת, ולצמצום ביטויים אנטישמיים בתקשורת ובספרי הלימוד בבתי הספר.

"עם זאת, בתקופת המלחמה, המגמות התהפכו הן בתקשורת המצרית הממסדית והן מצד מוסדות דת הכפופים לשלטונות, דוגמת אוניברסיטת אל-אזהר, שמפיצים לא פעם שיח אנטישמי בוטה המלבה שנאה כלפי היהודים וישראל".