מהומה קלה פרצה אמש (שלישי) ב'כנס עמידר להתחדשות עירונית' שהתקיים ב'מוני אקספו', יריד החדשנות האורבנית של השלטון המקומי. קבוצת פעילים חברתיים מ'פורום דיור ציבורי' שבאו למחות כנגד מדיניות עמידר ואוזלת ידה בכל הקשור לתחזוקת מבני הדיור הציבורי והקצאתם הצודקת לזכאים בכנס, הפריעו את נאומו של יצחק לקס, יו"ר דירקטוריון "עמידר". המפגינים נשאו שלטים וקראו קריאות בגנות התנהלות מושחתת, התנערות מאחריות על הזכאים לדיור ציבורי והתעלמות הממשלה, בייחוד משרד הבינוי והשיכון מהמתרחש. סגן שר השיכון והבינוי, ח"כ ז'קי לוי (הליכוד), שנכח אף הוא באולם הבטיח למוחים לשוחח עמם מחוץ לכנס. המוחים אמנם הוצאו מהאולם, אך לא לפני שזכו למחיאות כפיים מעודדות מהנוכחים בקהל.

מחאת "פורום דיור ציבורי" (צילום: דבר ראשון)

ריקי כהן בנלולו, ממובילות המאבק של הפורום, מוחה כנגד ההסכם שנחתם בין עמידר למשרד השיכון והבינוי, לפיו צפויה עמידר לבנות דירות במרכז הארץ, כשהרווחים ישמשו לשיפוץ דירות בפריפריה. לטענתה, בשיטה זו ולפי האופן בו היא מעריכה את ההתנהלות בחברה, ספק אם הכסף אכן יגיע ליעדו. כל זה מתרחש לטענת הפעילות, בזמן שהחברה עומדת בצומת דרכים של פרשות שחיתות עם שלושה עובדים לשעבר, אשר פנו למבקר המדינה בבקשה ליהנות מחסינות של חושפי שחיתויות.

בנלולו מכוונת בדבריה לחקירה הצפויה להוביל לדוח של מבקר המדינה, בדבר הטיית מכרזים ב'עמידר', לטובת גופים ואנשים המקורבים לח"כ אורי אריאל (הבית היהודי) במקום לזכאי הדיור הציבורי, בעת שכיהן כשר במשרד השיכון. "משרד השיכון מעביר כספים לחברת עמידר, ולא בודק מה נעשה עם הכסף. הם מעבירים כסף לשיפוץ דירות, אבל לא בודקים האם באמת הדירות שופצו ובאיזו צורה. כלומר, הכסף עובר לחברת 'עמידר', שיכולה לעשות בו ככל העולה על רוחה, והניסיון מלמד שדיירי הדיור הציבורי הם האחרונים בסדר העדיפויות של עמידר, משרד השיכון ושל כל הגורמים הפוליטיים", היא מסבירה.

דירת 'עמידר' בירושלים (צילום: ריקי כהן בנלולו)

בנלולו מוחה בין היתר על התקציבים שמוציאה החברה על פרסום ושיפור תדמית, כולל כתבות מוזמנות בכלי תקשורת מרכזיים ומתארת איך, מצד שני, במסגרת פעילותה החברתית היא נחשפת לעוד ועוד דירות במצב מחפיר. רק לפני כמה ימים ביקרה בדירה טחובה ועבשה בירושלים, "לקח לריח כמה ימים לצאת מהאף" אומרת בנלולו.

המקרה של ירוחם

לאחר שהמחאה דעכה, הציג לקס את תוכנית 'עמידר' – לסיים את שיפוץ 45,000 הדירות שבאחריותה, הפרושות ב-17,000 מבנים עד סוף שנת 2017. אם תעמוד עמידר בתכנית המרשימה, תהיה זו בשורה משמחת עבור זכאי הדיור הציבורי ובעצם עבור כלל השוכרים והרוכשים.

ראש העיר ירוחם, מיכאל ביטון, השתתף באחד הפאנלים בכנס, והתייחס לשאלת 'דבר ראשון' בנוגע למחאה של פעילות הדיור הציבורי. ביטון אמר שכשנכנס לתפקידו אכן היו בירוחם כ-100 דירות של הדיור הציבורי ללא שימוש, ו-80 משפחות שהמתינו לדירות, אך לא עמדו בקריטריונים. ראש העיר הוותיק סיפר כי זה הצריך מאבק, אך בסופו של דבר הדירות אוכלסו ברובן, עם עדיפות לתושבי ירוחם, שכן מדיניות 'עמידר' לא מתייחסת לאזור המגורים, ואיכלוס הדירות רק בזכאים היה מעמיס משפחות מוחלשות נוספות על העיר ירוחם, שגם כך כ-30% מתושביה הם נתמכי רווחה. ביטון מספר כי כיום הדירות כולן משופצות. לשאלה על מקורות המימון ענה "מהממשלה, קצת מימון עירוני, קצת פילנטרופיה אבל הרבה מהממשלה. שיפצנו איזה 20 בלוקים של עמידר". עם זאת, הוא הקפיד לציין כי עדיין ישנו קושי גדול עם נגישות הדירות לקשישים ולנכים.

יצחק לקס, יו"ר 'עמידר' ומיכאל ביטון, ראש העיר ירוחם (צילום: דבר ראשון)

ביטון מתח ביקורת על המדינה, שלטענתו לא מסייעת בהשמשת דירות קרקע או בהתקנת מעליות בבניינים. זה חמש שנים שישנה הגירה חיובית לירוחם, נתון המתחיל ליצור מחסור בדירות. לטענת ראש העיר, אין המדינה בוחרת בפתרונות מוצלחים בכדי להתמודד עם מצב זה. הבלוקים בפריפריה הם בעיניו הזדמנות, ולטענתו ניתן להרחיב אותם ב-25% ולשפץ אותם כך שזוג צעיר יוכל להתחיל את חייו ב-1,500 שקלים שכירות לחודש לדירה של 50 מ"ר, לעומת העלויות הגבוהות של בנייה צמודת קרקע.

"המדינה צריכה לדאוג לדיור הציבורי"

באותו פאנל השתתף גם שמעון הייבלום, דירקטור ב'עמידר' שסיפר ל'דבר ראשון': "היום מבינים שמכירת דירות 'עמידר' הייתה שגוייה. היום הולכים על דיור להשכרה. למה? כי זה פתרון. אז למה חשבו אז שהפתרון הוא למכור את הדירות ששייכות למדינה לדיירי הדיור הציבורי? כי המדינה לא רצתה יותר את האחריות על הדיור הציבורי! אז עכשיו, קודם כל, יש מחסור, כי לקחו את הדירות ומכרו ועם הכסף עשו דברים אחרים. ושנית אלה שקנו את הדירות ממשיכים לגור בג'יפה, כי הם לא יכולים לממן את אחזקתן, שהרי לא מדובר היה בדירות במגדלי יוקרה אלא בדירות באותם שיכונים היסטוריים שדורשות כל הזמן טיפול, ולמי יהיה כסף לטפל? אם היו שואלים אותי הייתי אומר לא למכור. המדינה צריכה לדאוג לדיור הציבורי שיהיה דיור בהשכרה מפני שתמיד יהיו מי שיזדקקו. זה ככה בכל העולם."

שמעון הייבלום, דירקטור בחברת 'עמידר' (צילום: דבר ראשון)

הייבלום מסביר שעמידר לא עושה מכספה שלה, "עמידר היא צינור, היא קבלן. אם היא מקבלת 100 שקל, היא משפצת ב-100 שקל. עכשיו רק לקחנו מכל העודפים שהצטברו במשך השנים ואף אחד לא נגע בהם". להייבלום חשוב להדגיש שהם הלכו ובדקו את נושא הדיור הציבורי בעולם, ומצאו שדאגה לדיור בלבד, ללא הסביבה, "מתנ"סים, פעילות וכל המסביב שאם לא דואגים לו, זה נהפך לסלאם. אז עכשיו התחלנו לטפל גם בזה אבל אי-אפשר לעשות בשנה וחצי מהפיכה עולמית". הייבלום מתכוון לדירקטוריון שהתחלף לפני כשנתיים, והדירקטוריון החדש הוא שהחליט שאת עודפי החברה ששמרו אותם "אף אחד לא יודע למה", יש להשקיע בפיתוח הדיור הציבורי ו-200 מיליון שקלים כבר הושקעו מאז.

מה יעשה בנאדם?

בהתייחס לסוגיית הפינויים האחרונים שהתבצעו מדירות עמידר בבאר-שבע לפני חודש ולפני שלושה שבועות, מסביר הייבלום שהחברה לא עושה דבר שלא על-פי הנחיות המדינה. הייבלום טוען כי השר עצר את הפינויים, למעט שני מקרים: אם לא עבר זמן מאז הפלישה לדירה או אם הדירה לא ראויה למגורים. לטענתו הדירות אליהן פולשים אנשים הן דירות שפונו לא מזמן בשל פטירה או אבדן זכאות, וממתינות לשיפוץ לקראת אכלוס מחדש. כשאנשים פולשים לדירות הם יוצרים "בלאגן ועיכובים לאנשים זכאים שממתינים", אומר הייבלום. "עמידר היא צינור ולא אשמה בשום דבר. היא לא אשמה בתורים ומי מקבל דירה קובע משרד השיכון ולא עמידר".

ריקי כהן בנלולו פעילה חברתית ב'פורום דיור ציבורי' ו'לא נחמדים – לא נחמדות' (צילום: דבר ראשון)

כהן בנלולו סבורה גם כן שניתן לראות כי בכהונתו של השר הנוכחי הדברים נראים קצת אחרת, ושעל אף שהמשרד הוחלש בחלק מסמכויותיו, השר גלנט מקדם דברים בתחום הדיור הציבורי. למרות המחמאות, בנלולו עדיין סבורה כי האשמת עיכוב הכניסה של זכאי אחד בכניסה ללא אישור של זכאי אחר, היא מניפולציה של שיסוי מחוסרי דיור זה בזה. השיסוי הזה ציני במיוחד כשאנו ניצבים מול מערכת ציבורית נוספת שיובשה במשך שנים, ולא מסוגלת לתת מענה לאזרחי המדינה המוחלשים ביותר. "מההפגנה הלכתי לראיון על ניתוקי חשמל שזה אותו הדבר בעצם. כל הניסיון של ההפרטה של כל המערכות הציבוריות, ואנחנו רואים את זה במשרד רווחה במיוחד. ומה קורה בסוף? אז אני שואלת אותך בתור בן-אדם. מה אנשים יעשו אם המדינה לא נותנת להם כלי, מה אנשים יעשו? יגורו ברחוב? ואם יש דירה ריקה, זה לא הדבר הכי אנושי לעשות, לחפש מחסה לילדים שלך? והדירות האלה הן לא מקום מחסה, הן מקום מסכן. צריך לראות את זה בעיניים כדי להבין".