לפני פחות משבועיים, לאחר דיון במליאת מועצת אשכול, הוחלט על פתיחת רוב בתי הספר של המועצה בשנת הלימודים הקרובה בקריית החינוך שבקיבוץ מגן, המרוחקת כ-5 ק"מ בלבד מהגבול עם רצועת עזה.

ההחלטה התקבלה בהנהגת המועצה לאחר שצה"ל, פיקוד העורף ומשרד החינוך נתנו את אישורם למהלך, אך בשטח היא פגשה הורים חלוקים. מצד אחד, אלה שרוצים להחזיר את ילדיהם לשגרת בית הספר המוכר כבר עכשיו כדי לזרז חזרה לשגרה ולמנוע עוד פיצולים בין הילדים, ומצד שני – הורים שלא מבינים מדוע המועצה מנעה הובלת אלטרנטיבה לבית הספר במיקום עורפי יותר, והתעקשה להחזיר את שגרת הלמידה בעוד מעבר לחומה ממשיכה להתנהל לחימה עצימה. 

"44% מההורים באשכול לא רוצים שהילדים שלהם ילמדו במגן בכלל", אומרת בכעס אופיר ראובן, תושבת המושב יבול, שאמורה לשלוח לקרייה שניים מילדיה. את הנתון היא מביאה מסקר שנערך בקרב הוריי המועצה. "10% נוספים אמרו שלא ישלחו לבית ספר אם לא יינתן מענה בטחוני מספק, וכרגע בצבא הסבירו לנו שהוא לא יינתן. אז מה יעשו עכשיו מעל למחצית מהילדים, ילמדו בזום?". 

"למה בניתם אותו 5 ק"מ מהרצועה?"

1,200 מבין 4,800 הילדים ובני הנוער החיים במועצת אשכול לומדים בקריית החינוך 'נופי הבשור', בה פועלת החטיבה השש-שנתית נופי הבשור ומספר בתי ספר יסודיים. בחודשים האחרונים, מאז החזרה ההדרגתית לחבל, הילדים נפרסו בין בית ספר יסודי בקיבוץ גבולות (11 ק"מ מהגבול) בית ספר נוסף בגוש צוחר (8 ק"מ) וכ-12 גנים ביישובים השונים, אך לקראת הקיץ, כל המאמצים ירוכזו לכיוון קריית החינוך, שנבנתה ב-2019 בתקציב של מעל ל-150 מיליון שקלים והציבה את הסטנדרט הבטיחותי הגבוה בישראל  – כמעט כלל המרחבים הציבוריים בה, ובהם כל הכיתות, ממוגנים.

זו גם, לטענת ראובן, הסיבה שבגללה ראש המועצה, גדי ירקוני, התעקש לא להקים בית ספר זמני נוסף. "הבעיה שמתבלבלים בין מבנה למהות. רוצים להחזיק במבנה הפיזי בכל הכוח כדי לייצר בית ספר", אומרת ראובן, וטוענת שכך זה היה לאורך כל הדרך. "זה בית ספר מעולה, שנותן מענים חינוכיים מגוונים, אבל למה בניתם אותו 5 ק"מ מהרצועה?". 

על פי ראובן, בכנס עם ראשי המועצה וההורים, ירקוני אמר שאין בסדר היום של המועצה מספיק זמן, לא בתכנון ולא בתקציב, לבית ספר עורפי. ומכיוון שמראש ידעו שהוא לא יהיה ברמת מיגון מספקת – אין צורך בו מלכתחילה. "מה הייתה הבעיה להגיד שיהיה בית ספר עורפי במשך שנתיים?", תוהה אופיר. "אז יקומו צוותים, תהיה סגירת פערים. היה פה משבר אמון מוחלט. בצבא אומרים שעכשיו הם לוקחים אחריות? אחריות זה להוכיח שרגוע. תנו לנו שנה וחצי-שנתיים להיות בתחושת ביטחון שהילדים נמצאים באזור בטוח". 

ראובן עדיין לא קיבלה החלטה סופית בנוגע למשפחתה ולשנה הקרובה, ולא שוללת עזיבה זמנית נוספת. לדבריה, ולדברי הורים נוספים, ההורים מוכנים להתפשר על מימד המיגון ולו רק כדי לא ללמוד מול הגדר. החשש גבוה במיוחד בקרב הורים לילדי יסודי. לדברי ראובן, המהלך יגרום להורים צעירים רבים שלא לחזור לאשכול, בעוד שלהורים הובהר שאם תתחדש הלחימה האינטנסיבית באזור, לא ניתן יהיה לחזור לקריית החינוך, ומאות ילדים יישארו ללא מסגרת לימודית.

"הילדים שלי לא יילכו כצאן לטבח לנופי הבשור"

"אני לא מבינה למה כל כך דחוף שהילדים שלנו יחיו מול האיום הזה?", אומרת נעמה כספי, מעין הבשור, ששוקלת לרשום את ילדיה למסגרות מחוץ למועצה. "הסכנה נוכחת כל הזמן. הבומים מטורפים והגוף דרוך. למה שארצה להעביר את הילדים שלי את זה יום-יום?". 

כאשר שני מורים מצוות התיכון הכריזו בפני ההורים שבמידה ושנת הלימודים לא תיפתח בקריית החינוך היא לא תיפתח בכלל, היא הבינה לדבריה שהלכה למעשה הוטל עליהם וטו. "אני באמת בדילמה ולא בוודאות רואה את עצמי שולחת את הילדים שלי למקום שנמצא 5 ק"מ מהרצועה. הנורא מכל כבר קרה לנו, ובעזה רק מחכים לשחזר את הדבר הזה שוב. הילדים שלי לא יילכו כצאן לטבח לנופי הבשור". 

כספי מזכירה את החלטת המועצה האזורית חוף אשקלון, שהקימה בית ספר עורפי עבור יישובי דרום המועצה שקרובים לגבול עזה, ולא מבינה מדוע לא קודמה תוכנית דומה בעורף אשכול או במועצה מרוחקת יותר, כמו רמת נגב למשל, בה כבר היום לומדים תלמידים רבים מהמועצה.

מבדיקת 'דבר' עולה, כי כי בכל הקשור למועצה אזורית חוף אשקלון, דובר במיזם חינוכי רק לתקופת המלחמה, וב-1 בספטמבר הוא לא יתפקד יותר כבית ספר עורפי, והלימודים, נכון להיום, צפויים לחזור ליד מרדכי, הקרובה לגבול.

במועצת אשכול לא שללו לחלוטין את האפשרות להקמתו של בית ספר עורפי, ואפשרות הקמתו, גם אם באופן חלקי, נבחנת בימים אלה, וההורים שדוחפים למהלך רוצים לקדם סקר היתכנות שיוכיח שהקמתו נדרשת.

אך לדברי כספי, מדובר בצעד אחד קטן, מאוחר מדי. בימים אלה היא מובילה מהלך יזום של הורים ואנשי חינוך במועצה להעביר את הדיון על הסוגיה לוועדת החינוך של הכנסת כדי  שחבריה ילחצו על המועצה והמדינה להתערב בנושא. "המועצות המפונות האחרות הבינו את הרגישות וקידמו מיוזמתם פתרונות, אבל אנחנו מצאנו את עצמנו במאבק מול המועצה שלנו. זה חוסר אונים וייאוש". 

"אנחנו בוחרים בין אפשרויות גרועות"

קבוצת הפייסבוק 'הכל באשכול', בה חברים מאות מהוריי אשכול, הפכה לזירה המרכזית בה מתנהל הוויכוח. אחד ההורים כתב שהוא רואה במהלך החזרה לקרייה פגיעה קשה במאמץ המשותף של הורי אשכול לספק מסגרת חינוכית בטוחה לילדים, ומביא לדוגמה את פנימיית י"ב שהוקמה בעין גדי ביוזמת ההורים (שחלקם טוענים שהמועצה ניסתה למנוע את המהלך). הורה אחר אומר באופן גלוי כי מדובר ב"מהלך מטורלל של ירקוני, שלוקח את המועצה לטבוע בתוך ביצה בעוד ההורים לא חייבים לטבוע עם המועצה. ראינו עכשיו בתי ספר, יש אפשרויות אחרות טובות יותר". 

אך לא מדובר בתנועה חד-צדדית, גם לא בקבוצת הפייסבוק הסוערת. בתגובה להורה שכתב על כך שהוא מתכוון לעזוב את המועצה בגלל ההחלטה, הורה אחר כתב לו שהוא רואה בחזרה ללימודים בקרייה שליחות. "אולי זו דעת מיעוט, אבל בעיניי החזרה טומנת בחובה מרכיב ציוני שאני לא יכול להתעלם ממנו", כתב. הוא ביקש לא להתנגח בהורה החושש, וטען שגם לו יש חששות, ושהוא מבין שאין ודאות מוחלטת, ולכן המאבק צריך להיות לחיזוק הביטחון: מיגון האוטובוסים, תלוליות ברזל, מגדלי תצפיות עם נקודות ירי ונוכחות צבאית משמעותית. 

"יש לנו בית ספר שהשקיעו בו מיליוני שקלים למיגון. למה שאני ארצה שהילדים שלי ילמדו באוהלים או בכל מיני מתחמים שלא מותאמים לכיתה?", שואלת שרה טל, תושבת יבול. לדבריה, הציפייה שלה כאם, היא שבתה הבכורה תפתח את כיתה א' בבית ספר קבוע, ומאבק ההורים צריך להתמקד לא נגד בית הספר אלא בעדו – ובעיקר, השקעה בחוסן והחיזוק הנפשי של הילדים. 

"אני חזרתי בין הראשונים עם הילדים שלי ואני חיה פה חיים רגילים. אם אני לא יכולה לחיות פה את החיים הרגילים שלי, אין לי מה לחזור", היא אומרת. טל יוצאת גם נגד אפשרות של חזרה הדרגתית שתחלק את ילדי המועצה בין שני מוקדי חינוך, אחד במגן ועוד אחד עורפי, מפני שמהלך כזה יאריך לטענתה עוד יותר את הפיצול שנכפה על ילדי המועצה בתחילת המלחמה. "המשוואה פשוטה – אם אי אפשר ללמוד במגן, אז אין סיבה לנסוע על 232 – ואז אולי בכלל לא צריך לחזור הביתה". 

"אנחנו בוחרים פה בין אפשרויות גרועות. במצב מושלם לא יהיו בעיות ביטחוניות בכלל. אבל אני רוצה שהילד שלי ייסע לקריית החינוך שהוא מכיר", אומרת יעל ראם, אמא משדה אברהם שבנה עולה לכיתה ח'. היא לא מתנגדת עקרונית לאפשרות של בית ספר עורפי, ואף מבינה את הצורך של ההורים שכן רוצים בכזה, אבל כן חוששת מההשלכות של פיצול בין הילדים, וגם מכך שעלות בנייתו תגרע מתקציבים לצרכים אחרים.

"צריך לשקול את הדברים לא ממקום אמוציונלי", היא אומרת. "פיצול משמעותו פגיעה במורים ובתהליכים החינוכיים". לדעתה, החזרה של כל הילדים למקום אחד תקל עליהם את החזרה לשגרה, ואלה גם הדברים שהבינה לדבריה מכמה גורמים פסיכולוגיים שהעבירו את חוות דעתם בעניין. בכל הקשור לביטחון, לפחות לזמן הקרוב, הרע ביותר, לדעתה, מאחורינו. 

"צריך להגיד את האמת – עד 7 באוקטובר מצבנו הביטחוני היה הרבה יותר גרוע, היינו צריכים את 7 באוקטובר כדי לגלות את זה", אומרת ראם. מה שמקנה לה ביטחון מינימלי הוא שדווקא עכשיו יש נוכחות צבאית גבוהה ועירנות מוגברת לתרחישים באזור.

שעת המבחן, היא אומרת, תהיה בעתיד, כשהזיכרון ידהה. "מי שמחכה שיהיה פה 100% ביטחון לא נמצא במקום הנכון. קשה לי להתווכח עם רגשות של חוסר הביטחון, כי גם אני חווה אותם. כולם חווים אותם – אבל אי אפשר להתנהל מהמקום הזה". 

המועצה: הוקמה אסיפת חינוך ציבורית כדי לגבש תוכנית מיטבית

ממועצת אשכול נמסר בתגובה: "מדובר בנושא משמעותי וחשוב בו דנים במועצה יום יום, ואנו קשובים למגוון הדעות העולות, לצד המלצת גורמי המקצוע. 

"עם חזרת התושבים למועצה והיערכות לקראת 1 בספטמבר, הכיוון היה על בסיס המלצות כלל הגורמים המוסמכים, לרבות גורמי ביטחון, אנשי חינוך ומטפלים, שיש חשיבות לחזור לשגרת הלימודים בקריית החינוך הממוקמת בקיבוץ מגן. זאת כדי לאפשר הליך שיקום מיטבי לתלמידים במקום המוכר והממוגן ביותר, ומדובר ביישוב אשר חזרת התושבים אליו אושרה על ידי מערכת הביטחון, וכבר היום מתקיימת בו מערכת חינוך של הגיל הרך. 

"נדגיש, כי בעקבות מגוון הקולות והחששות שעלו מהציבור, הקימה המועצה אסיפת חינוך ציבורית, הכוללת נציג מכל אחד מיישובי המועצה שנבחר על ידי היישוב, אנשי חינוך ומומחים מתחום החוסן והטראומה, במטרה לגבש תוכנית חינוך מיטבית וישימה לשנת הלימודים הבאה. 

"לנוכח דחיפות וחשיבות הנושא, האסיפה מתכנסת בתכיפות בשבועות האחרונים כדי לגבש את המלצתה מוקדם ככל האפשר. עם סיום פעילות האסיפה, התוכנית תובא לאישור מליאת המועצה".