"ילד בן 3 גר 1,900 מטר מהגן שלו" סיפר חבר מועצת אל קסום, מוסא אל קורעאן, בוועדת החינוך של הכנסת, "הילד צריך ללכת בואדיות ובשטח פתוח. תשובת משרד החינוך – הסעות זה מ-2 ק"מ והלאה. הפתרון הוא לא הסעה, אלא הקמת גנים".
ללא נוכחות נציגי ממשלה ונציגי הרשות להסדרת יישובי הבדואים, ועדת החינוך דנה במענה החינוכי לילדי הבדואים בנגב, במסגרת 'יום הנגב' בכנסת. "כל שנה מציפים את הבעיות, אבל שום דבר לא זז", אמר ראש מועצת רהט לשעבר, פאיז אבו סהיבאן, "השחקן העיקרי, רשות ההסדרה, נעדר. זה מראה על חוסר היכולת של הרשות לפתור את הסוגייה. סוגיית הקרקע של הבדואים זה כמו מו"מ עם הפלסטינים".
אבו סאהיבן, שמכהן כיום כמנכ"ל שותף בארגון 'כוכבי מדבר' המפתח מנהיגות בחברה הבדואית, טען שיש לשים את המשקל על אחריות המדינה, ולא על יחס הציבור הבדואי אליה. "לא צריך להוכיח כל פעם שאנחנו נאמנים. השאלה כמה ישובים המדינה מסדירה. כמה היא משקיעה בחינוך".
מעיגל אל הוואשלה מהמועצה לכפרים לא מוכרים הציג את השלכות ההשקעה החסרה: "יש 6,000 ילדים בגילי גן ללא מסגרת". לדברי אל הוואשלה, "יוסי שריד החליט לפני 25 שנים כשר החינוך להקים 39 גנים בכפרים הלא מוכרים. מאז הכל תקוע".
סלים אלדנפירי מביר הדאג' הדגיש את סוגיית הריסת הבתים. בזמן הדיון, ובמרחק של כ-90 ק"מ ממנו, הוכרחו תושבי היישוב אלזרנוג להרוס את המסגד בישוב. "אחרי ה-7 באוקטובר חשבנו שהכול יהיה בסדר. אני מבקש מכל אחד שיכול לעזור – אנו תחת מלחמה, וסובלים מהריסות וצווי סילוק. יש כאן אנשים שלא מעניין אותם שהקשר בין הבדואים למדינה יהיה טוב".
רם זהבי, מנהל מחוז דרום משרד החינוך, השיב כי "החלטנו לנתק את התלות בין הסדרה לבין חינוך. הפתרונות על קרקע זו סוגיה מסובכת, ואנו מתקדמים במה שניתן. בחמש השנים האחרונות הרחבנו את המענה. והיום יש 798 כיתות גן". דבריו לוו בקריאות מחאה לגבי טיב הגנים, והיעדר תשתיות כמו חדרי שירותים.
זהבי טען שחלק מהפתרון כרוך בשימוש בהסעות, ובערבות הדדית בין הרשויות המקומיות בנגב. "נכון להיום אנו עובדים על פתיחת שתי נקודות באלפורעה. יש שם 2,400 ילדים. באל פורעה הקרקע היא של ערד, אך הניהול של מועצה אזורית אל קאסום".
נציג הסטודנטים, רביע אלאעסם מהכפר הלא-מוכר ח'רבת אל וטן, אמר כי הוא חושש מהבחינה הבאה – ומהריסת הבית שלו. "למדתי על דו קיום. איך אמצא 'דו' אם אין לי קיום?"