"בבוקר השבעה באוקטובר, יגב ואשתו רימון היו בבית שלהם עם כל הכלבים והחתולים. הוא עוד הספיק לפרסם פוסט 'מחבלים מחוץ לחלון, מה נסגר?' ולשלוח לי הודעה מוקלטת, שבה הוא אומר לי לשמור על עצמי ושולח חיבוק ואהבה". כך סיפרה היום (חמישי) שחר גוטשטדט להב, חברתו של החטוף יגב בוכשטב מקיבוץ נירים, בצעדת הגאווה והתקווה ברחובות, שהוקדשה למאבק להשבת החטופים.
"רק בדיעבד הבנתי שהוא בעצם נפרד ממני. אבל יגב לא חייב להפרד ממני, כי יגב נחטף חי, שלם ובריא. ויגב יכול לחזור. אשתו הייתה שם איתו בשבי, והיא חזרה בעסקה. כשהיא חזרה, יגב עדיין היה חי, שלם ובריא. אני לא יודעת אם זה עדיין נכון, והכי מפחיד – שאני לא יודעת אם אי פעם אדע".
יגב בוכשטב ובת זוגו רימון קירשט נחטפו מביתם בנירים לרצועת עזה ב-7 באוקטובר. קירשט שוחררה בעסקת החטופים הראשונה בסוף נובמבר, ובוכשטב עדיין בשבי חמאס, כבר 265 ימים.
"יגב הוא אחד כזה שמקבל כל אדם בסבלנות, חמלה ובלי שיפוטיות"
גוטשטדט להב סיפרה על החברות שלה ושל יגב, שהחלה בילדותם בנירים. לרגעים הדמעות עצרו את שטף דיבורה. "יגב ואני נולדנו באותו חודש ובאותו קיבוץ, וגרנו דלת ליד דלת. כל תקופת הילדות והנערות היינו צמודים, באותן מסגרות וחברים טובים."
החברות ביניהם כללה גם שיתוף בתהליך היציאה שלה מהארון. "הפעם הראשונה שהתאהבתי הייתה לפני 17 שנים, ומושא ההתאהבות הייתה מישהי. זה היה ממש לא קל, לקח לי חודשים להודות בזה בפני עצמי ועוד שנה וחצי בערך להתחיל לשתף אנשים אחרים, כולל את אותה מישהי. אחד הראשונים שסיפרתי להם היה יגב. גם אז, כשסיפרתי ליגב על ההתאהבות הראשונה שלי, גרנו דלת ליד דלת, הפעם כל אחד בדירונת משלו, כזו שמקבלים בקיבוץ.
"אם הייתם מכירים את יגב, לא הייתי צריכה לספר לכם שהוא קיבל את זה מעולה. כי הייתם יודעים שיגב הוא אחד כזה שמקבל כל אדם בסבלנות, חמלה ובלי שיפוטיות."
עוד נקודה משמעותית בחברות היתה החתונה של יגב. "לפני קצת יותר מ-3 שנים יגב התחתן בחתונת קורונה קטנה וצנועה על הדשא של ההורים שלו בקיבוץ. הייתי שושבינה גאה ומאושרת – יגב ורימון, הכלה, נראו מאוהבים וזוהרים. הם הקימו בית בקיבוץ נירים, עם המון עציצים, בישולים, חיות ומוזיקה, וחיו את חייהם. בבוקר השביעי לאוקטובר הם היו בבית שלהם עם כל הכלבים והחתולים."
"יגב בשבי כבר חצי מהחיים של הילד שלי"
מאז עברו 265 ימים. החיים ה'רגילים' נמשכים, אבל יגב עדיין שם. "היום אני נשואה, למישהי מדהימה, שגם נהייתה כמובן חברה של יגב, ויש לנו ילד", סיפרה גוטשטדט להב, "תום בן שנה וארבעה חודשים, הוא הולך, לומד מילים חדשות כל יום, ומקסים את כולם, כולל את כל המשפחה של יגב שהוא פוגש בכיכר. אבל יגב לא רואה את זה, כי יגב בשבי כבר חצי מהחיים של תום. אתם יכולים לדמיין את זה? חצי מהחיים של תום."
"אנחנו בחודש הגאווה ואני כרגע מדברת בעצרת גאווה, אבל אני לא מרגישה גאווה. אני לא מרגישה גאווה במדינה שלי, שלא שמה את החטופים במקום הראשון. אני לא מרגישה גאווה בעצמי, שאיכשהו בתוך הסיוט הזה חיה את החיים ולא מקדישה כל רגע להחזרת החטופים. אני לא מרגישה גאווה בחתירה ל'ניצחון' בלתי אפשרי על חשבון חיי אדם, על חשבון החיים של יגב.
"אל תשכחו את החטופים והחטופות שלנו"
"כבר הפסדנו. בשביעי לעשירי אנחנו הפסדנו. ומה שצריך לעשות עכשיו זה להסתכל קדימה, באומץ, בתקווה, בניסיון לשקם את החיים פה ולחיות בשלום. כל העולם מבין את זה, חוץ מהמנהיגים שלנו.
"אני מבקשת מכם – אל תשכחו את החטופים והחטופות שלנו. הם חייבים לחזור. כולם. תעשו כל מה שאתם יכולים לעשות בשביל לקדם את זה. צאו מהבתים ואל תתייאשו, העתיד יכול להיות טוב יותר מהעבר אם נרצה ונאמין ונעשה."
"המילה 'חופש' מקבלת השנה משמעות חומרית יותר"
כ-500 בני אדם השתתפו בצעדה, שהחלה בדשא הסמוך לתחנת הרכבת ברחובות והמשיכה ברחוב הרצל. על עמודי התאורה לאורך מסלול המצעד תלתה העירייה דגלי גאווה. כמה מאותם דגלים הוסרו ונשרפו בראשון השבוע, והמעשה תועד במצלמות אבטחה. רכזי הקהילה הגאה בעיר הגישו תלונה במשטרה, והעירייה פרסמה הודעת גינוי ותלתה דגלים חדשים.
בעצרת הצנועה שנערכה בסוף הצעדה הוקרן סרטון בו סיפרו להט"בים מהעיר על פעולתם בתקופת המלחמה, משירות מילואים ועד התנדבות בעיר ועם בני נוער מפונים. אחריו נאמו סגני ראש העיר, שוקי קרומר וזוהר בלום, שהתחייבו לפעול למען שוויון לקהילה הגאה בעיר, ולהקמת בית לקהילה, ונציגי ארגון הנוער הגאה (איג"י).
נציגי הקהילה, שדיברו על הבמה, קשרו בין המאבק לזכויות קהילת הלהט"ב לדרישה להשבת החטופים. "בחרנו לקיים את המצעד השנה עם משפחות החטופים, כי המילה 'חופש', שעליה אנחנו נאבקים כבר שנים ארוכות, מקבלת השנה משמעות חומרית יותר", אמרו, "החטופים צריכים לחזור למשפחותיהם, ואנחנו צועקים בקול רם 'החזירו אותם הביתה עכשיו".
