מבנה הקזינו הנטוש במרכז שכונת בת גלים בחיפה עומד בימים האחרונים במרכזו של מאבק ציבורי. עיריית חיפה הודיעה שהיא מקדמת תוכנית לבניית מלון בשטח הקזינו ובשטח שצמוד לו, שבעבר הרחוק הייתה בו בריכה אולימפית.

על פי ההודעה של עיריית חיפה, היזם גיל דנקנר, שקנה את השטח ב-2011, יבנה בו מלון עם 110 חדרים. כיום 66% מהשטח בבעלות דנקנר והיתר בבעלות המדינה והעירייה. התוכנית היא לשנות את ייעוד הקרקע מאתר למבנים ומוסדות ציבור לאתר תיירות.

שלד הקזינו, 2010. "לי אין ודאות שגם אם יאשרו את התוכנית היזם באמת יממש אותה. מבחינתו הוא יכול למכור אחר כך" (צילום: ד"ר אבישי טייכר/ויקימדיה)

הקזינו נבנה בשנות ה-30 והיה מבנה מפואר, שקצינים בריטים חגגו בו. היו בו רצפות שקופות מעל המים, רחבת ריקודים, קולנוע ובריכה צמודה. לקראת סוף שנות ה-60 הוא ננטש. בשנות ה-90 היזם סם שטרית קנה אותו והחל בבניית מבנה שהיה אמור לשחזר את המבנה המקורי, אבל באמצע הבנייה פשט את הרגל ובנייתו לא הושלמה. מאז הוא נשאר כך. המבנה ממוקם במרכז השכונה, במפגש של שדרות בת גלים עם הים, חוף הים המוכרז במזרח, ובמערב הטיילת.

תושבי העיר והשכונה הופתעו מהפרסום על כך שהעירייה מקדמת את התוכנית בלי לשתף את הציבור בהשלכות ובשינויים שתגרור בשכונה. מאז הפרסום התארגנו תושבים למחות על קידום התוכנית. אחד מהם הוא ד"ר ניר ברק, חבר סגל במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון בנגב. ברק, 43, הוא תושב בת גלים ואב לשלושה בנים. "המהלך של העירייה ביחס לקזינו הוא הפרטה דה פקטו של מבני ציבור", אומר ל'דבר' ברק, מומחה לפוליטיקה עירונית וסביבתית. "יש כאן עירייה בגירעון תקציבי שפועלת בשיטתיות לכסות אותו ומוכרת מבני ציבור. לי אין ודאות שגם אם יאשרו את התוכנית היזם באמת יממש אותה. מבחינתו הוא יכול למכור אחר כך. לעירייה יש פה אינטרס, כי יש לה בעלות בתוך המבנה. זאת הכנסה מהירה. כשנסתכל אחורה בעוד 15 שנים נגיד 'לא ייאמן שמישהו אי פעם אישר את זה'".

הבריכה האולימפית, 1947. "אנחנו רוצים לקדם את בת גלים להיות מוקד משיכה תיירותי, אבל הזיהוי האוטומטי של תיירות עם בניית מלונות היא תפיסה צרה" (צילום: ויקימדיה)

לדברי ברק, מבנה הקזינו הוא פיסת היסטוריה חשובה לתושבים. "היה שם מבנה יפהפה וייחודי מבחינה ארכיטקטונית. יש כאן בעיה, כי ייעוד קרקע הוא למבנה ציבור. עיריית חיפה מקדמת את התוכנית 'חיפה 2000', חזון של עיר תיירותית. אנחנו בעד, מסתכלים על האינטרס החיפאי הרחב. אבל בת גלים היא פנינה בזכות האופי המיוחד שלה. היא תוכננה כעיר גנים, ונבנתה בצורה מאוד ייחודית. אנחנו רוצים לקדם את בת גלים להיות מוקד משיכה תיירותי, אבל הזיהוי האוטומטי של תיירות עם בניית מלונות היא תפיסה צרה. רוב התיירות היא פנים. לא ישנים פה. באים לבקר, להוציא כסף ולחזור הביתה.

הוא מוסיף שבבת גלים כבר מתוכננים ארבעה מלונות. "זאת שכונה שעברה שינוי ענק בשנים האחרונות. שירתי בחיל הים מ-1998 עד 2004. בת גלים נחשבה אז שכונת פשע. אף אחד מהקצינים לא הסכים לגור שם. התמונה הזו השתנתה, השכונה השתנתה, ערכי הקרקע טסו ובמקום שהעירייה תתכנן את השכונה באופן הוליסטי, יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה. אושרו כבר מפלצות שממש הופכות את האופי של השכונה. כל מה שמושך אנשים לפה עומד להיעלם. אנחנו רוצים לקדם, מבינים את הפוטנציאל, אבל מבקשים מהעירייה להפסיק לחשוב כמו בשנות ה-60".

מאבק התושבים מתמקד בשינוי הייעוד של הקרקע, בהיעדר תוכנית מתאר שכונתית, בפגיעה בנוף ובסביבה הטבעית ובשיתוף מלא של תושבי השכונה והעיר. על שינוי ייעוד הקרקע אומר ברק: "ייעוד הקרקע שהוא כרגע שטח חום, כלומר מבנה ציבור זה לא רק מתנ"ס או רווחה. לוקחים את אחד השטחים הציבוריים היחידים בשכונה, שגם ככה צפופה, משאירים את השכונה בלי שטחים חומים. זה הורס את המרקם השכונתי ופוגע בעיר ובפוטנציאל שלה".

ניר ברק. "היינו צריכים להשיג את התוכנית בדרך לא דרך, וחשכו עינינו" (צילום: אלבום פרטי)

בסוגיית שיתוף הציבור, שהוא מומחה בה, הוא נחרץ הרבה יותר: "יש כאן קואליציה שנבחרה על קידום הדמוקרטיה הליברלית בחיפה. זאת הייתה הבטחת בחירות של יונה יהב. התוכנית הזאת מקודמת ללא שקיפות. דובר העיר הציג אותה כמציאות. זו תחושה של מחטף טוטלי. בתור מי שמעורבים בשכונה יש לנו זיקה מיוחדת למקום הזה כי אנחנו גרים פה. היינו צריכים להשיג את התוכנית בדרך לא דרך, וחשכו עינינו.

"אנחנו לא מתנגדים קטגורית לשום דבר, אבל לייצר הדמיה שנראית ממש טוב זה לא דמוקרטיה, לא שקיפות ולא השתתפות – וזה הטיקט שעליו הצביעו ליונה יהב. דמוקרטיה בעיר מתחילה בתהליכים של השתתפות ציבור".

התושבים פנו ליו"ר ועדת המשנה לתכנון ובנייה עו"ד שרית גולן במכתב ולאחר מכן שוחחו איתה. היא נענתה לבקשתם לפתוח את התהליך לשיתוף ציבור, וקבעה מפגש אחד בנושא. לדברי ברק, כך אינו נראה תהליך אמיתי, ויש להבחין בין שיתוף להשתתפות: "יידוע הציבור זה שהעירייה באה ואומרת 'זאת התוכנית, עכשיו בואו נשמע את ההערות שלכם ונסביר לכם למה אתם טועים. השתתפות ציבורית אמיתית היא שורת מפגשים של כל בעלי האינטרסים, תושבים, בעלי הנכס, נציגים מהעירייה, שבהם מדברים על הפרויקט לפני ועדת התכנון. יש לזה מתודולוגיות שונות ומגוונות וזה לא מסתכם בפגישה אחת. בתל אביב זה נהוג, גם בירושלים נכנסו לזה יותר. גם פה בעיר יש המון אנשים חכמים ויצירתיים, ואפשר להיעזר בגורמים האלה לשרת את כל האינטרסים – של התושבים, של העירייה ושל היזם".

התושבים חוששים שאחרי שהתוכנית תאושר יבצעו בה שינויים שימנעו מהציבור גישה לים, שתוספת הקומות לקזינו תחסום את הנוף מהשדרה ושקומת הקרקע תיצור חסימה נוספת. לדבריהם, יש להבחין בין שטח הקזינו לשטח הבריכה, ולהקצות קומה ציבורית במבנה. "ההבטחה שתושבים ייהנו מהחוף זאת שאלה של זמן עד שמגיעות המצלמות, הגידור. על הנייר זאת זיקת הנאה לציבור, אבל בפועל יש הרבה שיטות למנוע את זה".

איתי אנסבכר, מתכנן עירוני, שותף גם הוא במאבק. מבחינתו, השינוי בייעוד הקרקע הוא הדבר הבעייתי ביותר בתוכנית. "בראש הרשימה, שינוי הייעוד לשטח סחיר לחלוטין. אנחנו מבינים את הייעוד של בת גלים לשכונה של מגורים ותיירות ומבינים את המורכבות שיש שטח ציבורי בבעלות פרטית במשך שנים, אבל שינוי הייעוד שהעירייה ממליצה לאשר הוא פספוס בשתי רמות: תושבי העיר מפסידים את ההרחבה של קו החוף בנקודה הכי קריטית בשכונה, ומפסידים הזדמנות של מגרש בייעוד חום בחזית הים, בלב שכונת מגורים. זה היה יכול להיות מנוע מטורף, לא צריך לעשות מלון, צריך לעשות משהו שימשוך תיירים.

איתי אנסבכר. "אין תוכנית מדיניות לשכונה, וזו גם הסיבה שתושבים מגישים כל כך הרבה התנגדויות" (צילום: אלבום פרטי)

"יש פה מפגע שכולם מבינים שצריך לפתור. הפתרון של העירייה, לתת ליזם לעשות מה שהוא רוצה בלי קשר לציבור, לא נכון. לנו כתושבים אין משאבים. הייתה שם בריכה ציבורית. למה לא להחזיר אותה? אם חסר תקציב, יש כל מיני מודלים של שותפות ציבורית-פרטית למימון פרויקט (BOT), יש כל מיני מנגנונים. ב-2014 ביקשו היתר ל-66 חדרים. למה עכשיו צריך להעלות ל-110 חדרים? הרי מחירי הקרקע קפצו. אם זה היה כדאי כלכלית, זה בטח כדאי היום".

אנסבכר מבקר גם את איחוד החלקות. "נניח שבונים בקזינו מלון, למה צריך להפוך את כל המתחם למלון? אפשר לעשות הפרדה. זה שהזיקה של מגיש הבקשה היא על שתי החלקות ביחד לא אומר שצריך לאחד אותן. כשדנים בשינוי תוכנית בניין עירונית (תב"ע), שינתקו בין הדברים. תוכנית המתאר שהתייחסה לנקודה הזו מאפשרת שימושים של תיירות בבניין הקזינו הקיים, ולא בחלקה ליד. גם אם ועדה מחוזית דיברה על שימושים של תיירות, והגדירה את מבנה הקזינו בייעוד תיירות, זה לא אומר בהכרח מלון. מלון זה לא אבן שואבת. צריך לתת למבקרים סיבה לשהות בעיר כמה שעות, צריך פה חשיבה יותר רחבה. אין תוכנית מדיניות לשכונה, וזו גם הסיבה שתושבים מגישים כל כך הרבה התנגדויות. כל פעם צץ משהו".

הוא שותף לביקורת של של ברק על היעדר שיתוף ציבור. "לא ניתנה לציבור הזדמנות להגיב לזה, העירייה לא מפרסמת את המסמכים של התוכנית. אני עובד עם עיריות, וגם כשהעירייה רוצה שהיזם יקדם פרויקט, לפני שהיא ממליצה היא מטרטרת אותו, מתייחסת לתועלות הציבור, ואת זה אנחנו לא רואים במסמכים. השטח הציבורי הפתוח מופנה לרחוב ולא לים. למה? צריך לאפשר לציבור גישה לחוף. בתוכנית יש שביל גישה להולכי רגל, אבל זה לא כמו זיקת הנאה. לפי התוכנית אפשר לגדר את כל המתחם. היזם יגדר, לא נוכל לעבור ויהיו מצלמות. אין שום שימוש בבניין שמיועד עבור הציבור. הרבה פעמים רשויות דורשות דברים לשימוש הציבור, אבל פה אין. הציבור מפסיד את כל המתחם. השביל שמוגדר עבור הציבור נפתח רק לצד של שובר הגלים, אבל בצד השני יש גדר. אם דברים לא מתחברים, הם לא יהיו בשימוש. כל מתכנן ערים יגיד את זה".

תגובת עיריית חיפה טרם התקבלה.