כדי להכשיר את הקרקע לגיוס חרדים לצבא, על צה"ל לעבור שינוי תודעתי ולחזור למודל "צבא העם".

גם אם לא במוצהר, צה"ל עבר בעשורים האחרונים למודל "צבא קטן וחכם", עם שימוש נרחב בטכנולוגיה וויתור על גיוס אוכלוסיות, שהבולטת בהן הם החרדים. יוצאי הדופן היו פרויקטים ספציפיים כמו "שחר כחול" לשילוב דתיים בחיל האוויר, ועוד דוגמאות ייחודיות.

על הצבא והממשלה להעמיד משאבים כדי לאפשר לציבור החרדי להתגייס. כשביקשו אלפי חרדים להתגייס אחרי 7 באוקטובר, נדרשו רבים מהם לבטל את הפטור שקיבלו מקב"ן צבאי, ולעבור שוב הערכת מצב פסיכיאטרית. לטובת העניין עמד בבקו"ם פסיכיאטר אחד בלבד, מה שהפך את התהליך, שהיה צריך להיות זריז, לארוך ומייגע.

לשם הערכה ראשונית של מספר המבקשים להתגייס, נדרש הצבא לשנות את מערך המיון וההערכה שלו. תוכנית כזאת עדיין לא קיימת בצה"ל. נדרש זמן לבנות תוכנית שתתייחס לתוכנית הלימודים בישיבות, שלא כוללת לימודי ליבה של מתמטיקה, אנגלית ועוד. זה יצריך להעמיד מערך חדש של מעריכים ובוחנים. קיימות עוד דוגמאות רבות, אבל השורה התחתונה ברורה: כדי לקלוט אלפים ועשרות אלפי תלמידים שסיימו את מערכות החינוך החרדיות, יש לבצע התאמות רבות שלא מצויות כיום בצה"ל.

נראה שעד היום אי-גיוס החרדים התאים לכולם – מצד אחד לציבור החרדי, שלא התגייס ולא סבל מסנקציות כבדות; ומצד שני לצה"ל, שהשמיכה הכלכלית שלו תמיד קצרה מדי. אבל גם כאן 7 באוקטובר טרף את הקלפים, ויצר צורך גדול בחיילים החרדים.

לא מדובר בעניין נקודתי, אלא בצורך שכפי הנראה יימשך בשנים הקרובות, ולכן יש לשים בצד את מודל הצבא הקטן והמקצועי, שלא הוכיח את עצמו, ולחזור למודל "צבא העם" שנשחק בשנים האחרונות.

זה ידרוש מהממשלה להפנות את המשאבים המתאימים, ולחשב מחדש את סדרי העדיפויות בין טכנולוגיה מתקדמת לבין השקעה בכוח האדם ובשירותים הסוציאליים וההכשרתיים שמפנים אליו.