"נכנסתי לחדר הביטחון בבית שלי ושמעתי את הנפילות קרוב", אומרת ל'דבר' תמר שאקי, מנהלת הארכיון של קיבוץ דפנה, לאחר הפגיעה אתמול (ראשון) במבנה אולם הספורט של בית הספר 'הר וגיא' הממוקם בקיבוץ. "כשהבום קרוב מאוד אני קצת מפחדת, אבל זה יעבור", אומרת שאקי, "איך זה ישפיע הלאה? לא יודעת".

תמר שאקי. "יש גרעין קטן שעלה להתיישבות בחזרה בדפנה" (צילום: אלבום פרטי)

בסרטונים שהתפרסמו ממקום הפגיעה, ניתן לראות כי המבנה המעוגל והייחודי ספג פגיעה ישירה, ומההדף גם שער המתכת של הגדר המקיפה אותו נעקר ממקומו.   

"מבנה אולם הספורט שנפגע מהירי הוא מבנה ייחודי, מעוגל ובעל כיפה קטנה בנקודה העליונה שלו, שבנה הקבלן יהודה שפיגל, שהתמחה בבניית אולמות ספורט", מתאר האדריכל מיכאל יעקובסון. "שפיגל הביא פטנט מאיטליה לבנייה מהירה ופשוטה של אולמות ספורט – לוקחים בלון גומי קשיח, ממלאים אוויר ומתיזים בטון. ברגע שהבטון מתייבש, משחררים את האוויר והופ – יש לך אולם. אחר כך משלבים באולם את המתקנים שאתה רוצה – טריבונות ואיוורור. הבנייה הזו התגלתה כבעייתית מאוד מבחינה אקוסטית. מישהו מכדרדר בכדור, וזה רעש מטורף". 

הקמת האולם בתחילת שנות ה-80'. "שפיגל הביא פטנט מאיטליה לבנייה מהירה ופשוטה של אולמות ספורט" (צילום: יוסי צור ז"ל)

שאקי זוכרת את בניית האולם. "אני זוכרת שהכיפה, שהיו קוראים לה 'הציצי של הגליל', נעשתה בצורה מאוד מיוחדת ביום אחד – פרסו יריעה ענקית כגודל הגג, ניפחו אותה, ועל זה יצקו את הבטון. עמדנו משתאים לראות איך הבלון הענק הזה מתרומם לגובה". 

מנפחים את הבלון שעליו ייצקו בטון (צילום: יוסי צור ז"ל)

"התחושה היום היא שהאיום הוא מאוד ממשי"

בעבר, אומרת שאקי, שהתפנתה עם יתר חברי וחברות הקיבוץ ב-16 באוקטובר וחזרה מאז, החוסן האישי והחברתי להתמודדות עם איום הרקטות מחיזבאללה היה אחר. "בשנים שקטיושות היו נוחתות בלי התראות והיו נפילות בתוך הקיבוץ, החיים נמשכו. מצד שני, עוצמת הפגיעות הייתה הרבה יותר נמוכה, זה לא מה שיש היום".

הנזק בפנים האולם (צילום: אבני מידן, באדיבות דוברות המועצה האזורית גליל עליון)

שאקי מספרת שהסיבה המרכזית לפינוי הייתה החשש מפני פלישת חיזבאללה, כמו שהתרחשה ב-7 באוקטובר בקיבוצי עוטף עזה. "איום החדירה זה לא צחוק, נכון הוא שהיו נסיונות חדירה לקיבוצים בשנות ה-70'-80', פרשת משגב עם, אירוע נוראי בדירות בקריית שמונה, בכפר יובל, בשמיר. היו כל הזמן נסיונות חדירה, אבל התחושה לא הייתה שיש איום קיומי, והתחושה היום היא שהאיום הוא מאוד ממשי". 

"מכשירים את השטח לזמן שהממשלה הזו תיפול"

"הישראלים ממגנים עצמם לדעת", אומר יעקובסון ביחס למוגנות של מבני הציבור ביישובי וקיבוצי קווי העימות. "אנחנו מתחפרים באדמה, בונים מקלטים, מביאים ארטילריה, לך תסמוך על הדברים האלה. ראינו בעוטף עזה. כשבנו את האולם לא עשו חשבון אם זה בטיחותי. רצו לעשות אולם ספורט לילדי האזור, ובחרו במבנה בצורה מעניינת שנותן גאווה למקום. אולם ספורט מעוגל מעניק למקום את הייחוד. ה'מיגון לדעת' של המבנים הוא תבוסתני ומשקיע אותנו, אנחנו לא נמצאים במצב טוב". 

"את הצבאיות פחות מרגישים, אבל הריקנות האנושית נוכחת כל הזמן. אין אנשים בכביש, הנחל ריק. השירותים, כמו כל–בו ומרפאה, הכל סגור. הפינוי פירק את הקהילה ויש גרעין קטן שעלה להתיישבות בחזרה בדפנה, נקרא לילד בשמו", אומרת בחדות שאקי, שחזרה כחלוצה לפני כחודשיים לקיבוץ. "זה כמו האבא שלי שהקים את הקיבוץ – אנחנו מכשירים את השטח לזמן שהממשלה הזו תיפול ולאנשים יהיה לאן לחזור. יש לנו, אזרחיות ואזרחים שליחות".