נטלי וקסלר (36) מפנה זמן באמצע העבודה על מנוע של רכב כדי לספר מה זה אומר להיות מוסכניקית.  בתגובה לשאלה איך הגיעה לתחום, היא צוחקת ואומרת שזו השאלה הראשונה ששואלים אותה תמיד. 

״זה התחיל שבגיל 17", נזכרת המכונאית מראשון לציון. "הלכתי לעשות תיאוריה, ובזמני היו המון שאלות על המנוע, ולא הבנתי בזה כלום, וזה עיצבן אותי, כי רציתי לדעת. לא רציתי להיות תלויה באף אחד. אז אמרתי לאבא שלי: 'אבא, בוא תלמד אותי'". 

התמיכה מבית הייתה שם ברקע תמיד. וקסלר מתארת כיצד אבא שלה היה מתחרה בקארטינג והיה לוקח אותה איתו לתחרויות. "הרבה אנשים אומרים לי: 'את הבת של אבא שלך'. שאני ממשיכה אותו". היא מספרת שכאשר קורה משהו לרכב של אמא שלה או של אחותה, מיד כותבים בקבוצה המשפחתית שמישהו מהמכונאים יבדוק, ואז אבא שלה ואחיה ישר נותנים מענה. 

״אני הבחורה היחידה במוסך, אני רגילה לזה"

למרות האהבה לכלי רכב ולאופנועים, וקסלר לא פנתה ישירות למקצוע המכונאות. בגיל 24 היא למדה לתואר ראשון במדעי החברה ותקשורת, כאשר בסיומו, בגיל 28, אמרה לעצמה: "אוקיי, אבל מה את עושה עכשיו?" 

בהתחלה, היא מספרת, אנשים רבים ניסו להניא אותה מהרעיון של עבודה במוסך. "בשביל מה את צריכה את זה? למה להתלכלך? ועוד כהנה וכהנה. אבל אז אמרתי לעצמי, למה להקשיב להם? ופשוט התחלתי ללמוד את המקצוע". 

היא השתתפה בהכשרה של משרד העבודה בתוכנית שנקראה אז ׳סטרארטר׳, שנועדה להכניס מכונאים לשוק במימון הלימודים והעבודה.

היא עבדה במוסך טויוטה שלוש שנים, משם עברה למוסך נוסף והמשיכה למוסך שבו היא עובדת היום – מוסך סוזוקי מרכזי שורק. 

איך זה להיות מוסכניקית?
״אני הבחורה היחידה במוסך, אני רגילה לזה. בחורה רגילה אוהבת שופינג ועקבים, ואני אוהבת להתלכלך ולחפש כלי עבודה. זה הכיף שלי – להיות מלוכלכת בגריז מהברקסים.  

״העובדים כבר רגילים. אם נגיד קשה לי לפתוח משהו, אז מישהו עוזר לי ואני ממשיכה. יש פה עובדים רוסים, ואם צריך עזרה בעברית אז אני כותבת על כרטיסי העבודה בעברית ומלמדת אותם. עוזרים אחד לשני. אנחנו צוות. אני גם מאוד מאמינה בזה שאם תעזור אז יעזרו לך. אנחנו שישה מכונאים. זה מוסך גדול, זה מוסך יבואן".  

היא אמנם כבר 7 שנים במקצוע, אבל אומרת: "אתה כל יום לומד משהו חדש. יש לי עדיין תקלות חדשות שאני פתאום נתקלת בהן".  

וקסלר (צילום: אלבום פרטי)

 למה אין יותר נשים שהולכות לתחום הזה לדעתך?
"לדעתי בחורות פשוט רוצות לשבת במשרד, בבית, לא רוצות להתלכלך. חושבות שהן לא מסוגלות, וזה לא נכון. אישה יכולה לעשות הכל. בדיוק כמו גבר, אם לא יותר, לפי דעתי.  

״אני חושבת שנשים פוחדות שאולי יתנשאו מעליהן, יקניטו אותן, יגידו להן שהן לא מסוגלות. אין כמעט נשים בתחום.  

״אבא שלי תמיד אמר לי שאת מסוגלת לעשות הכל. 'אין דבר שאת רוצה ואת לא יכולה'. ואמא תמיד אמרה לי: 'תעשי את מה שאת אוהבת'".   

"אני צריכה גבר אסרטיבי, ורצוי שיאהב את אותו התחום"

אמנם אהבתה של וקסלר לכלי רכב היא אהבה אמיתית, אבל הלב שלה לא נמצא רק שם.  

בעבודה. "היה גבר שלא רצה לצאת איתי כששמע שאני מוסכניקית" (צילום: אלבום פרטי)

בפוסט שפרסמה בקבוצת הפייסבוק מאמאצחיק, שקיבל תפוצה גדולה, שיתפה איך זה לחפש זוגיות כשאת מוסכניקית.  

"אני יכולה להגיד לך שהיה גבר שלא רצה לצאת איתי כששמע שאני מוסכניקית", היא נזכרת. "הוא אמר לי שאני פוגעת לו בגבריות, שאני יודעת יותר ממנו.   אבל אני חושבת שהוא עשה לי טובה. אם אתה לא רוצה – בעיה שלך. מה לעשות שאני יודעת יותר ממך?"

לדבריה, היום היא למודת ניסיון. "אני צריכה גבר אסרטיבי, ורצוי שיאהב את אותו התחום שלי של כלי רכב ואופנועים, ושרוצה להתקדם".  

בין קוליטיס לאטופיק דרמטיטיס

כיום וקסלר נמצאת בתהליך הסמכה לתפקיד מנהלת מוסך – 3 קורסים שבסיומם אפשר לגשת למבחן הסופי.  

איפה את רואה את עצמך עוד כמה שנים?
"מנהלת מוסך גדול של כלי רכב, או אופנועים, או משאיות. אני גם רוצה לעשות תואר שני בהיסטוריה אחרי סיום ההכשרה של מנהלי מוסך. "זה הפאן שלי אחרי כל כלי הרכב. אני רוצה כל מיני דברים בחיים". 

מתקנת מנוע. "נשים פוחדות שאולי יתנשאו מעליהן, יקניטו אותן" (צילום: אלבום פרטי)

וקסלר מתמודדת גם עם מחלות של מערכת החיסון, בהן דלקת פרקים, קוליטיס, אוסטיאופורוזיס ואטופיק דרמטיטיס. לעיתים היא חווה כאבים, והיא רואה שליחות בלדבר על כך באופן פתוח ולשתף בבחירות שלה לקום לעבודה ולתפקד.  

"העבודה מחזיקה אותי חיה. אני עובדת פיזית ואני ממשיכה. אני שמה פס על המחלות שלי. יש לי את זה מגיל צעיר – 15. יש לי ימים שאני מתה מכאבים אבל אני קמה. אני יודעת שאם אני אישאר בבית אני אהיה יותר חולה. כל יום יש כאבים ואני קמה והולכת ועובדת. זה עושה לי טוב. ואם אני אדבר על זה זה יכול לעזור לאחרים.  

"פעם כבר דיברתי על זה בטלוויזיה ופנו אליי כל מיני חולים שאמרו לי שזה עזר להם. אפילו דיברתי עם הורים של ילדים שיש להם את המחלות האלה. אני מוכיחה שאפשר. שהכל עניין של רצון ומה שאת אומרת לעצמך.  

"אם אני לא באה לעבודה, זה אומר שבאמת יש בעיה. אין דבר כזה לא קמים לעבודה. גם בבית אתה קם. לא מרגיש טוב – תלך לעבוד. העבודה זאת תרפיה. כיף לי עם האנשים".  

את הנושא הבריאותי היא שמה ישירות על השולחן בכל מקום שאליו היא מגיעה.  

"אני לא מוותרת ואני לא מתביישת. אם אני יוצאת עם מישהו אני אומרת לו ישר – 'יש לי 12 מחלות רקע, שתדע. אני אוהבת להתלכלך בגריז ואני לא אוהבת איפור'. זה אחלה סינון לראות מי רציני. אני לא רוצה שמישהו ירחם עליי".  

קעקוע של הילוכים על היד

"יש לי שני רכבים", מסכמת וקסלר. "אחד אספנות ואחד הילוכים ידני, ואמרתי לעצמי – כל עוד אני יכולה אני אסע עליהם. לפעמים זה כואב במפרקים, אבל זה לא מעניין אותי. יש לי קעקוע של הילוכים על היד. זה קעקוע שנועד להזכיר לי שאני מסוגלת לנהוג.  

"אם אני יכולה לגרום לעוד נשים לעבוד במקצוע או לעשות למישהו שחולה טוב, ולהראות לו שאפשר, אני את שלי עשיתי. ככה אני מסתכלת על זה".