"זה דרש אנרגיה נפשית לחקור נושא כזה", אומרת ל'דבר' ד"ר פהימה עבאס שחקרה נשים גרושות בחברה הערבית עבור מרכז אדוה. המחקר סוקר לעומק את היצע הדיור עבור נשים גרושות בחברה הערבית והמסקנה היא שיכולתן של נשים אלה למצוא פתרונות דיור ראויים בשוק החופשי מוגבלת ביותר. עוד מצא המחקר כי גם אלו שפנו לבקשת לסיוע מגורמי המדינה מתקשות לקבל סיוע הולם, ורבות מהן מתדרדרות לעוני ומצוקה.

המחקר לקח זמן רב. נשים גרושות רבות סירבו לשתף פעולה. לבסוף הסקר מבוסס על 43 נשים, רובן מהמעמד הבינוני-גבוה. "לעבור גירושין זה משהו לא קל עבור הנשים. אולי זה רקע אלים, יכול להיות שיש קונפלקט בין בני הזוג, להגיע למצב שאנחנו מתגרשים אבל נשארים ידידים זה משהו שלא כל כך קיים במציאות".

מתגרשים יותר

ב-20 השנים האחרונות עלה שיעור הגירושים בחברה הערבית. ״מ-2005 עד 2019 שיעור הגירושים בחברה הערבית עלה מ-5.7 גירושים על כל 1,000 נישואים ונשואות ל-8.4״, מתארת עבאס. לטענתה, העלייה בגירושים קשורה לכמה תהליכים שנוגעים לחברה הכללית.

"יותר ערבים השתלבו בשוק העבודה וגם רמת ההשכלה של נשים עלתה", מסבירה עבאס. "נשים הפכו להיות יותר מודעות לגבי החופש האישי שלהן והיכולת שלהן להחליט אם להתגרש או לא, לעזוב את מסגרת הנישואים, במיוחד אם מסגרת הגירושים לא הייתה כל כך מתאימה לה וליציבות שהיא זקוקה לה. אז התהליך הזה של חופש אישי גם משפיע על הנשים ונותן להן יותר כוח להחליט באמת אם הן רוצות להתגרש או לא".

היבט נוסף הוא הנסיגה של המדינה משנות ה-80 באספקת שירותים חברתיים, שהשפיעה על אנשים ונשים ערביות בפרט, לדברי עבאס. לטענתה, דווקא התנאים הכלכליים החלשים הובילו ליותר גירושים, כי אם בכל מקרה לא טוב לאישה, הגירושים יכולים רק להיטיב, ואם המצב הכלכלי גרוע – אין לה מה להפסיד".

עבאס אומרת שהסטטוס החברתי והתיוג של גרושה או לא גרושה הוא משמעותי במעמד הבינוני, שמעוניין לשמור על חזות של 'הכול בסדר'. להבדיל ממוסד הרבנות בישראל,  פשוט יותר להתגרש אצל המוסלמים.

היעדר פתרונות דיור לנשים גורר משפחות לארגוני פשע

הפשיעה והאלימות בחברה הערבית נקשרות גם הן לנושא הגירושים במחקר. לדברי עבאס, משרד השיכון נותן סיוע בשכר דירה אחרי שלושה חודשים למי שהגישה מסמכים בהתאם, ובזמן הזה ארגוני הפשע מספקים דיור בחינם כדי ליצור חוב שיקשור אליהם את הנשים הגרושות. היא מוסיפה שיש מקומות שארגוני פשיעה שולטים בהם, שבונים בניינים מיוחדים שייעודם לנשים גרושות וילדיהן, מה שמייצר סביבה המתקשה לצאת מפשע ולהמשיך לתפקד נורמלי.

"במחקר התייחסתי לשלושה מעגלים: מעגל אחד של מדיניות של המדינה – הפקעת קרקעות ומדיניות דיור מפלה. המעגל השני – מדיניות של שוק חופשי שמשפיעה גם על החברה היהודית ומקשה מאוד על הנשים. היא לא נותנת להן אפשרויות לרכוש בתים בגלל עליית המחירים. המעגל השלישי הוא הבעלות על הבית. לאישה יותר קשה להיות בעלת בית, כי יש הרבה הפקעת קרקעות ובנייה עצמית, וזה אומר שהגבר בונה את הבית ולרוב יירשם על שמו. או שהרישום הוא על שם ראש המשפחה, והבנייה נעשית באותו מתחם, כך שלאחר הגירושים הוא לא יכול לממש את חלקו בלבד והיא מקבלת זכויות כספיות אבל לא זכויות בנייה".

לדבריה, לאישה צריכים להיות פתרונות שיאפשרו לה קורת גג מייד אחרי הגירושים. "חלק מהנשים היום במעמד הביניים, ויש לנו עלייה בהשכלה ותעסוקה, אבל אנחנו מדברים על נשים שמקבלות שכר נמוך. 63% מהנשים הערביות מועסקות בחינוך ובעבודה סוציאלית לעומת 27% מהנשים היהודיות, אז השכר שלהן נמוך".

פתרונות דיור נוספים, כמו דיור ציבורי, כמעט לא זמינים בחברה הערבית. ״יש לך רק 0.3% מחברה ערבית שמתגוררת בדיור ציבורי. לגבי שכירות או קנייה, נדרש הון ראשוני שלא תמיד יש בנמצא, ועליית מחירי הדיור בכל הארץ משפיעה".

במצב הסבוך מתארת עבאס התקדמות בנושא, ונותנת דוגמה לכך שבעבר לא הייתה ניתנת השתתפות בשכר דירה אם התגוררת אצל המשפחה, ואילו כיום מקבלות סיוע אם נפרדו.

בסיכום המחקר נכתב כי נקודת המוצא של נשים ערביות גרושות המבקשות למצוא דיור הולם בעקבות הגירושים מאתגרת יותר: "נשים ערביות גרושות סובלות משילוב מעיק של מבנים חברתיים, המפעילים מנגנונים מפלים, מדירים, מדכאים ודוחקים לשוליים, זאת לנוכח השתייכותן הכפולה למיעוט הערבי במדינה היהודית ולקבוצת הנשים בחברה פטריארכלית, ולנוכח מדיניות ניאו-ליברלית שמותירה אותן למצוא פתרונות באופן עצמאי ב'שוק החופשי', שאליו הן נכנסות מלכתחילה בעמדת נחיתות, לצד שירותים חברתיים מצומקים".

המחקר נותן המלצות מדיניות שיכולות לסייע לנשים ערביות גרושות:

• קידום תוכניות מתאר להקמת ישובים ערביים חדשים ושכונות מגורים חדשות ביישובים ערביים עם שירותים עירוניים איכותיים.
• העלאת ייצוג הנשים, לרבות נשים ערביות, בגופים הממשלתיים, כדי להטמיע חשיבה מגדרית בתכנון היישובים הערביים.
• עדכון רשימת ה"יישובים הקטנים" וה"יישובים הגדולים" שאליה מפנים תבחיני משרד השיכון לסיוע בשכר דירה, המשליכה על גובה הסיוע.
• העלאת רף ההכנסה המקסימלי לקבלת סיוע בשכר הדירה.
• העלאת גובה הסיוע בשכר הדירה של משרד השיכון, והתאמתו לכל הפחות לעלייה במחירי הדיור. בתוך כך, יש להעלות את הסיוע הניתן לנשים נפגעות אלימות.
• מתן אפשרות לקבל סיוע בשכר דירה גם לנשים גרושות ערביות החוזרות להתגורר בבית הוריהן או העוברות לגור בבית קרובי משפחה אחרים. זאת במיוחד לנוכח העובדה שחלקן משלמות שכר דירה גם במקרים אלה.
• הגדלת המלאי של דירות לדיור ציבורי ביישובים ערביים ובשכונות ערביות בערים מעורבות, וייעוד חלק מהדירות לנשים חד-הוריות.