יום ענק לספורט הישראלי: תום ראובני זכה במדליית הזהב בגלישת רוח בדגם ב-IQ פויל ושרון קנטור זכתה במדליית הכסף. שני הגולשים עלו בצהריים (שבת) לגמר והבטיחו שתי מדליות נוספות לישראל במשחקים האולימפיים בפריז. השניים העלו את מאזן המדליות האולימפית של ישראל בכל הזמנים ל-18, חמש מהן בגלישת רוח. טקס המדליות יתקיים ב-19:30.
קנטור הובילה לאורך כל שיוט חצי הגמר, אליו העפילה מהמקום השני במוקדמות. לצידה העפילה הגולשת מרתה מגטי האיטלקייה אלופת העולם ב-2022. אמה ווילסון הבריטית שסיימה במקצי המוקדמות במקום ה-1. בגמר סיימה קנטור במקום השני אחרי האיטלקייה ולפני ווילסון, שהסתפקה בארד. מדליית כסף נוספת לישראל.
נשיא המדינה יצחק הרצוג בירך את שלושת זוכי המדליות ואמר: "תום ראובני, שרון קנטור וארטיום דולגופיאט- אתם אלופים ומעוררי השראה! הבאתם למדינת ישראל גאווה עצומה. תום, הנפת את הדגל הכי גבוה שאפשר ובזכותך ההמנון שלנו הושמע לראשונה במשחקים האולימפיים השנה!, שרון, עשית היסטוריה! לראשונה ישראלית עומדת על הפודיום בגלישת רוח! ארטיום, עשית את זה שוב! הבאת לעם ישראל כבוד גדול עם מדליה אולימפית! כבוד והערכה למאמנים התותחים גל פרידמן, שחר צוברי וסרגיי וייסבורג".
"לכבוד כל הגיבורים שנמצאים במלחמה וכל החטופים שעדיין בעזה"
ראובני, שמעולם לא זכה במדליה באליפות העולם או באליפות אירופה לבוגרים, סיים במקום השני בחצי הגמר, אליו הגיע מהמקום השני במוקדמות. בגמר רשם הופעה נהדרת וסיים במקום הראשון, לפני לוק ואן אופזלנד ההולנדי וגריי מוריס האוסטרלי.
"אני עדיין לא מבין את זה, אבל זה מדהים לעשות את זה 20 שנה אחרי גל שהוא המאמן שלי", אמר גולש הרוח לאחר הזכייה, "אני חושב שהייתי הסוס השחור, אף אחד לא ציפה. אבל ידעתי שזה אפשרי. רשמתי לעצמי לפני שלוש שנים שאני משיג זהב בפריז 2024".
על 'התקווה' בפריז: "אני שמח מאוד. לכבוד כל הגיבורים שנמצאים במלחמה וכל החטופים שעדיין בעזה. אני רוצה להביא כבוד למדינה, ואני שמח שעשיתי את זה. לפני השיוט פשוט חשבתי על להביא גאווה למדינה, לייצג את כל הגיבורים שיש לנו, ואין דרך יותר טובה מלשמוע את התקווה".
ענף גלישת היה חתום עד היום על 3 מתוך 13 המדליות של ישראל במשחקים האולימפיים. גל פרידמן, מאמן נבחרת הגברים, זכה כספורטאי במדליית הארד באטלנטה 1996 ובזהב הראשון של ישראל באתונה 2004. שחר צוברי מאמן נבחרת הנשים זכה במדליית הארד בבייג'ינג 2008. קנטור היא האישה הראשונה שזוכה במדליה אולימפית לישראל בענף השייט. ראובני הוא מדליסט הזהב השני של ישראל, אחי מאמנו גל פרידמן.
קנטור הקדישה את המדליה ללי קורזיץ: "אני אוהבת אותך, זה בשבילך!"
"מטורף", אמרה קנטור הנרגשת בסיום הגמר. "כל-כך שמחה, אני לא מאמינה. הרגשתי טוב היום. בחצי גמר ניצחתי, בגמר פספסתי, אבל אני מבסוטה. אין לי מושג מה קורה". קנטור הוסיפה: "זה דורש המון. אבל אני שמחה שהאיגוד באמת תומך, כמו גם הוועד האולימפי. כולם נמצאים שם תמיד. יש לי נבחרת מדהימה. שחר צוברי (המאמן) שתמיד נמצא. זה המון בזכותם. אני שמחה בטירוף".
קנטור פנתה ללי קורזיץ, ארבע פעמים אלופת העולם ומי שהייתה המודל לחיקוי עבורה: "אני מאוהבת בך. זה כל-כך בשבילך!". קורזיץ, כזכור, חשפה בשנה שעברה כי היא חולה בסרטן. לפני מספר ימים פרסמה בפוסט מרגש: "בתור ספורטאית אינדיבידואליסטית, אני מרגישה שאני יכולה לשלוט בהרבה מאוד דברים, למזער טעויות ולקחת אחריות על עצמי – כי אף אחד לא יעשה את זה טוב כמוני. הסרטן, הלוקמיה הזאת, היא לא חברה שלי. אבל בשבילי היא האולימפיאדה של המחלות. ואני פה כדי לזכות בה הפעם, ולחזור לים".
קנטור בת ה-21 ממושב אביחיל שבמועצה האזרוית עמק חפר, הגיעה לפריז כאלופת העולם (2024), סגנית אלופת אירופה (2023). המירוץ הישראלי הצמוד לכרטיס האולימפי בנבחרת הנשים הוכרע רק באליפות העולם. בדרך לזהב, קנטור ניצחה את אלופת העולם היוצאת שחר טיבי (נפסלה בזינוק) שסיימה במקום השמיני ואת קטי ספיצ'קוב שסיימה שלישית. בכך, גם הבטיחה את הניקוד הדרוש כדי להיבחר לנציגה של ישראל במשחקים האולימפיים.
בראיון ל'דבר' לפני המשחקים, אמרה: "אני מרגישה שאני מאוד ורסטילית, יחסית מסתדרת עם התנאים הנמצאים ואני חושבת שהיכולת שלי היא להבין איך אני יכולה לעקוף את המתחרה מולי. אני קוראת את הסיטואציות יחסית טוב. זה פחות הגלישה שלי, כלומר איך אני מזנקת טוב או גולשת מהר יותר או קצת יותר לאט. זה פחות הדברים האלו, אלא יותר מי נמצאת מולי ואיך אני עוקפת אותה".
ראובני בן ה-24, במקור מראש העין, הגיע כילד לחוף הים עם אביו ד"ר רונן ראובני, חובב גלישה, ורק חיכה לרגע שיהיה גדול מספיק כדי לקבל את ההזדמנות. "מגיל מאוד צעיר נכנסתי לעולם של הים, אם זה היה גלישת גלים, צלילה ושנירקול", סיפר בראיון ל'דבר' לפני המשחקים. "תמיד רציתי לגלוש רוח. אבא שלי מאוד אהב לגלוש רוח. הייתי נוסע איתו אחרי הבית ספר והייתי יושב על החוף ומסתכל".
על המטרות שלו בפריז אמר: "בסוף כספורטאי אני יודע שאני נותן הכל ומתי יכולתי לתת עוד. אני מקווה שאסיים בתחושה שנתתי הכל, אם זה עם מדליה – זה יהיה מצויין. ואם לא, אז אני אדע שיש לי עוד קמפיינים להשתפר. אם אני אזכה במדליה ואדע שלא נתתי הכל, אז זה גם יעשה קצת תחושה לא טובה שיכולתי לעשות יותר. המטרה היא לעשות את הכי טוב שאני יכול".
