הקביעה לפיה ישראל צריכה להגיב למלחמה בריסון פיסקלי, כלומר קיצוצים, כבר הפכה למובנת מאליה בשיח הציבורי הישראלי. אין זה מפתיע שהממונה על התקציבים באוצר יוגב גרדוס, האדם המשמעותי ביותר בעיצוב התקציב הבא, חזר עליה בכנס באוניברסיטת רייכמן בחודש שעבר. גם הכלכלן הראשי לשעבר שלו, וראש פורום קהלת לכלכלה ד"ר מיכאל שראל, חוזר עליה שוב ושוב. אלא שלפי המחקר הכלכלי, מדובר בקביעה חסרת בסיס.

בכנס, גרדוס סקר את תגובת המדיניות הישראלית למשברים לאחר מלחמת יום כיפור ובתחילת שנות האלפיים. לשיטתו, הימנעות מעשייה לאחר מלחמת יום כיפור גררה עשור אבוד, וישראל צריכה לחזור על מה שעשתה בתחילת שנות האלפיים – כשהגיבה ב"צמצום קצבאות, ברפורמות בשוק ההון, ואז יצאנו לעשרים שנות צמיחה". הוא סבור שיש לקצץ בהוצאות הממשלה ולנקוט ברפורמות שמעודדות יציאה לעבודה. גרדוס אף ציין את הורדת נטל המס כאחד ההישגים של מדיניות זו.

הבעיה היא שטענותיו של גרדוס מתנגשות עם המחקר הכלכלי העדכני. בשונה מטענותיו, המחקרים קובעים שקיצוץ תקציבי פוגע בצמיחה ולא מביא לשיפור ביחס החוב הציבורי לתוצר. עוד הם קובעים, כי הוצאה ממשלתית היא בעלת השפעה חיובית משמעותית על הצמיחה; וכי ההשפעה של רפורמות בשוק העבודה על התעסוקה זניחה.

קיצוצים והחוב הציבורי

באפריל האחרון קבעה קרן המטבע הבינלאומית, שבממוצע קיצוצים לא מביאים לשיפור ביחס החוב הציבורי לתוצר. הסיבה לכך היא שקיצוץ תקציבי פוגע בצמיחה הכלכלית, כלומר בגידול בתוצר, ולכן, במונחי תוצר, החוב גדל. בתקופות של האטה כלכלית, כמו זו שבה ישראל שרויה בעקבות המלחמה, הניסיון לצמצם את החוב בעזרת קיצוץ, עקר במיוחד. ברבעון הראשון של 2024 הכלכלה הישראלית הצטמצמה ב-0.13% בהשוואה לרבעון המקביל ב-2023.

הוצאה ממשלתית מתמרצת צמיחה

לפי מחקר מטא (Meta), המנתח תוצאות של מחקרים קודמים, שנערך ב-2018, להוצאה ממשלתית השפעה חיובית אדירה על הצמיחה. המחקר נערך על ידי הכלכלן הגרמני סבסטיאן גכרט מאוניברסיטת קמניץ לטכנולוגיה, ועיבד כמעט 2,000 תוצאות מיותר מ-100 מחקרים.

בתקופות האטה כלכלית, הוצאה ממשלתית גורמת לתנופת צמיחה של כ-180%. במילים אחרות, תוספת של שקל להוצאה ממשלתית מביאה לצמיחה של כ-1.8 שקלים.
ישראל, כאמור, נמצאת בדיוק בתקופה כזו בגלל המלחמה. המשמעות כלפי החוב היא שהוצאה ממשלתית יכולה לצמצם אותו במונחי תוצר, מכיוון שההשפעה שלה על התוצר חזקה יותר מההשפעה על החוב במונחי שקלים.

גם בתקופה שבהן רמת הצמיחה היא ממוצעת, להשקעה ממשלתית יש השפעה חזקה: תוספת של שקל (או דולר) להוצאה, מביאה לצמיחה נוספת של 0.9 שקלים (או דולרים). התוצאה נשמרת אפילו בזמנים של צמיחה מהירה, שבה המגזר הפרטי מגדיל את פעילותו גם ללא התערבות הממשלה.

ההוצאה היעילה ביותר היא בהשקעות, למשל בבניית תשתיות, בשונה מצריכה, שבה הממשלה רוכשת מוצר או שירות מוגמר. תוספת הוצאה על תשתיות בתקופת האטה מתמרצת צמיחה ב-228%: שקל הוצאה מביא לצמיחה של 2.28 שקלים. בהוצאה על צריכה, ה"מכפיל" מצטמצם ל-150%.

גם הקלת מס יכולה להוות תמרוץ המגיע ממדיניות הממשלה. במקום להשקיע, הממשלה נמנעת מלגבות מס, וכך מותירה יותר כספים במגזר הפרטי. אולם ההשפעה של הקלות מיסוי חלשה בהשוואה להוצאה ממשלתית. המכפיל של הקלות מס בזמני האטה עומד על 61%: הקלת מס בשיעור של שקל, מביאה לצמיחה של 0.61 שקלים

רפורמות לעידוד תעסוקה

בנוגע לעידוד תעסוקה, התמונה מורכבת יותר. ללא ספק, עלייה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה מתבטאת בצמיחה כלכלית. השאלה היא אילו צעדי מדיניות נעשים בתחום. מחקרי המטא שמנתחים את הממצאים המתקבלים מעיבוד של אלפי תוצאות מעשרות מחקרים, מראים שלהעלאת שכר המינימום וחקיקה המגינה על עובדים השפעה זניחה, ואולי אפסית, על התעסוקה. במילים אחרות, העלאת שכר לא פוגעת בתעסוקה, וכך גם הגנה על עובדים.

דבריו של הממונה על התקציבים גרדוס לא מותירים מקום לספק: תקציב 2025 יכיל קיצוצים רחבי היקף. גרדוס משוכנע שקיצוצים יובילו לצמיחה, אך המחקר המדעי קובע את ההיפך הגמור. הנזק לצמיחה יתבטא גם בהחמרה במצב החוב במונחי תוצר. בסופו של דבר, הכלכלה הישראלית עלולה לצאת קירחת מכאן ומכאן, עם צמיחה איטית, תשתיות מתפרקות, וחוב גבוה.