העובדים בישראל עובדים בממוצע כ-173 שעות בחודש, תמורת שכר שעתי ממוצע של 56 שקלים נטו (71 שקלים ברוטו), כך עולה ממחקר שערך מכון טאוב ומתפרסם היום (רביעי).
החוקרים ציינו כי מספר שעות העבודה בישראל גבוה בכ-5% מממוצע OECD. "אם שוק העבודה הישראלי ישמר את יתרונו היחסי בשיעור התעסוקה וישווה את מספר שעות העבודה הממוצע של עובדותיו לממוצע ה-OECD ניתן יהיה להשיג בישראל את רמת החיים של מדינות ה-OECD בממוצע, עוד לפני השגת פריון העבודה שלהן" כתבו.
המחקר, שנערך על ידי מיכאל דבואי, גיל אפשטיין ואבי וייס, התבסס על ניתוח סקרי הוצאות והכנסות משקי הבית שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בין השנים 2014–2019, הכוללים נתונים על כ-66 אלף ישראלים בגילאי 25–65, מהם כ-48.5 אלף עבדו בהיקף כלשהו במהלך תקופת הסקר.
הנתונים מעלים כי גברים יהודים לא-חרדים עובדים בממוצע כ-196 שעות בחודש, לעומת גברים חרדים העובדים כ-153 שעות בחודש בממוצע. יהודיות לא חרדיות עובדות בממוצע כ-156 שעות בחודש, ואילו ערביות וחרדיות עובדות 140 ו-120 שעות (בהתאמה) בלבד.
היקף תעסוקתן של נשים משתנה בהתאם למספר הילדים בבית
המחקר בחן גם את סוגיית ההשפעה של ילדים על היקף התעסוקה ומספר שעות העבודה, ומצא כי בשוק העבודה בישראל משתנה היקף תעסוקתן של נשים בלבד בהתאם למספר הילדים בבית, כשכל ילד נוסף מקטין את ההסתברות שהאם תעבוד ב-3 נקודות אחוז. נמצא כי יהודיות לא חרדיות מושפעות מילד נוסף פי שתיים מנשים ערביות, בעוד הנשים החרדיות אינן מגיבות כלל לנוכחות ילדים בשיעורי התעסוקה שלהן. בממוצע, מספר שעות העבודה של עובדת יורד בכ-13% עם כל ילד נוסף, כשבכל המגזרים נראית ירידה במספר שעות העבודה, אך זו גדולה יותר בקרב נשים ערביות.
בניגוד לנשים, גברים שאינם חרדים (יהודים, ערבים ואחרים) צפויים דווקא להיות מועסקים בהסתברות גבוהה יותר עם הגידול במספר הילדים. בקרב גברים חרדים האפקט הוא הפוך – הסתברות התעסוקה שלהם יורדת ככל שמספר הילדים בבית גדל. כמו כן, גברים חרדים שעובדים צפויים לצמצם את מספר שעות העבודה שלהם עם כל ילד נוסף בבית, כפי שנצפה בקרב הנשים החרדיות.
מספר שעות העבודה של נשים מכל המגזרים מצטמצם עם כל ילד נוסף בבית, אך הצמצום גדול יותר בקרב ערביות: יהודייה לא-חרדית שהיא אֵם לשלושה ילדים צפויה לעבוד 39% פחות שעות מעובדת דומה ללא ילדים, חרדי או חרדית צפויים לעבוד 27% פחות, וערבייה כ-75% פחות.
ממצאים אלו, בדבר השפעת מספר הילדים בבית על תעסוקת אימהות ועל מספר שעות העבודה שלהן, מתכתבים לדברי החוקרים עם הטענה הנשמעת לעיתים על התועלת שיכולה לצמוח מהרחבת סבסוד החינוך לגיל הרך. חלק מהעלות של מהלכים אלו יכולה להתקזז עם תעסוקה מוגברת של אימהות ועם תקבולי המס, שעשויים לגדול כתוצאה מכך בשיעור לא מבוטל.
בעלי תעודה אקדמית באוכלוסיות החלשות עובדים יותר ומרוויחים יותר
בעלי תעודה אקדמית נוטים לעבוד מעט יותר (1%) שעות מעובדים שאין להם תעודה אקדמית, אך באוכלוסיות העובדים החלשות ביותר, ההפרש גדול יותר: גברים חרדים בעלי תעודה אקדמית עובדים כ-14% יותר שעות ממקביליהם ללא תעודה, ובקרב נשים ערביות ההפרש הוא כ-7%. הקבוצה היחידה שבה בעלי תעודה אקדמית נוטים לעבוד פחות שעות בממוצע היא גברים ערבים: בעלי התואר שבהם עובדים 7% פחות שעות מחסרי תואר, אף ששיעורי התעסוקה והשכר הממוצע שלהם גבוהים יותר.
עובדים בענפים בינוי, מינהל וביטחון, תעשייה, כרייה וחציבה ובענפי התשתיות נוטים לעבוד 10%–18% יותר שעות מהממוצע הלאומי. השכר בחלק מהענפים הללו נמוך מהממוצע ובחלקם גבוה ממנו. גם בבדיקה לפי משלחי יד עולה כי יש מקצועות שבהם נוטים לעבוד יותר מהממוצע, בין שהשכר גבוה מהממוצע (מנהלים לדוגמה) ובין שהוא נמוך ממנו (מפעילי מתקנים ומכונות), ויש מקצועות שבהם נוטים לעבוד פחות שעות מהממוצע, בין שהשכר גבוה (משלח יד אקדמי) ובין שהוא נמוך (עובדי מכירות ושירותים).
המחקר מעלה כי בקרב מקבלי השכר השעתי הנמוך ביותר (נטו), בעשירון התחתון עובדים כ-5% פחות מהממוצע, ובקרב מקבלי השכר השעתי הגבוה ביותר בעשירון העליון עובדים כ-10% פחות מהממוצע. יתר העשירונים (2-9) עובדים בקירוב לממוצע או למעלה ממנו ב-1-3 אחוזים. בבחינה לפי עשירוני שכר חודשי נטו, ניתן לראות שהשכר החודשי נטו עולה וכך גם השכר השעתי, ככל שמספר שעות העבודה עולות.
עוד מלמדים הנתונים כי שיעור התעסוקה והיקף שעות העבודה עולים עם הגיל עד גיל 45–50 ולאחר מכן יורדים, וכי השכר השעתי הממוצע ממשיך לעלות עד גיל 55–60.
פרופ' אבי וייס, מעורכי המחקר, אמר: "תוצאות המחקר תומכות בטענה הכללית הנשמעת לעיתים על כך שפערי השכר וההבדלים בנטל גידול הילדים ממלאים תפקיד מרכזי בפערים המגדריים בשוק העבודה, כפי שהדגימו מחקרי עבר מישראל ומהעולם. סביר שמהלכים לצמצום פערים אלו יגדילו את היצע העבודה בישראל, ועימו את הצמיחה ואת רמת החיים במדינה".