תושבי הכפר עקב בצפון מזרח ירושלים עתרו לבג"ץ בדרישה מהמדינה להסביר מדוע אינה מספקת מים לתושבי השכונה. עוד דורשים העותרים מרשות המים והביוב להכריז על משבר מים ולספק לתושבי השכונה מים באמצעים חליפיים. העתירה הוגשה אתמול (רביעי), כאשר עיר עמים והאגודה לזכויות האזרח מייצגות את התושבים.

כפר עקב היא שכונה בצפון מזרח ירושלים שממוקמת מעבר לחומת ההפרדה, אך שייכת מבחינה מוניציפלית לירושלים. במהלך יוני האחרון צומצמה מאוד אספקת המים לתושבי הכפר. בתחילת יוני זרמו המים בצינורות יומיים בלבד, ובאמצע החודש צומצמה האספקה בחלקים נרחבים מן השכונה ל-12 שעות שבועיות. בשבועות האחרונים עומדת אספקת המים על 12-4 שעות שבועיות בלבד.

בעוד שאת שירותי הביוב לשכונה מספקת חברת "הגיחון", תאגיד המים העירוני של ירושלים, ספקית המים לשכונה היא חברת המים של רמאללה. החברה קונה את המים מחברת מקורות ומספקת אותם לכל נפת רמאללה, ובתוכה גם לכפר עקב.

כפר עקב מורכב משלוש שכונות משנה, סמיראמיס, אלמטאר וזוערייר, ומונה על-פי הערכות כ-100,000 תושבים. השכונה סופחה לירושלים לאחר 1967 ותושביה אינם נחשבים לאזרחי ישראל, אלא לתושבי קבע, ללא זכות הצבעה לכנסת.

לפי רשות המים, צריכת מים ביתית ממוצעת לנפש בישראל עומדת על 240 ליטר ביום. משק בית בן ארבע נפשות צורך בחודש ממוצע כ-30 מ"ק ומשלם עבורם לתאגיד המים 350 שקלים. משפחה בת שש נפשות תצרוך כ-45 מ"ק בחודש, ותשלם עבורם 525 שקלים. תושב כפר עקב נאלצים להשלים את צריכת המים שלהם על-ידי קניית מים מספקים פרטיים. מחיר המים שמשלמים תושבי כפר עקב, על פי העתירה, מגיע ל-100 שקלים למ"ק מים, כלומר פי 12 ממחיר המים בתעריף הנמוך של רשות המים.

"יש לנו עובד תחזוקה שכל היממה מתעסק במצוקת המים, מנסה לוודא שתהיה אספקת מים סדירה", מעיד תקי אלדין קייסי, מנהל בית החולים ליולדות בשכונה, הפועל באישור ובפיקוח משרד הבריאות, "גם אני מוצא את עצמי עסוק כל היום בדבר האלמנטרי הזה, מים זורמים. זה בא על חשבון הניהול השוטף של בית היולדות. בכל דקה משעות היממה עשוי לצוץ משבר מים: קניית מים מאיפה, לחץ האוויר בצינורות, שחרור הלחץ בצינורות, רכישת מים לשתייה. 24 שעות ביממה אנשים כאן מתעסקים במים ובשאלה יהיו מים? לא יהיו? איך לגרום לאספקת מים סדירה? זה לא נורמלי לנהל כך בית חולים".

נעים גמגום, תושב כפר עקב מספר ש"יש שבועות שאין בכלל מים, אפילו לא 10 שעות שגם הן לא מספיקות לכלום, בקושי ארבע שעות בשבוע. אספקת המים לא צפויה ולא סדירה. אין אין ואין מים, ואז פתאום יש למשך כמה שעות. כל סדר היום שלנו נקבע עכשיו על פי לוח הזמנים של אספקת המים. אם פתאום פותחים ברז ויש מים, או שהשכנים מספרים לי שחזרו המים, או שאני רואה את שעון המים עובד, אנחנו עוצרים הכול ורצים למלא בקבוקים, לעשות כביסה, להתקלח, להדיח אסלות, לנקות ולבשל. יש עשרות בקבוקי פלסטיק בבית שמחכים למילוי. המחסור האדיר במים מקשה מאוד על שגרת חיים, אבל הכי מזעזע זה להיכנס לשירותים אחרי שלושה ימים שלא היו מים, בקיץ הזה הבית יכול להסריח במשך ימים".

המחסור במים פוגע בבריאותם של תושבי עקב. "אני מקבל טיפולים כימותרפיים, וחוזר מהם מאוד עייף. אלה טיפולים קשים ומתישים. אחד הטיפולים האחרונים התבצע ביום חם מאוד", מספר תושב הכפר, עלאא עג'לוני, שחולה בסרטן הכבד. "אחרי שנחתי קצת רציתי להתרחץ, אבל לא היו מים בברזים. ויתרתי… ביקשתי מהילדים להצטמצם למקלחות פעם בשבוע, כדי לחסוך… בשבועות האחרונים התחלתי לאגור את המים שיוצאים מהמזגן. אני מנווט אותם באמצעות צינור לבקבוקים ומכלי פלסטיק… אבא שלי גר בבית לידי. הוא איש מבוגר וחולה דיאליזה. גם לו אין מים. כל החיים שלנו השתנו בגלל המצוקה הקשה הזאת".

בדיון בנושא בוועדת הכלכלה בכנסת עלה כי הסדר אספקת המים לשוכנה מקורו בהבנות עם ממשלת ירדן ולאחר מכן עם הרשות הפלסטינית, אך לא נמצא תיעוד בכתב להבנות אלו. במענה לשאלה מדוע אין אספקת מים סדירה לשכונה, חברת מקורות ותאגיד המים "הגיחון" גלגלו את האשמה לחברת המים של רמאללה. הם טענו כי הם פועלים לפתור את הבעיה, אך הבניה הבלתי חוקית בכפר מקשה על מציאת פתרון ארוך טווח.