תלמידי בית הספר היסודי 'שבט סופר' בחצור הגלילית יחזרו ללימודים בעוד שלושה שבועות, וחנן פלג, מנהל בית הספר, לא יודע אם לשמור כיסא לתלמידה אחת, "עד סוף השנה לא הושבנו אף ילד במקום שלה", אמר פלג, "לחברים של היימנוט לכיתה, שעולים לכיתה ד' בשנה הבאה, הכי קשה. הם שואלים לפעמים, מה עם היימנוט, לא כמו בהתחלה, אבל שואלים. ואנחנו עונים שאנחנו לא יודעים".
היימנוט בת ה-9 נעלמה ב-25 בפברואר השנה מביתה שבמרכז הקליטה צה"ל 9 שבצפת, ומאז אין קצה חוט הנוגע למה שעלה בגורלה. כמו רוב הילדים במרכז הקליטה, בהם אחותה הקטנה, היימנוט למדה עד העלמותה בבית הספר הממלכתי-דתי בחצור. בכל בוקר עלתה על ההסעה, ובצהריים חזרה איתה, עמוסה בחוויות והתרגשות, ממש כמו ביום שבו נעלמה. באותו הבוקר ילדי בית הספר טיילו בנחל ראש פינה הזורם, שטבל בירק ופריחה. היימנוט, כך מספר פלג, עזרה לו לעזור לכל הילדים לדלג מעל הזרימה.
המשטרה ביקשה ממנהל בית הספר שיאסוף את המחברות והספרים של היימנוט, אך לא בדקה אותן. השקית הגדולה נמצאת כבר חודשים ארוכים במשרדו של פלג, אך נראה שהמשטרה לא מתעניינת בתוכנה.
במחברת חגים היא כותבת על ט״ו בשבט ועל השקדייה שהחלה לפרוח מחוץ לחלון ביתה במרכז הקליטה כמה ימים לפני שנעלמה, במחברת אחרת היא מתרגלת את שם המספר. היא עלתה לפני שלוש וחצי שנים, והעברית שלה, כמו אצל רוב הילדים שעלו לישראל בגיל צעיר, מצויינת.
![עבודה על ט"ו בשבט שכתבה היימנוט קסאו בכיתה ג' (צילום: יהל פרג')](https://static.davar1.co.il/www/uploads/2024/08/IMG_5548-600x400.jpg "עבודה על ט"ו בשבט שכתבה היימנוט קסאו בכיתה ג' (צילום: יהל פרג')")
חיים עם איום הטילים: "יש פה טראומה על טראומה"
"אנחנו כצוות מחויבים להיות שם עם ההורים, ובסוף השנה הזכרנו בתפילה ובעוד דרכים את היימנוט והתפללנו לשובה, אבל בית הספר זה לא ההורים, יש לי בסוף מחויבות לעוד 360 ילדים. אני לא יכול שלא לעסוק בתוכניות לשנה הקרובה, לטפל בשיפוץ של בית הספר", אומר פלג.
המציאות ממשיכה להתדפק על דלתות בית הספר, חלק מהתלמידים בו מפונים, תלמידות איבדו אבא במלחמה, והאזור סובל מאיום הרקטות באופן יום יומי, "זה מהדהד הרבה מהמציאות המטורפת, ואין תשובות טובות", אומר פלג, "כמות הטיפולים בחרדות של הילדים בבית הספר עלתה בצורה דרסטית. אני לא יודע אם זה קשור דווקא לזה, אבל בוודאי שיש פה טראומה על טראומה. יש לנו מערך פסיכולוגי שמלווה אותנו, וגם במהלך השנה, קבעו לנו חמישה ימים שהם יהיו מולנו, היו פה גם בקיץ".
"די ברור לי שיש פה איזה חוסר ביטחון, פגיעה בתחושת הביטחון האישי, של 'לא יקרה לי כלום'", אומר פלג, "אבל זה משהו מאוד תת מודע, לא נראה לי שילד בכיתה חושב עכשיו, 'וואי יכולים לחטוף אותי', אבל כן, זה שובר איזה משהו, אין ספק".
"זו לא תפילה בכאילו, זו תפילה באמת"
פלג, כאדם מאמין, מייחס לתפילה הרבה מהכח והחוסן של בית הספר המורות והתלמידים להתמודד עם המצב, "יש משהו באמצע, כמו המצב שאנחנו נמצאים בו בנוגע להיימנוט, שלא יודעים לכאן או לכאן, שהוא מביא את האדם למקום מאוד גבוה של תפילה. תפילה זה המקום בעיניי הכי גבוה של הבן אדם. תפילה, כמיהה, רצון", אומר פלג. "אני מנסה להביא אותנו למקום הזה, לקוות, לרצות. אנחנו. זו לא תפילה בכאילו, זו תפילה באמת, לשנות את המציאות ושהיימנוט תחזור".
"התלמידים עם המורה לאמנות יצרו בובות כאלה עם פרק תהילים ו'מחכים לך' כדי להעלות את המודעות, והתכנית היתה לשים את זה בחלונות הראווה בחנויות בצפת, אלא שביום שהיינו אומרים לעלות לשם היו המון הפגזות על האזור".
"אנחנו שומרים על קשר עם המשפחה. המחנכת שלה מגיעה בכל שישי לצפת עם חלה ויין, ומלווים את המשפחה מול גורמים כמו המשטרה", אומר פלג. "אני מצפה מהרשויות ובמיוחד מהמשטרה לעשות הכל, ואני מקווה שהיא עושה הכל, ממש הכל, כאילו זה ילד של אחד השוטרים או של ראש הממשלה. מה היו עושים אם הילד של ראש הממשלה היה נעלם, זה גם היה ככה?".
"בהתחלה הציבור הישראלי הגיעו המון לחפש, וזה היה מדהים, והיו מתנדבים, אבל לא יחסמו את איילון בשבילה", אומר פלג ופונה לציבור, "הציפייה שלי היא שאנשים יהיו אכפתיים, שיהיה להם חשוב. יש פה משהו לא נורמלי. זה לא נורמלי. כאילו, השורה התחתונה היא לא נורמלית".
