העסק: בת יער – אטרקציה תיירותית, מסעדה, מרחב לאירועים וחוות סוסים ביער ביריה, הוקם ב-1985. בעלים: איתן לבל (65) ממצפה עמוקה. מספר עובדים לפני המלחמה: 106. היקף פעילות כיום: 17%. 

"כשהגעתי לכאן ב-1985 לא היה כאן כלום. את הכל בניתי לאט לאט, עם הרבה נאיביות וחלום", אומר איתן לבל מחוות 'בת יער', וסוקר במבטו את המתחם השומם, הכולל שולחנות פיקניק, מתחם רכיבה, אולם אירועים ומתקנים מרשימים לצליית בשר.  

בת יער היא אטרקציה תיירותית, מסעדה, מרחב לאירועים וחוות סוסים ביער ביריה, שבחודשי הקיץ אין בה רגע דל. כ-60 סוסים יש בחווה, חלקם מסתובבים כיום בחוסר מעש בין העצים. "זה לא טוב לסוסים לא לעבוד. כשהם ככה, הם גם לא רוצים לאכול", מספר לבל. "אנחנו עובדים עם קבוצות מהארץ ומחו"ל ומציעים מגוון רחב של פעילויות: ימי כיף וגיבוש, טיולי ג'יפים וטיולי רכיבה על סוסים שיוצאים מכאן. בשבתות ובחגים מגיע לכאן גם קהל מזדמן לפעילות ולמסעדה שלנו. האתר שלנו מפוצץ בשגרה, בטח בתקופה הזו של הקיץ". 

"ייקח הרבה זמן להעמיד מחדש צוות עובדים"

בספטמבר 2023 עבדו במתחם לא פחות מ-106 עובדים: מדריכי רכיבה ונהגי ג'יפים, צוות אחזקה, מערך שיווק, הנהלת חשבונות, מלצרים וטבחים. כולם תושבי האזור – מחצור, ראש פינה, צפת, קיבוצים ומושבים. 

לבל על רקע האורווה. "לא טוב לסוסים לא לעבוד. כשהם ככה, הם גם לא רוצים לאכול" (צילום: סוניה גרשפט)

"אוקטובר הוא בדרך כלל אחד החודשים החזקים בתיירות המוסדית, כי זה החודש האחרון שחברות מוציאות את העובדים לפעילות לפני החורף", מסביר לבל. "ב-8 באוקטובר בוטלו בבת אחת כל ההזמנות שתוכננו חצי שנה קדימה. "בתחילת המלחמה קיבלנו המון חיילים באזור בהתנדבות, אבל בסוף חומרי הגלם נקנו בכסף. בינואר, כשהבנו שהסיפור הולך להיות ארוך, ניסינו לפתוח רק את המסעדה, שמיועדת יותר לקהל המזדמן. היינו צריכים להצטייד מחדש ובסופו של דבר זה היה כישלון נוראי. אנשים פשוט לא הגיעו והייתה לנו ירידה של 83% בהכנסות. בסוף מרץ החלטנו שזה בלתי אפשרי וסגרנו. נאלצנו לזרוק עשרות אלפי שקלים של מזון וחומרי גלם". 

לדברי לבל, כמעט כל העובדים יצאו לחל"ת. "בניגוד לתקופת הקורונה, אז האריכו את תקופת הזכאות, הפעם אחרי שישה חודשים העובדים כבר לא זכאים. חלקם יושבים בבית בלי הכנסה, חלקם אולי כבר מצאו עבודה חלופית. המשמעות היא שגם השיקום ביום שאחרי המלחמה יהיה בעייתי. ייקח הרבה זמן להעמיד מחדש צוות עובדים כל כך גדול, עם מגוון כל כך רחב של מקצועות". 

החווה נמצאת במרחק כמה מאות מטרים משני בסיסי צה"ל. האזור מאוים ברמה גבוהה מהיום הראשון למלחמה, וסופג לא מעט פגיעות טילים. "הקהל הישראלי מבין את זה ופשוט לא מגיע", אומר לבל. "הוא יודע שמסוכן פה. אני מבין את זה, אין לי טענות. אנשים לא רוצים לצאת לבלות ולהסתכן".  

אלא שההוצאות של העסק לא עוצרות. "יש לנו כאן 60 סוסים שצריך להאכיל ולטפל בהם. איש אחזקה וגנן שממשיכים לעבוד והנהלת חשבונות, כי גם כשאני לא מרוויח שקל אני עדיין צריך להגיש דו"חות. יש ביטוח שצריך להמשיך לשלם, וארנונה שממשיכה לרדת כאילו אנחנו עובדים".  

"הבעיה היא שמדינת ישראל שרטטה קו דמיוני בטווח של 9 ק"מ מהגבול, שלכאורה שם מסוכן ואי אפשר לעבוד, ומעבר לזה מבחינת המדינה 'החיים ממשיכים כרגיל'. לצערי, אני נמצא 10.4 ק"מ מהגבול, ולכן למרות שאני סגור ומושבת בדיוק כמו אתרי תיירות מקבילים אליי שנמצאים 3-4 ק"מ ממנו – הם מפוצים מהיום הראשון ואנחנו לא. נאבקנו מאוד על מתווה פיצויים לתיירות, ובינתיים האטרקציות התיירותיות עדיין לא אושרו – רק המלונות, החדרים והצימרים. אנחנו עדיין בחוץ ללא שום מענה". 

"עצרנו את האש 40 מטר מהחווה"

בינתיים, משמש לבל בתפקיד ראש כיתת הכוננות של מצפה עמוקה, יישוב מגוריו, ועוסק בלי הפסקה בכיבוי שריפות בקרבת היישוב. על שולחן הבר שבאולם האירועים של החווה פרושים חליפות מגן וציוד לכיבוי אש במקום בקבוקי שתייה.

"רק לפני שלוש דקות שמענו פיצוץ, זו הייתה נפילה, ויש גם את עניין השריפות. בשלב הראשון הצטיידנו בנשק והתכוננו לכוח רדואן על הגדרות. באפריל הפכנו להיות כיתת כיבוי אש, כי כל ירי שפוגע, בעיקר בשטחים הפתוחים, גורם לשריפות גדולות. בחורף עוד היה שקט, אבל עכשיו הכל צהוב ויבש".

מתוך 20 אלף דונם של יער ביריה, נשרפו 5,000 דונם. "ברור שאני חרד גם לעסק. בשריפה האחרונה שהייתה פה עצרנו את האש 40 מטר מהחווה, כשהכבאיות עסוקות במספר אירועים במקביל כל פעם".  

"אבל יש לנו עם טוב", הוא מוסיף בכל זאת. "אחרי השריפה הגדולה שהייתה פה, פרסמנו דרך החמ"ל האזרחי שאנחנו צריכים עזרה והגיעו לפה 32 איש, ממש מכל הארץ, ונתנו פה המון עבודה. זה היה מחמם לב. ממש עזרו לנו". 

ניתן ליצור קשר באתר או בטלפון 053-7717807