ממצאים ארכיאולוגיים חדשים, מתעלת הניקוז שעברה מתחת לרחוב המרכזי של ירושלים בימי בית שני, ממחישים את ירידתה של העיר מגדולתה ואת חורבנה.
במהלך החפירה של רשות העתיקות, במימון עיר דוד, הולכת ונחשפת תעלה שעברה לכל אורך העיר. השכבות השונות בתעלה, המיוחסות לתקופות שונות, מעידות על התהליך ההיסטורי – השכבות הקרובות יותר לקרקע, והמאוחרות יותר, מכילות ממצאים יותר ויותר דלים. "המחקר של שכבות הסחף שנחשפו בתעלה מאפשר לנו להציץ עד לרגעי החורבן" אמרה ד"ר איילה זילברשטיין, מנהלת החפירה מטעם רשות העתיקות, "ברגעים האלו אנחנו מצליחים לזהות את הרעב שבעיר, את הגוויעה האיטית שלה, את היעדר הממצאים".
"שרידי החיים שמעל הרחוב המרכזי של ירושלים נשטפו אל תוך לוע התעלה, ונשמרו בדפנותיה כפי שנעזבו עם החורבן", הסבירה ד"ר זילברשטיין, "לרוב תעלות אלה זכו לתחזוקה שוטפת, ולכן שכבות הסחף שהתגלו דווקא בתעלה המרכזית, ושמילאו אותה כמעט עד מחצית גובהה, מרמזות על הזנחה הדרגתית בתחזוקת העיר. ההזנחה והנטישה שאנו עדים לה, מתכתבת עם סיפור חורבנה של ירושלים".
בשכבות העליונות גילו החופרים שרידים מימי החורבן של העיר, ובהם נרות חרס שלמים המתוארכים לשלהי ימי הבית השני. שרידי הפיח על שפתם נותרו כסימן לאש שבערה בהם. מספר מטרים דרומית למקום בו נחשפו נרות השמן, התגלתה לפני מספר שנים, בחפירה שניהל אלי שוקרון במקום, חרב רומית בתוך נדן מעור, ונבחנת האפשרות שבדומה לחרב גם נרות השמן נישאו בידיהם של מורדים שמצאו מסתור בתעלה.
ככל שהעמיקו החופרים בשכבות הסחף, הלכו ונחשפו ממצאים המעידים על פאר ועושר בירושלים של ימי הבית השני. כך, בחפירה הידנית על-ידי צוות העובדים שהוביל ניסים מזרחי, נמצאו כלים שלמים, ובהם בקבוקוני בושם ושמנים יקרים, מרביתם מחרס, ולצידם בקבוקון זכוכית עדין שבמפתיע השתמר כמעט ללא פגע. בבחינה ראשונית של כלי החרס והזכוכית שהתגלו באתר, זיהו ד"ר יעל גורין-רוזן וד"ר שולמית טרם כי הכלים האלו מגוונים מאוד, וחלקם נדירים.
ראייה נוספת להידרדרות קשורה לגילוי שרידי מזון עתיקים – חרצני גפן, גרעיני דגנים, עצמות דגים ואף קליפות ביצים. אלו התגלו בתוך שקי עפר מהחפירות, שנשלחו לאתר סינון העפר בגן הלאומי עמק צורים. שרידי המזון המלמדים על התפריט של תושבי ירושלים בתקופות השגשוג של העשיר.
הממצאים האורגניים הרבים שנמצאו הביאו לעריכת בדיקות מעבדה, כדי לבחון גם את קיומם של השרידים שאינם נראים לעין. בבדיקה ראשונית שערכו ויטאלי סטרמן וד״ר יותם אשר מרשות העתיקות, ניתן היה להבחין בפער שבין שכבות הפעילות החיה של העיר, לבין השכבות שהצטברו אחרונות.
"ככל שמתקרבים אל שכבות מאחרית ימיה של העיר – יש פחות ופחות עדויות לממצאים אנושיים" אמרה ד"ר זילברשטיין, "ומתקבלת תמונת הדעיכה של המיית העיר". אלי אסקוזידו, מנהל רשות העתיקות: "בימים אלה, שבהם המילה חורבן מקבלת משמעות אקטואלית מתמיד, יש חשיבות רבה יותר להביט לאחור. עושר הממצאים שנחשף בחפירה החדשה מציג עיר מפוארת ומלאת חיות, והוא זה שגם מדגיש את גודל החורבן ואת ההבנה של מה שאבד".
