ועידת המפלגה הדמוקרטית הלאומית בשיקגו, אילינוי, תיפתח באופן רשמי ביום שני, 19 באוגוסט, במה שיהיה יריית הפתיחה של ה-"Money Time" בבחירות לנשיאות ארה"ב 2024. לקראת הוועידה, כמה דברים שכדאי ונכון לצפות להם, כולל, איך לא, הזווית הישראלית.

מתאחדים מאחורי המנהיגה

ועידות יכולות להיות לעתים הזדמנות לצחצוחי חרבות – רק תשאלו את דונאלד טראמפ ב-2016, בשעה שעדיין התמודד מול קיני התנגדות אגרסיביים במפלגתו שלו, שפעלו למנוע ממנו את המינוי עד הרגע האחרון, ושהעניקו קצת יותר מ-30% מצירי המפלגה ליריביו. לפי כל ההערכות, גם הוועידה השנה הייתה אמורה להתאפיין בסוג כזה של מחנאות (הוועידה הדמוקרטית, לפחות. בשמונה השנים שחלפו מאז הוועידה הרפובליקנית בקליבלנד, טראמפ הצליח למגר כל מוקד התנגדות משמעותי במפלגה), הן כשהמועמד היה ביידן והן, לפחות בתיאוריה, מרגע פרישתו.

ההערכה של רבים, כולל החתום מטה, הייתה שהמפלגה לא תמהר להגיש להאריס את המועמדות לנשיאות על מגש של כסף. עובדה שעוד במהלך העימות הנשיאותי, כשביידן קרס מול עשרות מיליוני צופים, הוזכרו שמות נוספים להחליף אותו, בהם מושל קליפורניה ניוסם, מושלת מישיגן וויטמר, מושל פנסילבניה שפירו, או שר התחבורה בוטג'ג'.

ובכל זאת, תוך פחות משעה מרגע שהודיע ביידן כי לא יתמודד בשנית, הוא התייצב מאחורי סגניתו, ויחד איתו התייצבה המפלגה כולה. כל מי שהוזכרו כמועמדים להחליף את ביידן מיהרו להביע תמיכה בהאריס, והמושל שפירו והשר בוטג'ג' אף הגיעו לשלב האחרון בתהליך בחירת סגן הנשיאה.

בינתיים, נראה שהאריס במומנטום חיובי מאוד – הסקרים מאירים פנים, התורמים זורמים, המתנדבים נרשמים והדינמיקה עם טים וולז חיובית מאוד. הוועידה, כך לפי כל ההערכות, תהיה בסימן דומה.

"ליגת הצדק" של הדמוקרטים

הוועידות הן לרוב התכנסות של כל מנהיגי המפלגה הדמוקרטית, הרשמיים ושאינם – ובוועידה הקרובה ידברו הנשיאים ביידן, אובמה וקלינטון (קרטר בן ה-100 לא יגיע פיזית, אבל נכדו ג'ייסון קרטר ידבר במקומו); גם שרת החוץ לשעבר הילארי קלינטון תנאם, וסביר להניח שגם המנהיגים בקונגרס, מנהיג הרוב בסנאט צ'אק שומר ומנהיג המיעוט בבית הנבחרים האקים ג'פריס (שניהם מניו יורק). סגן הנשיא המיועד טים וולז ינאם ברביעי, והאריס תחתום את הוועידה ותקבל את המינוי הרשמי בחמישי.

בוועידות עבר, שתי המפלגות נהגו להביא כוכבי תרבות או מפורסמים כדי לתבל את תמהיל הדוברים – קלינט איסטווד נשא נאום מפורסם בוועידה הרפובליקנית ב-2012, שרה סילברמן נאמה אצל הדמוקרטים ב-2016.

עוד לא ברור מי יהיה הכוכב האורח של הדמוקרטים השנה, כמעין תגובת נגד למתאגרף האלק הוגן, אבל ברשתות החברתיות יש שמועות (שהן כנראה יותר פנטזיה משמועה) שטיילור סוויפט תגיע ותחתום סופית על תמיכתה המוצהרת והצפויה בהאריס. להערכתי האישית זה לא בקלפים, למרות שהקונצרט האחרון של סוויפט באירופה הוא בלונדון ב-20 באוגוסט – מספיק זמן לעלות על טיסה לשיקגו.

מה האג'נדה שלך האריס?

בין כל הביקורות הרבות שהרפובליקנים הפנו כלפי האריס, יש אחת שחלחלה גם למיינסטרים והופיעה גם בתקשורת ליברלית יותר: היא נמנעת מדיוני מדיניות.

אסטרטגית, זו כנראה החלטה חכמה: גם כי הדמוקרטים מפוצלים בין האגף המתון והמרכזי לבין האגף הפרוגרסיבי יותר, ומסרי מדיניות יחייבו את האריס להתעמת עם מי מהם; אבל גם כי מסרי מדיניות מורכבים (ובנושאים כמו הגירה, ביטוח בריאות וכלכלה הם תמיד מורכבים) נוטים להיות פחות אטרקטיביים בעיניי המאזין הממוצע. האריס נמצאת בנקודה שבה היא משפיעה על האופן בו היא נתפסת בעיניי הבוחרים, ובהתאם היא מעדיפה לדבר על ערכים (וראו הסעיף הבא).

אבל זה לא יכול להימשך לאורך זמן, ובתור סגנית הנשיא המכהנת ומי שמבקשת להיות הנשיאה הבאה, האריס תצטרך להגיד משהו, וסביר להניח שתנצל את הפלטפורמה של הוועידה כדי להציב לפחות קווים כלליים של פתרונות מדיניות, ככל הנראה בסוגיות "החיים עצמם".

הקמפיין צפוי היה לפרסם אתמול (שישי) תוכנית כלכלית מפורטת להורדת מחירים, שבינתיים פורסם כי תפעל להטיל עונשים על תאגידים שינפחו מחירים של מוצרי צריכה בסיסיים, אך מבלי לפרט מה בדיוק נחשב ניפוח מחירים או אילו מוצרים יכוסו, ונראה שהפרטים האלה הם בדיוק הנקודות שהאריס תצטרך להרחיב עליהן, כמו גם על האפשרות שהורדה מלאכותית של מחירים תיצור מחסור.

גאווה לאומית

תקופה ארוכה הדמוקרטים, בעיקר באגף הפרוגרסיבי, לא מיהרו לחגוג את הפטריוטיות שלהם. מושגים כמו "צדק" תפסו את הבמה המרכזית, בעיקר כחלק משיח על תיקון עוולות היסטוריות, ולעתים על חשבון ערכים כמו "חירות". בשעה שהימין, בתורו, מיהר לנצל את ההזדמנות ולתבוע בעלות על ערכי החירות הכה-מזוהים עם ארה"ב ועם סממנים פטריוטיים כמו הדגל וההמנון, השמאל ויתר מראש: באתר הקמפיין של הסנאטורית אליזבת וורן (מסצ'וסטס) צריך להתאמץ מאוד כדי למצוא תמונה עם דגל (ברקע); באתר של ראש הסיעה הפרוגרסיבית פראמיליה ג'איאפאל (וושינגטון) ושל כמה מהדמויות המובילות באגף כמו חברת הקונגרס אוקסיו-קורטז (ניו יורק) וחבר הקונגרס רו קהנא (קליפורניה) אפילו  אי אפשר למצוא את צבעי הדגל.

אבל בשבועות האחרונים האריס מבצעת, כמהלך משלים למגמה שמאפיינת חלקים במפלגה הדמוקרטית, מהלך רטורי של תביעה מחדש של ערכי החירות והפטריוטיות. המושג "Freedom" חזר בעצרות שלה בשבועות האחרונים – החופש של עובד לבחור האם להצטרף לאיגוד עובדים, החופש לנשום אוויר נקי, החופש של כל אדם לאהוב כטוב בעיניו, החופש של אישה להחליט על גופה.

זהו חלק ממהלך רחב יותר שנועד לא רק לפנות למצביעי המרכז, ה"מתנדנדים" בשש מדינות המפתח, אלא גם למתג את האריס, וולז והדמוקרטים בכלל כיותר מיינסטרים ויותר "נורמליים" ממה שהרפובליקנים מנסים לתאר אותם. עבור האריס זה קריטי במיוחד, שכן לאור הביוגרפיה האישית שלה – אישה ליברלית כהת עור/הודית מסן פרנסיסקו – המטרה על גבה בתור "אשת שמאל קיצוני" כמעט משרטטת את עצמה לבדה.

אופוזיציה פרו-פלסטינית

אפשר היה לצפות שעם התבססותה של האריס כמועמדת המפלגה לנשיאות, ולא ביידן, התנועה הפרו-פלסטינית (כולל גם האגפים הרדיקליים שבה, שהם יותר אנטי-ישראליים ואנטי-אמריקאים מאשר באמת פרו-פלסטיניים) תמתן את אסטרטגיית המסרים שלה. האריס הראתה כבר סובלנות רבה יותר למחאות בנושא, תקפה בחריפות את ממשלת ישראל (הגם שנשארה נאמנה למדיניות הממשל) וגם כשמפגינים הפריעו לה בעצרות היא אמנם השתיקה אותם, אך הבהירה שיש להקפיד בכבודם ו"לתת לכל דעה להישמע".

בכל מובן כמעט, האריס היא מועמדת דמוקרטית נוחה יותר לתנועה הפרו-פלסטינית, ובכל זאת נראה שהאופוזיציה הבועטת, זו שהביאה את קמפיין "Genocide Joe" ואת 100 אלף המצביעים במישיגן שסירבו להתחייב שיתמכו בביידן, ממשיכה בכל הכוח.

השבוע פוצץ אירוע קמפיין של האריס בברונקס, לרבות שימוש בפצצות עשן, מה שהוביל לפינוי אגרסיבי ביותר של הפעילים בידי משטרת ניו יורק. לפי כל ההערכות, צפויות גם הפגנות ואף הפרות סדר מחוץ למרכז יונייטד שבשיקגו.

כישראלי, אני אומר: שרק ימשיכו. ככל שהתנועה שלהם תמשיך להיות בוטה יותר, מפלגת יותר, עם תביעות מקסימליסטיות יותר ורטוריקה אנטי-ישראלית ואנטי-אמריקאית יותר, היא תידחק לשוליים מהר יותר. זה לא יחזיר את ימי הזוהר שבהם הדמוקרטים יגידו "אמן" לכל דבר שישראל עושה או רוצה, והלחץ לטובת הפסקת אש ועסקת חטופים יימשך, אבל הזרמים המסוכנים במפלגה הדמוקרטית יחזרו לגודלם הטבעי ולא יוכלו עוד להסתתר מאחורי טיעונים לגיטימיים על "חופש הביטוי" או "הפסקת אש עכשיו".