עדות נוספת למצבה הקשה של התעשיה הישראלית הונחה אתמול (שני) בוועדת הכספים של הכנסת. הוועדה התכנסה לדיון בעינינו של מפעל שתולה, המייצר חלקי מתכת לתעשיות הבטחוניות ומספק עבודה לכ-150 אנשים על גבול לבנון. המפעל, שנכנס לקשיים, נמצא תחת כינוס נכסים. עד כה פוטרו חלק גדול מעובדיו, ועל פי ההערכות על מנת להצילו, נדרשת הזרמת הון של 6-8 מליון שקלים.
בין חברי ועדת הכספים, שוררת תמימות דעים בצורך להציל את המפעל. העובדה כי המפעל מעסיק כ-150 עובדים, ומספק עבודה לכ-150 עובדים נוספים במעגל השני (דרך ספקים של המפעל) ואף ממוקם בקצה הפריפריה על גבולה הצפוני של ישראל, מגבירה את האהדה למצבו. גם העובדה שהמפעל מייצר רכיבים חשובים לתעשיה הבטחונית, מסייעת להסכמה בקרב חברי הכנסת – את מפעל שתולה צריך להציל. לטענת מנהלי המפעל והנאמן שמונה לו, למפעל יש הזמנות עבודה, אך חובותיו לבנקים מונעים ממנו לשלם לעובדים ולספקים, וכתוצאה מכך הגיע המפעל, שיכול להיות רווחי, לסף חידלון. הנסיונות של הנאמן, למצוא למפעל קונים, עלו עד כה בתוהו.
חבר הכנסת יוסי יונה (המחנה הציוני) הוסיף "מפעל המתכת בשתולה הוא מפעל רווחי עם צבר הזמנות והוא גם משרת אינטרס חברתי וגם לאומי. תעשייה חשובה על גבול לבנון. הוא נמצא במשבר אשראי. עם קצת נכונות מצד המדינה, כולנו יכולים להרוויח. הממשלה צריכה להושיט את ידה לכיס, ולדאוג שהמפעל יעמוד על רגליו ויפעל בצורה עצמאית ויעילה. אחרת, תצטרך המדינה לדאוג לעובדים הרבים שיישארו בביתם ללא עבודה ויהפכו לנטל על המדינה".
חבר הכנסת יצחק וקנין (ש"ס) המתגורר בגליל המערבי, לא רחוק ממושב שתולה בו ממוקם המפעל אמר כי הוא "מלווה את המפעל כבר תקופה ארוכה, גם בפגישות במשרד האוצר והצענו מספר דברים לפתרון המשבר. ישבנו עם סגן שר האוצר ומנכ"ל המשרד, אבל מישהו ממסמס את העניין. המנכ"ל, גם כשהוא אומר דברים, זה לא מגיע לתכל'ס. אנחנו בדקה ה-99 ." עוד הוסיף וקנין "במושב שתולה וזרעית אין גן ילדים כי כולם עוזבים ואין צעירים. צעירים עוזבים למרכז. בסוף נמצא עצמינו לאחר שהמפעל ייסגר וללא כל אפשרות לתקן את המצב של המושב הזה ושל תושבי האזור".
הבעיה האמיתית של מפעל שתולה נעוצה בכך שבעליו, משפחת חתן, המתגוררת בשתולה, כנראה כבר התייאשה מהאפשרות להציל את המפעל. לאורך השנה וחצי האחרונות בהן נמצא המפעל במשבר, המשפחה איבדה את רוב הונה במרדף אחר החזרת החובות לבנקים. נציגי האוצר ומשרד הכלכלה שנכחו בדיון, העידו כי למרות הקשר השוטף שיש להם עם בעלי המפעל, הם לא קיבלו בקשה רשמית לקרן לסיוע למפעלים, או בקשה לסיוע מתוקף החוק לעידוד השקעות הון. הסיבה לכך, מצויה כנראה בעובדה שבעלי מפעל שתולה לא יכולים לעמוד בנהלים של שני נתיבי הסיוע הללו. על מנת לעמוד בתנאי הבקשות, על הבעלים להראות השקעה של הון עצמי שעליו מוסיפה המדינה 150%. מטרתו של קריטריון זה היא להוכיח כי לבעלי המפעל יש אמון עסקי במפעל. למשפחת חתן כבר אין יכולת לגייס את ההון הדרוש, ובהעדר משקיע חיצוני, נראה שעל אף הרצון הטוב שביקשו חברי הכנסת מהפקידות, הדרישה לא תעמוד בקריטריון הקבוע בחוק.
נציגי המפעל שהגיעו לדיון הציעו כי המענק מהקרן להצלת מפעלים ישמש כהון העצמי עבור המענק מהחוק לעידוד השקעות הון. ספק אם אחת מארבעת החברות השותפות בקרן להצלת מפעלים (משרד האוצר, משרד הכלכלה, ההסתדרות והתאחדות התעשיינים) תהיה מוכנה להסדר שכזה. ח"כ מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני) הציע כי הלוואה של 4 מליון שקלים תגיע מההסתדרות, ואילו חברו לסיעה, ח"כ איתן ברושי הציע פתרון אחר למפעל בדמות ערבויות מדינה לחובות המפעל "אין תעשיות בישראל שלא עמדו במצוקה. הבעיה עם הפקידים. אני חושב שזה מבחן גם של הוועדה. לקבל החלטה ערבות מדינה, מחיקת חוב. מדובר במיליונים בודדים. איזה גופים לא מחקו להם חובות ולא הוציאו ממשברים. מדברים על תעשייה מתקדמת שנבנתה בעשר אצבעות."
את הדיון חתם יו"ר הוועדה, ח"כ משה גפני, שהפציר בפקידי משרד האוצר ומשרד הכלכלה למצוא לנושא פתרון והוסיף כי "ועדת הכספים תתכנס שוב לדון בעניין בעוד שבועיים, ואם לקראת מועד הכינוס נראה שלא תהיה התקדמות, נקיים ישיבה במפעל עצמו. מניסיוני אני יכול לומר, שבממשלה לא ירצו את כל חברי ועדת הכספים במפעל שתולה על גבול הצפון, כשהם אומרים שהממשלה נותנת למפעל חיוני בפריפריה להיסגר".
