אלן דלון, השחקן הצרפתי עטור השבחים הבינלאומיים, מת בגיל 88, כך דיווחו כלי תקשורת בצרפת. בין סרטיו המפורסמים: "הסמוראי", "רוקו ואחיו", "ליקוי חמה", "בורסלינו" ועוד. ילדיו הודיעו על המוות היום (ראשון) בהצהרה לסוכנות הידיעות הלאומית הצרפתית. מחוות לדלון החלו מיד לזרום בפלטפורמות החברתיות, וכל התקשורת הצרפתית המובילה עברו לסיקור מלא של הקריירה העשירה שלו.
דלון, שבשיא הקריירה שלו בשנות ה-60 וה-70 נחשב לסמל מין ולאחד מסמלי הקולנוע הצרפתי, זכה בפרס מפעל חיים בפסטיבל קאן ב-2019. דלון היה גם מפיק, שיחק בהצגות ובשנים מאוחרות יותר בסרטי טלוויזיה.
הוא נולד ב-1935, בסקאו, סמוך לפריז, והוכנס למשפחת אומנה לאחר פרידתם של הוריו כשהיה בן 4. לאחר מכן למד בפנימייה רומית-קתולית. בגיל 17 הצטרף דלון לחיל הים ונשלח להודו. כשחזר לצרפת ב-1956, הוא עבד בעבודות מזדמנות ממלצר ועד סבל בשוק הבשר בפריז לפני שפנה למשחק.
הוא התפרסם לראשונה ב-1960 עם הסרט "לעין השמש", בבימויו של רנה קלמון, שבו גילם את טום ריפלי, רוצח שהתחזה לקורבנו. ב-1961 שיחק בסרט "רוקו ואחיו", שזכה בפרס מיוחד של חבר השופטים בפסטיבל ונציה. הסרט "הברדלס" משנת 1963 בכיכובו של דלון זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן. בשיא הקריירה שלו, בשנות ה-60 וה-70, דלון היה מבוקש על ידי כמה מהבמאים הבכירים בעולם, מלוצ'ינו ויסקונטי ועד ג'וזף לוזי.
ב-1968 החל דלון להפיק סרטים, והפיק 26 סרטים עד 1990. דלון רשם הצלחה גם במוזיקה: ב-1973 שר עם הזמרת דלידה את "פארולה פארולה" שהפך ללהיט ענק. בנוסף, היה אחד מהראשונים שהשתמשו בשמם לבניית מותג. בשנות ה-80 שיווק בושם שנשא את ראשי התיבות של שמו – AD. בהמשך מכר המותג בגדים, משקפי שמש, שעונים ואפילו שמפניה.
לדלון נולד בן, אנתוני, ב-1964, עם אשתו דאז, נטלי קנובס. שני ילדים נוספים, אנוצ'קה ואלן-פאביאן, נולדו מרוזלי ואן ברימן. בתקשורת נטען שדלון היה גם אביו של ארי בולון, בנה של הדוגמנית והזמרת הגרמנית ניקו, למרות שמעולם לא הודה בפומבי באבהותו. "אני טוב מאוד בשלושה דברים: העבודה שלי, הטיפשות והילדים", אמר בראיון ל'אקספרס ב-1995.
דלון הכריז על סיום קריירת המשחק שלו ב-1999, אך המשיך להופיע בסרט "Les Acteurs" (השחקנים) של ברטרנד בלייר באותה שנה. לאחר שנים בתעשיית הקולנוע, אמר דלון שהתפכח מהתעשייה, ושהכסף הרג את החלום. "כסף, מסחר וטלוויזיה הרסו את מכונת החלומות", כתב ב-2003 בשבועון Le Nouvel Observateur. "הקולנוע שלי מת. וגם אני".
מאז המשיך לעבוד לעתים קרובות, והופיע בכמה סרטי טלוויזיה בשנות ה-70 לחייו. ב-2010 הופיע ב"Un mari de trop" ("בעל אחד יותר מדי") וחזר לבמה ב-2011 עם "יום רגיל", לצד בתו אנוצ'קה. ב-2022, בסרט האחרון שעשה לפני פרישתו, הוא כיכב עם ג'ולייט בינוש בסרט "הבית הריק", בבימויו של פטריס לקונטה.
דלון כיהן לזמן קצר בראש חבר המושבעים של מיס צרפת אך התפטר בשנת 2013 לאחר שהשמיע כמה הצהרות שנויות במחלוקת, שכללו ביקורת על נשים, זכויות להט"ב ומהגרים. למרות זאת, הוא קיבל פרס מפעל חיים בפסטיבל קאן 2019, החלטה שעוררה מחלוקות נוספות.
