משרד העבודה פרסם הודעה המבהירה כי חל איסור להרכיב מנופים על גבי "אילתורים" שאינם רגלי השתילה התקניות המוגדרות בספרי היצרן הרשמיים של דגמי המנופים. זאת בעקבות תביעה שהגיש מנופאי שנפצע באורח קשה בקריסת מנוף.

עו"ד ישראל אסל, המייצג את משפחתו של המנופאי אלי שקולניק, שנפצע באורח קשה מאוד בקריסת עגורן צריח בבת ים בפברואר 2017, פנה לאחרונה במכתב לציבור המנופאים בישראל, ובו כתב כי במסגרת התביעה המתנהלת בין היתר נגד משרד העבודה והבודק המוסמך שבדק את המנוף, התברר כי עשרות ערוגני צריח מסוג POTAIN הוקמו בישראל באמצעות "חוליות שתילה", במקום רגלי השתילה המקוריות של היצרן.

הדבר, כך על פי עו"ד אסל, נעשה משיקולים של חיסכון בעלויות – במקום שהקבלנים יקנו סטים של רגלי שתילה מקוריות מהיצרן, שנועדו להוות את בסיס המנוף המעוגן לקרקע באמצעות בטון, נעשה שימוש בחוליית מנוף רגילה הנשתלת בבטון לאחר שרותכו לה משטחי ברזל בקצה.

לטענתו, כשמסיימים את השימוש בעגורן ולאחר פירוקו, חותכים את החולייה המאולתרת בגובה הבטון, מרתכים לה פלטות חדשות בבסיסה, ועושים בה שימוש פעם נוספת באמצעות שתילתה בבטון כבסיס להקמת עגורן נוסף.

"כך, עם חולייה אחת באורך של 5.23 מטרים, עושים חמישה סבבים של שתילות עגורנים", טוען עו"ד אסל. ממכתבו עולה עוד, כי העלות המוערכת של סט רגלי שתילה מקוריות של היצרן הינה 35 אלף שקלים, וניתן לעשות בהן שימוש פעם אחת בלבד – כלומר עלות חמישה סבבים של הקמת מנופים באמצעות הרגליים המקוריות היא כ-175 אלף שקלים. זאת, בעוד עלותה של חוליית מנוף הוא כ-40 אלף שקלים, אך כאמור, נעשה בה על פי רוב שימוש מספר פעמים (כשבכל פעם החולייה מקוצרת).

בעקבות ההליך שמנהל עו"ד אסל בבית המשפט, פרסם ביום חמישי בשבוע שעבר מפקח עבודה ראשי במשרד העבודה, חזי שוורצמן, מכתב לכלל חברות הבנייה, חברות העגורנים ובודקי העגורנים, ובו הבהיר כי חל איסור על שימוש בשיטת חוליות שתילה בעגורני צריח, וכי מותר שימוש רק ברגלי שתילה המוגדרות בספרי היצרן השונים. "יש לעדכן לאלתר את מפקח העבודה האזורי על עגורן שהותקן באמצעות חוליות שתילה. עם גילוי פרט זה של חוליות שתילה, על הבודק לאסור את המשך השימוש בעגורן הצריח, לציין זאת בתסקיר הבדיקה ולעדכן באופן מיידי את מפקח העבודה האזורי". 

בהמשך, פרסם אתמול (שני) הודעה המבקשת את הערות הציבור בדבר הכוונה לאסור את השימוש בחוליות שתילה עד 27 לחודש, ומבטלת בינתיים את האיסור הקודם שניתן בנושא.

עו"ד אסל, המשמש גם כיועץ המשפטי של הפורום למניעת תאונות עבודה, הינחה את המנופאים במכתבו כיצד יוכלו לזהות האם המנוף עליו הם עובדים הוצב כראוי על גבי רגליים תקניות, או על גבי חוליות מאולתרות: "כל מנופאי, לפני שהוא עולה למנוף, צריך להסתכל בחולייה הראשונה – האם הוא רואה 'פינים' של רגלי השתילה, או שהחולייה עצמה קבורה בבטון ולא רואים את הפינים. כל מנופאי שחושד שבעגורן שלו נעשה ביסוס עם חוליית שתילה, אני ממליץ לו לצלם את הביסוס ולשלוח לבודק המוסמך שיאשר לו אם הביסוס עומד בהוראות ספר היצרן של המנוף. אני ממליץ לרשום הכל בפנקס העגורן ולתעד את משלוח התמונות לבודק המוסמך". במידת הצורך, הבהיר, מומלץ לדווח גם ישירות למשרד העבודה.

יצוין, כי לאחרונה עתר עו"ד אסל לבג"ץ נגד משרד העבודה בדרישה לקדם את הכשרתם של בודקי עגורנים מוסמכים נוספים, כיוון שכיום ישנם רק 14 בודקים מוסמכים האמונים על בדיקת למעלה מ-1,200 מנופים בכל רחבי ישראל. המנופים נדרשים לעבור בדיקה לאחר כל הקמה ולפני תחילת פעולת המנוף, וכן פעם בחצי שנה.

במסגרת עתירתו דרש עו"ד אסל גם להגביל את גיל בודקי המנופים ולעדכן את מנגנוני בדיקת הכשירות הרפואית שלהם, לנוכח החובה של מבצעי הבדיקות לטפס ולבצע בדיקות פיזיות על מנופים בגובה עשרות ומאות מטרים.

רועי ויינשטיין יו"ר ועד המנופאים הארצי בהסתדרות עובדי הבניין והעץ: "קהילת המנופאים המומה מהקלות שבה קבלנים חוסכים על חשבון החיים שלנו. אנו מברכים את המינהל, שלאט לאט ובטוח מצמצם את המרחב לרשלנות ענפית מצד הקבלנים כלפי הפועלים".

בעקבות קריסת מנוף במאי 2019 במהלך עבודות הפירוק שלו, התברר כי בישראל אין תקנות המסדירות את האחריות והרישוי הנדרש מבוני עגורנים וכן ממי שאמון על פירוקם ותחזוקתם. ב-2022 הוצגה טיוטת תקנות המבקשות להסדיר את הנושא, אולם עד היום הנושא עדיין תקוע, וטרם הוסדר בחקיקה.