לצד האתגרים הרבים, לעיתים קשים מנשוא, שמשפחות החטופים והנרצחים נאלצות להתמודד איתן מאז 7 באוקטובר, היום נוספת לכמה מהמשפחות דילמה כואבת: כיצד להתאבל על קרוביהם שחזרו מהשבי מתים. עם השבת גופותיהם של אברהם מונדר (79); יורם מצגר (80); חיים פרי (80); ואלכס דנציג (76) שנחטפו מביתם שבקיבוץ ניר עוז, ונדב פופלוול (51) ויגב בוכשטב (35) שנחטפו מביתם שבקיבוץ נירים, נאלצות המשפחות להחליט איך והאם ליישם את הלכות האבלות השונות.

על גורלו של אברהם מונדר נודע למשפחתו רק הבוקר (שלישי), אך משפחות מצגר, פרי, דנציג, בוכשטב ופופלוול יודעות מזה זמן על מותם של יקיריהן. חלקן ערכו טקסים, ישבו שבעה והתאבלו ונפרדו בדרכן. כעת, עם החזרת הגופות, משפחות פופלוול ובוכשטב החליטו שלא ישבו שבעה פעם נוספת.

רב קיבוץ לביא וראש ישיבת מעלה גלבוע, הרב יהודה גלעד, מבהיר: "ההלכה גמישה בנושא הזה. אבלות יהודית מתחילה אחרי הקבורה, אבל ההיסטוריה היהודית העגומה הביאה לעמנו מקרים דומים, ויש פסיקות שונות. ראוי שכל אחד יעשה כפי הוא שמרגיש".

הרב יהודה גלעד. "עניינים שבהם יש מנהגים יותר מהלכות" (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

משפחתו של אברהם מונדר הודיעה הערב שבזמן ההלוויה של אברהם יובא למנוחת עולמים גם בנו רועי מונדר ז״ל שנרצח ב-7 באוקטובר, ונקבר קבורה זמנית בבית עלמין של קיבוץ מצר. משפחתו של נדב פופלוול הודיעה שבעת הלוויתו יועבר אחיו רועי, שנרצח בשבעה באוקטובר, למנוחת עולמים בקיבוץ נירים.

הרב גלעד מספר מהו הדין במקרים של ליקוט עצמות. "בתקופת חז"ל הניחו מתים במעמד גבוה במערת קבורה, ואחרי שנה היו אוספים את העצמות וקוברים את המת במקום הקבע. מכאן הביטוי 'נאסף אל אבותיו'. יש הלכות מיוחדות: למשל, אחרי הקבורה השנייה יושבים רק שעה אחת שבעה".

למרבה הצער, הדוגמאות לא לקוחות רק מימי בית ראשון או שני, אלא גם ממלחמות ישראל בימי הבית השלישי. הרב גלעד מזכיר את השבויים של מלחמת יום הכיפורים, שעל חלקם נודע שנרצחו בשבי. "בדרך כלל פסקו למשפחות לשבת שבעה כשהודיעו להם. בעניינים האלה יש מנהגים יותר מהלכות, הלב הוא זה שקובע. משפחה אחת תנהג כך, ומשפחה אחרת תנהג אחרת – לכל אחת יש על מי לסמוך".