הריסת הבית ופינוי מהשטח מאיימים על תושבי אל-בקיעה ואום אל-בדון, שני כפרים לא מוכרים מבודדים השוכנים בין ערד לים המלח.

עורך הדין מרואן אבו פריח מארגון עדאלה, המלווה את תושבי הכפרים, מספר כי לפני חודשיים ניתן פסק דין בעניינה של משפחה אחת מתוך 18 המשפחות באל-בקיעה שקיבלו צווי פינוי. "על אף שבית המשפט הכיר בעבר בכך שהם רשאים לשבת במקום, ושהמדינה ידעה על כך וסיפקה להם שירותים, השופט פסק שעליהם להתפנות עד יוני 2026". לדבריו, בית המשפט שוקל להחיל את פסק הדין על כל 17 התביעות הנותרות.

על השטח המיועד ליישוב מתנהלת תביעת בעלות

תושבי אל-בקיעה שוכנו בבקעת קנאים, מיקומם הנוכחי, בשנות ה-50 על ידי מוסדות המדינה, לאחר שזו פינתה אותם מאדמותיהם באל כורנוב, ליד דימונה. חלקם היו אזרחים עובדי צה"ל שתפקידם לשמור על האדמה מפני חדירות מירדן והגדה, לדברי בני המקום. מאז, על אף האופי המסורתי של הכפרים, התושבים השתלבו במשק הישראלי ועובדים ברשות הטבע והגנים.

גם בכפר אום אל בדון, שחיים בו כ-550 תושבים, המצב מורכב לדברי אבו פריח. "זו אותה סיטואציה כמו בכפר אל-בקיעה, הם מאותו השבט ומאותה משפחה. היום יש כ-19 תביעות פינוי. בעיני המדינה הם מוגדרים כפולשים שהגיעו ללא רשות. זה כפר שלם של כ-550 תושבים".

הכפר אום אל-בדון, המאוים בהריסה (צילום: בתיה רודד)

אבו פריח טוען שהמדינה, שהתעלמה מהתושבים במשך 70 שנה, לא מעוניינת לבנות כלום בשטח המיועד לפינוי. "פתאום היא התעוררה ורוצה את השטח, לא לשם איזה פרויקט. המדינה רוצה את השטח".

מעבר לכך, לטענתו, על אדמת מרעית מתנהלות תביעות בעלות. "על-פי החוק הבדואי אסור לגור באדמה של מישהו אחר ללא רשותו", הוא אומר. "איך מצפים שזו תהיה אופציה להסדרה? המדינה יודעת זאת היטב. לא ייתכן שהמדינה תעביר את האזרחים שלה כל עשר שנים. המדינה רוצה להעביר למקום ללא שירותים וללא תשתיות. מעבירים מפחון במקום אחד לפחון במקום אחר".

אבו פריח מתאר שהמדיניות של רשויות ההפיכה בנגב השתנתה בשנה האחרונה. "ההתנהלות מאוד אגרסיבית. יש היום יותר מאלף תושבים שיושבים ללא קורת גג, זה לא קרה הרבה זמן. גם ההתרעות קצרות יותר. פעם היה זמן לדבר ולהוציא את הדברים מהבית. היום מכתרים והורסים. יש עוד 9 כפרים תחת איומי הריסה ופינוי, כ-5,500 תושבים מאוימים. אם המדיניות הזו תמשיך, יהיו לה השלכות לא פשוטות על חיי הקהילה הבדואית בפרט, ועל תושבי הנגב בכלל".

"מישהו מתכנן את העתיד של התושבים והם לא יודעים מה מתוכנן. יש להם רק את האפשרות להסכים"

הכפרים מאחדים כוחות ומקדמים מתווה אלטרנטיבי להסדרת ההתיישבות, ליד כפר הנוקדים, כנגד הצעת המדינה להעביר את התושבים למרעית. התכנון הוא להעביר למרעית 5 כפרים לפחות, לדברי אבו פריח. "הם רוצים לדחוף לשם את כל העולם. אי אפשר להביא אנשים לשטח חדש שהם לא מכירים וששייך לשבט אחר, ובכלל לא היו שותפים בתהליך".

נציגי המדינה נפגשו עם התושבים והציגו את הפתרון, ללא דיון. "מישהו מתכנן את העתיד של התושבים והם לא יודעים מה מתוכנן. יש להם רק את האפשרות להסכים", אומר אבו פריח. "זה בלתי מתקבל על הדעת. אם לא יסכימו, הם ייאלצו לחיות בשטח פתוח מתחת לעצים. זה המצב בשאר הכפרים שלא קיבלו את הפתרון, ולא יקבלו, כי זה הגיע בצורה אגרסיבית מלמעלה".

לדבריו, התושבים מוכנים לדון בפינוי, אך המדינה אינה מעוניינת לשתף אותם בתהליך קבלת ההחלטות. "אם תכנס את התושבים ותגיד להם, 'אתם יודעים שצריך לעבור', הם יגידו לך, 'אין בעיה, או שיחזירו אותנו למקום המקורי שלנו או שיסדירו אותנו באזור תוך שיתוף פעולה ומתן פתרון מותאם'. הם רוצים שמישהו ישב איתם. הם רוצים להיות שותפים בתכנון. זה העתיד של הילדים שלהם, העתיד שלהם. זה לא מתקבל על הדעת שהפתרון מגיע באופן שרירותי וחד צדדי".